פסק דין בבקשה דחופה להורות על מתן חיסון טטנוס לקטין, לאחר שנפצע ונחתך

לפני בקשה דחופה שהוגשה ע"י ב''כ היועמ''ש, להורות על מתן חיסון טטנוס לקטין לאחר שנפצע ונחתך, כתוצאה מנפילה מקורקינט והובהל על ידי הוריו למרפאה.

רקע כללי:

1. ביום 29.10.25 פנה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים לבית המשפט, בבקשה להורות על מתן חיסון טטנוס סביל ופעיל לקטין מ.א. יליד X.X.2017 (להלן: ''הקטין'') לשם שמירה על שלומו הגופני.

2. הבקשה הוגשה מכוח סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית"), נוכח התנגדותם של הורי הקטין, אשר מסרבים למתן החיסון.

3. עם קבלת הבקשה מונה לקטין אפוטרופוס לדין, ונקבע דיון במעמד הצדדים ליום 3.11.25 (נוכח היעדרות המותב בימים 30.10.25 ו- 2.11.25). לדיון הוזמנו מנהל המרפאה האזורית אשר בדק את הקטין ורופאת הנפה.

4. מדיווחו של מנהל המרפאה האזורית, עולה כי ביום 19.10.25 נבדק הקטין במרפאה לאחר שלדברי האם, רכב על קורקינט, נפל לאדמה ונחתך בגבה. הקטין נבדק על ידי הרופא והוסברה לאם חשיבות מתן חיסון כנגד טטנוס בהקדם האפשרי. למרות ההסברים היא סירבה לתת את הסכמתה לחיסון, ומבדיקת הסטטוס החיסוני של הקטין, לא עלה כי הוא חוסן. האם ציינה בפני הרופא שאולי הקטין קיבל מנה אחת לפני כ-3 שנים, אולם אין בכך כדי לתת מענה מספיק נוכח הפציעה הטריה. בשל התנגדות המשיבים והצורך המיידי במתן חיסון, דיווח הרופא ללשכת הרווחה במקום מגוריו של הקטין.

    

5. כפי שעולה מהחומר שהובא כפני, בעקבות פניית הרופא יצרה העו''ס קשר עם הורי הקטין, ואלה מסרו לה כי אינם מוכנים לחסן את בנם, לאחר שחוששים מהשפעות החיסון.

    

6. העו''ס ציינה כי למשיבים עוד 4 ילדים מלבד הקטין הלומדים בחינוך ביתי, וכי כולם אינם מחוסנים.

    

7. העו''ס ביקשה מן ההורים כי ייפנו פעם נוספת וישוחחו עם רופא הילדים המטפל, לטובת קבלת הסבר חוזר על חשיבות מתן החיסון. האם אומנם עשתה כן, אולם גם לאחר שיחה זו עמדה בסירובה.

    

8. נוכח האמור, הגיש ב"כ היועמ"ש בקשה דחופה להורות על ביצוע פעולה רפואית לקטין בהתאם לסעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, בגדרה עתר מבית המשפט לכפות על המשיבים לחסן את הקטין נגד טטנוס. לבקשה צורפו דיווח העו"ס, דיווח הרופא והמלצת רופאת לשכת הבריאות.

    

   חוו"ד רפואית – רופאת הנפה במשרד הבריאות:

9. בחוו"ד רופאת הנפה הובהר כי טטנוס היא מחלה זיהומית חריפה הנגרמת על ידי זנים טוקסיגניים של חיידק אשר נבגיו מצויים בסביבה בכל מקום בעולם, ויכולים לחדור לגוף דרך פצעים מזוהמים או נזק לרקמות, לרבות פצעי דקירה. המחלה מתבטאת בהתכווציות קשות ומכאיבות של שרירים שונים בגוף, לרבות שרירי הנשימה ועלולה לגרום לשיתוק ולמוות. צויין כי שיעור התמותה בקרב חולים שלא קיבלו טיפול הוא קרוב ל-100%, וגם בקרב מטופלים שטופלו ביחידות טיפול נמרץ שיעור התמותה נותר גבוה כ- 20%.

10. הרופאה בחנה את נסיבות המקרה כאשר הבהירה כי יש לקחת בחשבון שני פרמטרים עיקריים: סוג הפצע – האם מדובר בפציעה קלה או ב''פציעה אחרת'' (פציעה מזוהמת בלכלוך / אדמה / רוק / צואה, או פציעה עמוקה, פצע עם נמק, הכשת נחש או לידה בבית), והיסטוריית החיסונים של הילד – כלומר, כמה מנות חיסון טטנוס קיבל בעבר.

11. במקרה הנוכחי מדובר ב''פציעה אחרת'', שכן מדובר בפצע מזוהם מאדמה, בילד שלא קיבל אף מנת חיסון בעבר לפיכך, במרפאה הוחלט על מתן חיסון סביל ופעיל נגד טטנוס, בשל הסיכון הגבוה לחלות במחלה והצורך במתן חיסון סביל ופעיל בהקדם האפשרי.

12. רופאת הנפה ציינה כי מניעת טטנוס לאחר פציעה מבוססת על טיפול מוקדם ככל האפשר בפצע, ובילד שלא חוסן כלל – גם על מתן מיידי של חיסון סביל (נוגדנים מוכנים) נגד טטנוס. לאור סוג הפציעה והעובדה שהילד לא חוסן בעבר, מדובר בפציעה חמורה עם סיכון גבוה לחלות בטטנוס, ומחייבת מתן חיסון סביל ופעיל ללא דיחוי, ולמעשה אין חלופות טיפוליות למתן החיסון. הרופאה ציינה כי החשיבות במתן החיסון הסביל והפעיל היא מיידית. היעילות הגבוהה בותר מושגת כאשר החיסון ניתן תוך 72 שעות ממועד הפציעה, אך גם לאחר פרק זמן זה – מתן החיסון עדיין מומלץ וחיובי, כי תקופת הדגירה של מחלת הטטנוס היא עד 21 יום, כך שהוא עדיין עשוי למנוע התפתחות המחלה.

13. בחווה"ד צויין כי הסיכון לתופעות לוואי מחיסון הטטנוס הוא נמוך ביותר, וברוב המקרים מדובר בתגובות מקומיות וקלות בלבד (כאב, נפיחות או חום קל). לעומת זאת, מחלת הטטנוס עצמה עלולה להיות קשה ואף קטלנית באדם שאינו מחוסן, כמו במקרה שבנדון. לכן, היתרון במתן החיסון עולה באופן מובהק על הסיכון הכרוך בו.

     

    דיווח העו"ס לסדרי דין: 

14. בדיווח שהוגש ע''י העו''סיות לסדרי דין צוין כי המשפחה מתגוררת בקיבוץ ****, מונה זוג הורים וחמישה קטינים. המשפחה מוכרת במחלקה לשירותים חברתיים בעקבות קשיים כלכלים. עוד צויין כי ההורים מגדלים את ילדיהם בחינוך ביתי. מאיסוף המידע עולה כי הקטין בן כשבע וחצי נפצע בגבה מנפילה מקורקינט, הוא אינו מחוסן וכי האם הבינה את המלצת הרופא בדבר חיסון טטנוס אך לדבריה היא לא חושבת שזה הכרחי מכיוון שבנה נפצע מהקורקינט עצמו שלא אמור להיות נגוע בטטנוס. צויין כי ההורים מתנגדים לחיסונים וחמשת ילדיהם אינם מחוסנים. האם חוששת מאוד מההשפעות של החיסונים על בריאות ילדיה. לדברי האם היא רוצה בטובת בנה וההחלטה שלה ושל האב היא מהסתכלות מפוקחת של המצב. האב תומך בעמדת האם ולדבריו אם הוא היה מתרשם כי בנו בסכנה היה מטפל בו מיד. האב ביקש להדגיש את ההבדל בין סכנה למניעת סכנה.

15. העו"סיות ציינו כי המליצו להורים לשוחח שוב עם הרופא על מנת להבין  טוב יותר את הצורך בחיסון. ההורים הסכימו לשוחח שוב עם הרופא, אולם הבהירו שאין בכוונתם לשנות את דעתם.

     

    המסגרת המשפטית:

16. הפסיקה פירשה בהרחבה את הזכות לכבוד ככוללת את זכותו החוקתית של האדם לקבל החלטותיו באופן חופשי, לרבות החלטות הקשורות להתערבות בשלמות גופו ובחייו.

     

17. בע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית חולים "כרמל" חיפה, פ"ד נג(4) 526, 569 (1999) נקבע כי -

     

    "הזכות לאוטונומיה של הפרט אינה מתמצה במובן צר זה, של אפשרות בחירה. היא כוללת גם רובד נוסף – פיזי – של הזכות לאוטונומיה, הנוגע לזכותו של אדם כי יעזבוהו לנפשו.. מזכות זו משתמע, בין השאר, כי לכל אדם חירות מפני התערבות בגופו ללא הסכמתו."

     

18. הוריו של קטין הם אפוטרופסיו הטבעיים, ולפיכך, הזכות והצורך בהסכמה מדעת לטיפול רפואי בקטין, נתונה להוריו. בהקשר זה יוטעם כי אף על פי שלשונו של סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית אינה מתייחסת לבריאותו הגופנית של הקטין, נקבע בפסיקה כי אחריות ההורים טומנת בחובה גם את הדאגה לבריאות הקטין (ר' ע"א 506/88 שפר נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 87).

     

19. עוד לציין כי נקודת המוצא ביחסים בין ילדים, הורים והמדינה היא כי להורים נתונה אוטונומיה בכל הנוגע לגידול ילדיהם, ללא התערבות של גורמים חיצוניים (ר' ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד לח(1) 461, 468 (1984)).

20. בבסיס הנחה זו עומדים שני טעמים: ראשית, קיימת הנחה כי הוריו של הקטין פועלים לטובתו, כך שההחלטות שמתקבלות על ידם הן ההחלטות הראויות עבורו. שנית, זכותם של ההורים לקיים את חובתם ולגדל את ילדיהם בדרך הנראית להם.

21. סמכות בית המשפט להתערב באוטונומיה של ההורים, בכל הנוגע למתן טיפול רפואי בילדם הקטין, הינה בהתאם לסעיף 68 (ב) לחוק הכשרות המשפטית. בהתאם להוראות הסעיף, מוסמך בית המשפט לנקוט בכל אמצעי הנראה לו לשם שמירת עניינו של קטין, יחד עם זאת במקרה של בקשה לנקיטת אמצעים רפואיים, בית המשפט לא יורה על כך -

     

    "אלא אם שוכנע, על פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס, לאחר ששקל את רצונו של האדם, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו, הפגיעה האפשרית באורח חייו ואת סיכויי השיפור באיכות חייו של האדם"

     

22. בעניין שפר הנ"ל, נקבע כי אפוטרופסותם של ההורים כוללת את הזכות לסרב לטיפול רפואי, אף אם הסירוב עשוי להוביל למות הקטין, אך סירוב כגון זה זקוק הוא לאישורו של בית המשפט. סירוב כגון זה עשוי להוות הפרה של חובת ההורים לנהוג "לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות הענין" כמצוות סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית.

23. כידוע, מבחן טובת הילד, הינו מבחן גמיש. בחינת "טובת הילד" בהקשר של נקיטת טיפול רפואי, מצריכה בחינת האמצעי הדרוש לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין. על בית-המשפט לערוך שקלול של התועלת הטמונה בטיפול מול הנזק האפשרי הכרוך בו. הטיפול הוא "דרוש", במובן הסעיף, אם התועלת הצפויה עולה על הנזק האמור. המבחן הוא מבחן תועלתני, שעל פיו יש לבחור באותה פעולה, אשר תוצאתה תגדיל במידה הרבה ביותר את שמירת שלומו של הקטין, למול הנזק שיגרם באותו טיפול. במסגרת מבחן התועלת מול הנזק יש לבחון האם מדובר בטיפול מידתי, והאם יש בו כדי להיטיב את מצבו של הקטין. טובת הילד דורשת הכרעה במקרה הספציפי העומד לפני בית המשפט (ר' א"פ (משפחה טבריה) 16397-04-14 א' כ' נ' ח' כ' (27.05.2014). כן ר' הדברים שפרטתי בתיק א"פ 34610-01-18 היועץ המשפטי לממשלה-משרד הרווחה והשירותים החברתיים חיפה נ' ארן(קטין) ואח' שעסק במתן טיפול אנטיביוטי לקטין.

24. מעבר להוראות החוק שצויינו, יש להזכיר גם את הזכות החוקתית של כל אדם, לרבות ואולי בעיקר, לקטין, לשלמות גופו, כבודו, קדושת חייו, ולהגנה עליהם (סעיפים 1, 2, 4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו).

25. בכל הנוגע לחיסון טטנוס, לא אחת הגיעו לפתחם של בתי המשפט מקרים שהובאו ע"י ב"כ היועמ"ש, נוכח התנגדות הורים לחסן את ילדם מפני טטנוס. בא"פ (משפחה חדרה) 14284-07-19היועץ המשפטי לממשלה-משרד הרווחה והשירותים החברתיים חיפה משרדי ממשלה נ' פלוני(8.7.2019) ניתן טיפול טטנוס חרף התנגדות ההורים. כך אף נפסק בא"פ (משפחה תל אביב-יפו) 32484-07-25משרד הרווחה והשירותים החברתיים - תל אביב נ' אלמוני(14.7.2025). בעמ"ש (מחוזי נצרת) 71141-02-20פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה-משרד הרווחה והשירותים החברתיים חיפה (6.12.2020) קיבל בית המשפט את ערעור ההורים, וקבע כי במקרה הספציפי יש לכבד את בקשת ההורים שלא לתת חיסון, אם כי יש לציין כי באותו המקרה חלפו 30 ימים ממועד הפציעה דבר שחיזק את המסקנה כי הסיכוי שהקטינה חלתה במחלה נמוך ביותר.

26. שאלה זו של מתן חיסון טטנוס לקטין בניגוד לעמדת הוריו, הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון בבע"מ 189-09-24פלונית נ' היועצת המשפטית לממשלה (1.9.2024). באותו עניין נקבע כי "כל מקרה ומקרה לגופו כאשר טובת הקטין בראש מעייננו. חופש הבחירה של הורי הקטין באשר לטובתו הוא הכלל. ככלל, עמדתם של הורי הקטין, שאינם חלוקים ביניהם באשר לטובתו, תכובד; והמדינה לא תתערב, למשל, בבחירתם הכללית שלא לחסן את הקטין או לחסנו במועדים שהם, ההורים, ולא המדינה, יחליטו לגביהם". יחד עם זאת באותו המקרה הספציפי, לאחר שהונחו בפני בית המשפט ממצאים ספציפיים הנוגעים לקטין וחוו"ד רפואית נקבע כי התקיימו נסיבות המצדיקות מתן הצו חרף התנגדות ההורים. בין היתר נקבע כי "ממצאים אלה מתייחסים לקטין הספציפי ולמצבו הרפואי עקב החתך העמוק במצחו, ואין מדובר בחיסון לשם חיסון כעניין סטטיסטי גרידא. המדינה הוכיחה אפוא את הנחיצות האינדיבידואלית של החיסון באמצעות חוות דעת רפואית שנמצאה אמינה. המבקשים אף לא ניסו לסתור את האמור בחוות דעת זו על ידי הגשת תעודה רפואית או חוות דעת רפואית שתתמוך בעמדתם.   בנסיבות אלה, לא נותר לנו אלא לקבוע כי המדינה והאפוטרופסית לדין, אשר מונתה לקטין, הוכיחו כדבעי את התקיימות הנסיבות אשר מצדיקות את הפעלתו של סעיף 68 לחוק האפוטרופסות ביחס לקטין והוריו – המבקשים דכאן – במקרה שלפנינו (ולא מעבר לכך)."

     

    דיון והכרעה:

    1. למרבה הצער, ההורים לא התייצבו לדיון.

    2. במעמד הדיון, מסרה העו''ס לסדרי דין, כי נעשו ניסיונות לדבר עם ההורים ולתת להם מידע אודות ההליך ומועד הדיון והם מסרו שהם לא מתכוונים להופיע לדיון וכי הם נמצאים בדרום הארץ. עוד ציינה העו"ס כי למעשה ההורים נמצאים במנוסה והקשר עימם נותק כליל. העו"ס ציינה כי "מבחינתנו משפחה נורמטיבית. עכשיו הם במנוסה. זה מדאיג שיש הורים עם 5 קטינים במנוסה, אני מפחדת שהאיום יהיה כזה גדול ואז זה יכול להיגרר לחלילה למשהו שאף אחד לא רוצה שיגיע אליו. אנחנו צופות פני עתיד מה יקרה עם משפחה שיש בה כ''כ הרבה חוסר אמון במערכת. פעם הבאה שתהיה נפילה עם לא יביאו לרופא. אני לא יודעת מה הנזק והתועלת. הם 5 קטינים, אנחנו רוצים שהם יבנו אמון וילכו לשירותי הרפואה כשהם צריכים כל דבר. מבחינתי הם מנותקי קשר ברמה שאני שלחתי להם גם אפשרות של סיוע משפטי שהם יכולים לקבל, הם באמת הרגישו שנעשה עליהם אמבוש... הם מרגישים שזה סיפור סגור. רק לפרוטוקול".

    3. אף האפוט' לדין ציין כי ניסה ליצור קשר טלפוני עם ההורים אולם מייד כאשר הציג את תפקידו – השיחה נותקה ולא ניתן היה להשיגם, והוסיף כי "הם עלולים לברוח איתו והמשטרה תתחיל לרדוף אחריהם, וזו תהיה סאגה. צריך להוסיף גם את חלוף הזמן, בכל זאת, שעבר מאז האירוע על אף שזה בתוך 21 ימים".

    4. בנסיבות אלה נשמעו בדיון עו"סיות לסדרי דין, ב"כ היועמ"ש וכן ניתנו הסברים מפורטים מפי מנהל המרפאה ורופאת הנפה.

    5. לאחר ששמעתי ארוכות עמדות הצדדים ועיינתי בחומר שצורף לבקשה אני רואה לנכון לקבל את הבקשה בתנאים, שיאפשרו הימנעות ממתן החיסון, וזאת מהטעמים הבאים:

    6. ממכלול החומר שהובא בפני עולה כי מדובר בהורים נורמטיביים, הדואגים לילדיהם ולשלומם. כפי שציינה העו"ס, עצם העובדה שמייד עם פציעתו של הקטין, ההורים הגיעו למרפאה על מנת שהקטין יקבל את הטיפול הרפואי, על אף שמדובר היה בפצע שאינו עמוק, אשר לא נזקק לתפרים אלא רק לחיטוי והדבקה, מעידה על דאגתם.

    7. למשיבים 5 ילדים, המתחנכים בחינוך ביתי. לדברי העו''ס לסדרי דין, למשיבים חוסר אמון מוחלט במערכת, והם אינם משתפים פעולה. לדברי העו"ס, המשפחה נמצאת במנוסה, ניתקה כל קשר, דבר המחייב מעורבות משטרה, ניסיונות לאיתורם בדרום הארץ, פעולות העלולות לקחת זמן רב.

    8. יש לציין כי אנו נמצאים ביום ה-15 לפציעה, וככל שתהא מעורבות משטרתית, החיפושים אחר המשפחה יארכו לכל הפחות מספר ימים, שעלולים לחרוג מפרק הזמן של 21 ימים ממועד הפציעה.

    9. בנוסף, יש לקחת בחשבון שגם אם המשפחה תאותר, נוכח התנגדותם להליך, הליך הבאתם למרפאה, לשם מתן החיסון יחייב מעורבות משטרתית והפעלת סמכויות על המשתמע מכך, דבר שעלול להיצרב בתודעת הקטין ובני משפחתו בצורה קשה וטראומטית.

    10. העו''סיות לסדרי דין, הבהירו בצורה רגישה ואנושית, את הרצון שלהן לשקם את האמון מול המשפחה, וכי עלול להיגרם מצב בעתיד, בו חלילה אם אחד מילדיהם יצטרך לקבל טיפול רפואי, הם לא יגיעו כלל למרפאה, לאור משבר האמון ובכך הדבר עלול להעמיד את כלל ילדיהם בסכנה.

    11. מהחומר הרפואי ומעדות רופאת הנפה עולה כי קיימים סימנים קליניים למחלה. במהלך הדיון, הבהירה רופאת הנפה כי "תקופה הדגירה היא עד 21 יום... אומרים שרוב המקרים, זה באמת 14 יום או 15 יום שכבר רואים אם באמת הבן אדם נבדק (צ"ל נדבק א.נ) והחיידק נמצא בגוף ומפריש את הרעל שלו. המחלה היא כיווץ שרירים, זה מתחיל בהדרגה, זה יכול להיות גם חום וכל מיני סימנים כאלו, אבל זה יותר כיווץ שרירים שהולכים בהדרגה ואז מגיעים לכיווץ שרירים בכל הגוף, עם כאבים חזקים".

    12. באתר משרד הבריאות מתוארת מחלת הטטנוס (פלצת) ככזו המתבטאת "בהתכווצויות קשות ומכאיבות עד כדי שיתוק של שרירים שונים בגוף, בהם גם שרירי הנשימה. שיעור התמותה בקרב החולים במחלה גבוה במיוחד".

    13. רופאת הנפה הבהרה כי "בלי טיפול זה מאה אחוז קטלניות, עם טיפול זה בין 18 אחוז ל-20 אחוז", כלומר מתן טיפול מפחית משמעותית את קטלניות המחלה.

    14. לסיכום - הקטין נפצע בגבה ונחשף לאדמה. ומדובר ב"פציעה אחרת" שלפי חווה"ד הינה שיקול משמעותי במתן חיסון, שכן חיידקי טטנוס יכולים להימצא גם באדמה. אמנם הסיכוי הכללי לחלות בטטנוס הוא נמוך ביותר, כפי שעולה מחווה"ד, אולם המחלה עצמה עלולה להביא לפגיעה גופנית קשה ואף למוות. מאחר שמדובר בקטין שאינו מחוסן, מדובר למעשה בסיכון מוגבר לחלות בטטנוס, החיסון עצמו  הוא בלתי מסוכן, מתן טיפול מפחית משמעותית את קטלניות המחלה וחלפו כבר 15 יום מהפציעה, המשפחה במנוסה, מנותקת קשר ואין לה כל אמון במערכת דבר שעלול לסכן בעתיד את כלל ילדיהם.

    15. מכלל הטעמים הללו, ובמקרה ייחודי זה, על כל נסיבותיו כפי שפורטו לעיל, סבורני כי יש למצוא תחילה חלופה בונת אמון מול הורי הקטין, ולפיכך מצאתי לנכון לתת צו מותנה, והתנאי הינו הגעה לבדיקה קלינית אצל רופא מדי יום עד חלוף 21 יום. ככל והורי הקטין לא יעמדו בתנאי שנקבעו – יינתן החיסון לקטין.

         

    16. לפיכך אני מורה כי הורי הקטין יביאו את הקטין, עוד היום, ומדי יום לבדיקה רפואית במרפאה לשם בחינת הסימנים הקליניים של המחלה וזאת עד ליום ה-21 ממועד החשיפה.

    17. ככל שיימצאו חלילה סימנים המעידים על התפתחות מחלה – יינתן טיפול מידי לקטין, ללא צורך בחתימת הוריו או בצו שיפוטי נוסף.

    18. ככל שלא יימצאו סימנים המעידים על התפתחות מחלה – לא יינתן חיסון.

    19. ככל שלא יפעלו ההורים להביא את הקטין למרפאה עוד היום עד שעה 19:00 לשם בדיקה רפואית על ידי גורמי הרפואה במרפאה, הרי שניתנות כבר כעת סמכויות לגורמי הרווחה לביצוע הפעולה הרפואית הנדרשת קרי – מתן חיסון טטנוס לקטין (פעיל וסביל).

    20. ככל שההורים לא יכבדו את הצו ויפעלו לפיו, גורמי הרווחה יהיו רשאים להסתייע במשטרת ישראל לשם אכיפת הצו, ככל והדבר יידרש.

    21. תקווה אני כי ישתפו ההורים פעולה לטובת בנם הקטין ולא יידרש הצורך בהתערבות גורמי הרווחה ומשטרת ישראל.

         

    22. בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, אני קוראת לקיום חשיבה רחבה ורב מערכתית של גורמי רפואה רווחה ומשפט, לשם יצירת התנהלות בונת אמון מול הורים מסרבי חיסון, תוך שקילת המצבים השונים, סוגי החיסונים, תופעות לוואי וסיכון במתן החיסון מול סיכון כתוצאה מהמחלה, היכולת לתת טיפול כאשר המחלה מתפרצת ושאר שיקולים רלבנטיים. אין דומה חיסון טטנוס לחיסון כלבת במקרה של חשיפה. אין דומה משפחה נורמטיבית הרואה את טובת הילדים ושלומם הגופני והנפשי, להורים המזניחים את ילדיהם ויש חשש כי הם פועלים שלא לרווחתם ושלומם של ילדיהם הקטינים. מצבים אלה של פניות לבית המשפט ומתן צווים שיפוטיים בניגוד לעמדת ההורים, אשר לשם אכיפתם נדרשת לעיתים מעורבות משטרתית, עלולים להרחיק הורים לפנות לקבלת טיפול רפואי ובכך חלילה הפתרון הנקודתי לקטין אחד, עלול להוביל לפגיעה פוטנציאלית בקטינים רבים.

         

    23. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לב"כ היועמ"ש, רופאת הנפה, וללשכת הרווחה אשר תעשה כל שביכולתה לאתר את ההורים וליידעם אותות מתן פסק הדין. למען הסר ספק, אני מתירה לרווחה להיעזר בגורמים שלישיים שלהבנתם יוכלו ליצור קשר עם ההורים לשם יידועם אודות מתן פסק הדין.

    24. נוכח האמור בסעיף – לעיל – העתק מפסק הדין יובא אף לפרקליטת מחוז צפון (אזרחי).

         

        ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

        ניתן היום, י"ג חשוון תשפ"ו, 04 נובמבר 2025, בהעדר הצדדים.