א.ר. לייזר ליין בע"מ נ' ברקת אנרגיה בע"מ

פסק דין

בפני תביעת התובעת בסדר דין מהיר על סך 2,772 ₪, לתשלום עבור מדפסת שסיפקה התובעת לפי הטענה, לנתבעת (מדפסת מדגם סמסונג, להלן: המדפסת).

לפי כתב התביעה שנתמך בתצהיר מנהל התובעת, מר רוני שובל, סוכם בין הצדדים שהמדפסת תימסר לנתבעת תקופת ניסיון בת שבועיים, ואם הנתבעת תמשיך להחזיק בה מעבר לכך, היא מתחייבת לשלם את התמורה בעבורה.

לטענת התובעת, היא סיפקה לנתבעת את המדפסת ביום 15/12/08. בחודש מרץ הודיעה הנתבעת לתובעת כי היא מבקשת להחזיר את המדפסת, שלפי הטענה לא עשתה בה שימוש. למרות שחלפו 14 ימים הסכימה התובעת ושלחה ביום 3/3/09 שליח מטעמה לאסוף את המדפסת. משהובאה המדפסת למשרדי התובעת התברר שהנתבעת הוליכה את התובעת שולל. המדפסת הייתה מלוכלכת, ללא אריזה וברור שנעשה בה שימוש. לפיכך, הורתה התובעת לשליח להחזיר את המדפסת לנתבעת, והוגשה תביעה זו לתשלום התמורה בעדה. לפי הטענה בכתב התביעה, הנתבעת חייבת בתשלום עבור מחיר המדפסת שסופקה לה ומצויה בחזקתה.

לכתב התביעה צורף גם תצהיר עובד התובעת המשמש כשליח, מר דוז חנן, שלפיו ביום 3/3/09 נשלח לאסוף את המדפסת מהנתבעת. לאחר שהחזירה למשרדי התובעת, התבקש להשיבה לנתבעת בשל מצבה. כשהחזיר את המדפסת לנתבעת, נאמר לו ע"י נציג הנתבעת כי אין להם כוונה לשלם.

בכתב ההגנה שנתמך בתצהיר מנהלה של הנתבעת, מר מאיר כהן, הכחישה הנתבעת כי המדפסת אצלה. עוד טענה כי ברשותה מדפסת אחרת מסוג לקסמרק שהנתבעת רכשה לה ביטוח תיקונים מהתובעת. מדפסת זו התקלקלה. התובעת הגיעה למשרדי הנתבעת על מנת לאסוף אותה לצורך התיקון. במעמד זה סיפקה לנתבעת מדפסת חליפית, היא המדפסת נשוא הדיון, שנועדה לשרת את הנתבעת בתקופת התיקון.

לטענת הנתבעת, המדפסת לא היתה חדשה, אלא הובאה, כאמור, כמדפסת חלופית לתקופת התיקון. לאחר שהוחזרה לנתבעת המדפסת הישנה מסוג לקסמרק מהתיקון, היא שמה את המדפסת נשוא התביעה באריזה, ויצרה קשר טלפוני עם התובעת לבוא ולקחת את המדפסת. רק לאחר הודעות רבות ניאותה התובעת לקחת את המדפסת. כעבור זמן הגיע השליח חזרה עם המדפסת בידו, אך מנהל הנתבעת ואשתו (הנתבעת מנהלת את העסק מבית מנהלה), סירבו לקבלה ושילחו את השליח עם המדפסת לדרכו.

השליח מטעם התובעת, מר דוז, התייצב לחקירה על תצהירו. מעדותו עלה כי בניגוד לאמור בתצהירו, הוא לא החזיר את המדפסת לתובעת, אלא הניח אותה מחוץ לשער הבית, ברחוב, ליד השער. אם כך, נשמט הבסיס העיקרי לתביעה – המדפסת אינה ברשות הנתבעת. וזאת, לכל הפחות, בשל התנהלות לא סבירה ורשלנית של התובעת, שעובדה הותיר את המדפסת ברחוב. התובעת, שהבינה זאת עם שמיעת העדות, ביקשה בסיכומיה לחייב את הנתבעת בגין המוצר המתכלה – הדיו שבו נעשה שימוש בתקופה שהיתה המדפסת אצל הנתבעת ועד לנטילתה בידי השליח, ביום 3/3/09.

לא מצאתי שיש מקום להיעתר לתביעה בראש נזק זה, שלא נזכר בתביעה (גם לא לחלופין) ואף לא כומת. לא צוין, ובוודאי שלא הוכח, מהי עלות הדיו שבו נעשה שימוש על ידי הנתבעת, לפי הטענה.

מעבר לכך, אני מעדיפה את גרסת הנתבעת, שהיתה מהימנה וסבירה יותר, בשים לב לכלל הנסיבות. דהיינו: התובעת סיפקה את המדפסת כמדפסת חלופית במסגרת שירותי התיקון לפי הביטוח שרכשה הנתבעת למדפסת הלקסמרק ולאחר מכן, למרות בקשות הנתבעת, התמהמה התובעת ולא באה לקחת את המדפסת חזרה.

גרסת התובעת שנתמכה בתצהירו ובעדותו של מר שובל, לא הייתה מהימנה. בכתב התביעה לא נזכר כלל נושא הביטוח, תיקון מדפסת הלקסמרק ואספקת מדפסת חלופית. התובעת גם לא מצאה לנכון להגיש כתב תשובה במענה לכתב ההגנה שבו נפרשה גרסה זו של הנתבעת, ולא מצאה לנכון להגיש כל מסמך מטעמה בעניין זה. בח"נ ניסה מר שובל להתחמק ממתן תשובות לעניין הביטוח והתיקון. טען שאינו יודע אם מדפסת הלקסמרק עדיין באחריות (עמד 3 ש' 32-31), הכחיש את הטענה שהיה תיקון (עמ' 3 ש' 28-27, עמ' 4 ש' 3) ולבסוף, נאלץ לאשר קיומו של ביטוח תקף (עמ' 5, ש' 18). הכל, לנוכח המסמכים שהגישה הנתבעת, שמוכיחים מתן שירותי תיקון במסגרת ביטוח שעשתה הנתבעת אצל התובעת, למדפסת הלקסמרק.

בחשבונית מס' 602483 שבה נרשם "המכונה לשבועיים ניסיון", אין כדי להועיל לתובעת בנסיבות העניין. לטענת התובעת, נציג הנתבעת הוא שרשם את הדברים. מנהל הנתבעת טוען שהתובעת רשמה אותם. השליח, מר דוז, אינו השליח שהביא את המדפסת לנתבעת בפעם הראשונה, עת שהובאה כמדפסת חליפית, ולא הוא שהחתים את הנתבעת או נציגה על החשבונית הנ"ל. יחד עם זאת, אין חולק כי אשתו של מנהל הנתבעת, היא שחתמה על החשבונית. זו לא מסרה תצהיר מטעם הנתבעת. נמצא, אפוא, ששני הצדדים לא הביאו את העד הרלבנטי למחלוקת. כיוון שנטל ההוכחה מוטל על התובעת, לא עלה בידי התובעת להוכיח את גרסתה ביחס לפשר ההתחייבות שנטלה הנתבעת על עצמה. ממילא, כאמור, המדפסת אינה ברשות הנתבעת בנסיבות שבאחריות התובעת כמפורט לעיל, כך שאין עליה חובה לשלם את תמורתה לתובעת.

לעניין חוסר מהימנות של גרסת התובעת אוסיף עוד. במהלך ישיבת ההוכחות, ציין ב"כ התובעת, בנוכחות השליח מר דוז, כי הוא מבקש שמנהל הנתבעת יצא מהאולם בעת חקירתו הנגדית של השליח, בטענה שמנהל הנתבעת הפחידו ונהג בו באגרסיביות, ועל מנת לאפשר עדות חופשייה של השליח. כך העיד גם מנהל התובעת. מנהל התובעת העיד ראשון, והשליח לא נכח באולם בעת עדותו (עמ' 5 ש' 28). גרסת ההפחדה, לא הופיעה בכתב התביעה או בתצהירים מטעם התובעת. השליח מיהר לאמץ גרסה זו ובעדותו טען שחש מאוים ולפיכך, הותיר את המדפסת ברחוב, מחוץ לשער חצר הבית. מנהל הנתבעת הכחיש את הטענות הנ"ל. אני מעדיפה את עדותו של מנהל הנתבעת, על פני העדות הכבושה שהושמה בפיו של העד ע"י ב"כ התובעת, ולא נמצא לה כל זכר בכתב התביעה ובתצהירים.

התוצאה היא שהתביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

סכום זה אמנם גבוה ביחס לסכום התביעה (2,772 ₪ נומינלי), אולם יש בו כדי לשקף עלויות סבירות לניהול התיק, שבו התקיימה ישיבת ק.מ ודיון הוכחות. אין לתובעת אלא להלין על עצמה. התובעת היא שעמדה בישיבת ק.מ על קביעת מועד לניהול הוכחות בטענה ש"אין מנוס" מקיומם ולא הסכימה לכל הדברות או הליך אחר לייעול ההליך והקטנת ההוצאות למרות נכונות הנתבעת (ראו פרוטוקול ק.מ.).

המזכירות תדוור לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אדר תש"ע, 14 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.