פלונים ואח' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון ואח'

להלן הכרעתי בתביעת המבקשים לביטול ייפויי כוח מתמשך שנחתם לטובת משיבה 4.

[שמות הצדדים שונו לצורך פרסום פסק הדין]

1. בלב המחלוקת מצויה הגב' שרה (להלן: "שרה" או "האֵם") כבת 88. בחודש יוני 2022 הלך לעולמו בעלה (להלן – "המנוח" או "האב המנוח"), ובסמוך לאחר מכן ביום 21.6.22 חתמה על ייפוי כוח מתמשך ובו מינתה את בתה לאה (הנתבעת 4, להלן: "לאה") כמיופת כוח לעתיד, אם וכאשר ייפויי הכוח יכנס לתוקף.

    

2. לשרה שמונה ילדים אשר נקלעו לסכסוך מר וסוער, והיא במרכזו. הסכסוך הביא להיווצרות שני "מחנות" מבין הילדים, שחלקם מתגוררים בסמיכות אליה. לאה וארבעה אחים נוספים (א', מ', ד' וי') למול שלושה אחים אחרים- רבקה, ראובן ודבורה (להלן ביחד: "התובעים"). הסכסוך והיריבות בין האחים הולידו הליכים משפטיים מרובים ובקשות תכופות לצווי הגנה. מעבר לכך ניכר כי עוצמת הסכסוך פוגמת בשלוותה ואורחות חייה של שרה וממלאת את חייה במתח וצער רב.

    

3. ההליך שבפניי עניינו כאמור תובענה לביטול ייפויי כוח מתמשך (להלן – "ייפוי הכוח"), שנחתם על ידי האֵם לטובת בתה לאה. כאמור לעיל, ייפויי הכוח נחתם ביום 21.6.22, זמן קצר לאחר פטירת האב המנוח. ייפוי הכוח טרם נכנס לתוקף בהתאם לדין. בית המשפט התוודע אל הצדדים במסגרת הליכים למתן צו הגנה, שיפורטו בהרחבה להלן. לטענת התובעים במועד החתימה על ייפויי הכוח שרה לא היתה כשירה להבין את טיב המעשה. כמו כן הופעל עליה לחץ בלתי הוגן למנות את לאה כממונה על ענייניה, בהיותה שרויה באבל כבד על מות בעלה ועל רקע מצבה הבריאותי. התובעים עתרו למנות לאמם אפוטרופוס לכלל ענייניה. בהמשך להליך דנן, הוגשה תובענה נוספת מטעם התובעים לקיום מפגשים עם האֵם. כמו כן, הוגשה תובענה שלישית מצד התובעים, תביעה כספית נגד לאה, להשבת כספים שנטלה מן ההורים לכאורה. לצד שלוש התובענות האמורות, פתחו הצדדים כאמור בהליכים הדדיים רבים למתן צו הגנה.

    

4. כפי שיבואר להלן הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו בין היתר אוחד הדיון בכלל ההליכים בפניי וכן מונה המומחה ד"ר פשיניאן (להלן: "המומחה") לצורך מתן חוו"ד בעניין כשירותה של שרה - הן במועד החתימה על ייפוי הכוח והן במועד עריכת חוות הדעת. הוסכם עוד כי לאחר הגשת חוות הדעת יתקיים דיון נוסף לצורך מתן הוראות וכי עד אז לא יורשו המבקשים לפגוש באֵם, כמבוקש על ידה. ואכן נשלחו שאלות הבהרה והמומחה נחקר על ידי הצדדים ארוכות. בטרם מתן פסקי הדין דנן, בית המשפט נדרש אפוא להכרעת ביניים ומתן הוראות מתאימות להמשך בירור ההליכים, שניתנה ביום 14.5.23 ואאריך בה בהמשך.

    

5. למען הסדר הטוב, להלן תמצית ההליכים התלויים ועומדים לצד התובענה דנן:

    

   • תביעה לחלוקת עזבון בעלה המנוח של האֵם (תע' 29277-10-22) - ביום 20.10.22 הגישה האֵם תביעה לחיוב התובעים לחתום על המסמכים הנדרשים לחלוקת עזבון האב המנוח, בטענה שחמישה מילדיה הסתלקו מהעזבון לטובתה ואילו רבקה, דבורה וראובן (התובעים בענייננו) נותרו יורשים יחד עמה וממאנים לחתום על המסמכים הדרושים לשחרור הכספים. המבקשים התנגדו למבוקש על רקע דאגתם לאמם ולרכושה, לטענתם. לדבריהם אין בהתנהלותם כדי לפגוע ברווחתה של האֵם ועובר לחלוקת עזבון אביהם המנוח יש להקדים ולהכריע בסוגיית כשירותה וההשפעה הבלתי הוגנת שהופעלה כלפיה.

      

   • התביעה לקביעת זמני שהות עם האֵם (תמ"ש 15678-03-23) - ביום 7.3.23 הגישו התובעים תובענה לקביעת זמני שהות עם האֵם. לפי הנטען התובעים לא פגשו באֵם למעלה משנה – למעט באולמות בית המשפט. הם הביעו חשש לשלומה של שרה, שהיא לשיטתם בבחינת חסרת ישע הנתונה לשליטה ולהשפעה בלתי הוגנת מצד לאה. לדבריהם עוד למדו מחלק מהנכדים ששרה משוועת לקשר עמם אך פוחדת מלאה.

      

   • תביעה כספית נגד לאה למתן צו לגילוי מסמכים והשבה (תמ"ש 21390-10-23) – ביום 15.10.23 הגישו התובעים נגד לאה תביעה שהוכתרה ככספית. התובעים עותרים בה למתן דפי חשבון מחשבון ההורים, לשם השבת כספים "שנלקחו" מהחשבון ולהורות ללאה להשיבם.

      

6. לשם השלמת התמונה והבנת הרקע העובדתי, והן החפיפה לעיתים בין ההליכים השונים, אסקור בתמצית את הליכי הה"ט הרבים שנפתחו בעניינם של הצדדים. בסקירה זו אף נתוודע לחלק מפרטי הסכסוך:

    

   • ה"ט 36670-05-22- הליך שנפתח ע"י האחים רבקה וראובן, נגד האחים לאה וד', עוד בעת שהאב המנוח היה בחיים. נטען כי לאה "ניכסה" לעצמה את הטיפול בהוריה, מסכסכת בין האחים עד כדי כך שחלק מהאחים מנועים מלהיפגש עם הוריהם. במסגרת הליך זה רבקה וראובן עתרו לאפשר קיום זמני שהות עם הוריהם ולברר את מצב חשבונותיהם, על רקע חשדות לפעולות חד צדדיות מצד לאה. לאה השיבה מנגד, כי היא מטפלת מזה שנים רבות בהוריה במסירות רבה, לטובתה נחתם ייפוי כוח רפואי וכי המטפלת של ההורים עזבה על רקע התנהלותה הבוטה של רבקה כלפיה. כן צוין כי חשבונות הבנק מנוהלים על ידי ההורים. בעקבות טענות הצדדים הוריתי על זימונם לדיון, אלא שבהמשך לכך ועל רקע פטירת האב הודיעו המבקשים כי הם עותרים לביטול הצו ולביטול הדיון.

      

   • ה"ט 17293-07-22 - הליך שנפתח ע"י לאה נגד רבקה. לטענתה, בעת כינוס המשפחה בתום 30 ימי האבל בבית העלמין, תקפה אותה רבקה באלימות וגרמה לה לחבלה. בעקבות זאת ניתן צו הגנה במעמד צד אחד. בהמשך לכך הגישה רבקה תצהיר מטעמה במסגרתו חזרה על טענותיה לפיהן לאה "מידרה וניכסה" את האֵם אליה, מונעת קשר בין האֵם לבין יתר ילדיה ופוגעת בבריאותה ורווחתה. בעקבות מחלוקת זו הוריתי על זימון הצדדים לדיון.

      

      

   • ה"ט 13876-08-22- הליך שנפתח לבקשת רבקה נגד אחיה ד', בטענה שאיים עליה וניסה להשליך לעברה אבנים. נטען אף כלפיו כי הוא מונע מרבקה להתקרב לדירת האֵם.

      

   • ה"ט 22179-09-22 - הליך שנפתח לבקשת האֵם, נגד רבקה, דבורה וראובן. הבקשה נדונה בפני שופט תורן. בבקשה נטען שהתובעים מתפרצים לביתה ונוקטים באלימות. היא חוששת מפניהם ומבקשת שייאסר עליהם להיכנס לדירתה. לדבריה, מאז ההחלטה בדבר קיום זמני שהות עם המשיבים, היא הפכה ל"אסירה בבית" ובעקבות זאת הדרדר מצבה, היא הפסיקה לאכול ואושפזה. המשיבים "עושים לה בושות" בשכונה ורבקה צועקת מתחת חלונה. כן עתרה כי רבקה תסיר את המצלמה שכיוונה לביתהּ (של האֵם). בנסיבות העניין לא נמצא שקמה עילה לתת צו הגנה במעמד צד אחד, והבקשה הועברה לתגובת התובעים, שעמדו על נסיבות הסכסוך לפי ראות עינייהם ועל כך שלא פגשו באֵם מזה מספר חודשים.

      

   • ה"ט 17790-01-23 – בקשה שהגישה א' נגד רבקה בעקבות הצבת מצלמות על ידי רבקה, מול הכניסה לבניין בו מתגוררת שרה (רבקה מתגוררת בשכנות לה).

      

   • ה"ט 5322-04-23 - בקשה שהגישה רבקה נגד ד' בטענה שתקף אותה.

      

   • ה"ט 60710-02-24 – בקשה שהגישה רבקה נגד ד' בטענה לתנועות מאיימות כלפיה.

      

   • ה"ט 45461-04-24 – בקשה שהגישה לאה נגד רבקה בעקבות פריצת ביתה, קללות והטרדות מצד רבקה.

      

   • ה"ט 21719-09-24 – בקשה שהגישה רבקה נגד ד' בטענה שרדף אחריה עם סלע.

      

   • ה"ט 3157-11-24 – בקשה שהגישו א' ומ' נגד רבקה בטענה כי מאימת ומטרידה אותן.

      

   • ה"ט 31161-05-25 – בקשה שהוגשה לאחרונה על ידי [...] ו[...], נכדותיה של שרה וכנגד לאה, בטענה כי הלה מבודדת את שרה ומונעת מהן לבקרה. הבקשה נדונה ע"י ש' תורנית, ונדחתה.

      

     התסקיר הראשוני מיום 17.8.22 

      

7. נמסר כי המשפחה מטופלת באופן אינטנסיבי החל מחודש 5/22 ע"י עו"ס לחוק החוסים ולאלמ"ב. ההתרשמות היתה כי האֵם מטופלת היטב וצרכיה מתמלאים. עם זאת, לאה וחלק מהאחים מגוננים עליה ולא אפשרו לה לשוחח ביחידות עם העו"ס. בסופו של דבר נערכה שיחה בין העו"ס לבין האֵם, ממנה עלה כי האֵם אשה עצמאית מבחינה פיזית אך זקוקה לסיוע בחלק מתפקודי היומיום (קניות ואוכל). היא ידעה לתת מידע חלקי בענייני כספים ורכוש והצהירה כי לאה טיפלה תמיד בכל ענייני ההורים והיא סומכת עליה. עוד לדבריה, רבקה ודבורה "עושות לה בושות" בכך שצועקות מתחת לבניין ומכוונת מצלמות לכיוון דירתה והיא לא מעוניינת שייכנסו לדירתה. נמצא עוד, כי בין הצדדים סכסוך המתמשך מזה מספר חודשים על רקע הצורך שעלה במינוי אפוטרופוס לאב טרם פטירתו, והמחלוקת בין האחים לגבי מי ימלא את התפקיד. הסכסוך נמשך גם לאחר פטירת האב. צוין עוד, שלאה אכן טיפלה בהורים לאורך השנים והאֵם חתמה על ייפוי כוח מתמשך לטובתה. לסיכום נמצא כי צרכיה הפיזיים של האֵם מתמלאים. עם זאת, האֵם תלויה בלאה, מבודדת בביתה, לא יוצאת ממנו ואינה עונה לטלפון בעצמה. משכך היא ניזונה ממידע חד-צדדי הנמסר לה מלאה ומחלק מהאחים. עוד ציינה העו"ס כי האֵם נפגעת מהסכסוך שבין ילדיה ויהיה ראוי לאפשר לה קשר עם כל ילדיה. משכך הומלץ כי יתקיימו זמני שהות, כך שרבקה, דבורה וראובן יוכלו לפגוש באֵם ללא נוכחות יתר האחים, תחילה פעמיים בשבוע במשך שעה ובסיוע וליווי עו"ס המחלקה. עוד הומלץ שהאֵם תעבור אבחון קוגניטיבי.

    

8. ביום 22.8.22 ניתן בהסכמה פסק דין במסגרתו ניתן צו הגנה הדדי בין רבקה לבין לאה למשך 3 חודשים וכן עוגנו זמני שהות של רבקה, דבורה וראובן עם האֵם, ברוח המלצת העו"ס. הדיון שנקבע לצדדים - בוטל בהסכמה.

    

9. בסמוך לאחר מכן הגישה שרה בקשה לצו הגנה נגד רבקה, דבורה וראובן (ה"ט 22179-09-22 לעיל). הבקשה נדונה בפני שופט תורן, וכאמור לעיל במעמד הדיון עלה כי שרה לא פגשה בתובעים מאז הכינוס בבית העלמין בתום 30 ימי האבל.

    

10. ביום 11.9.22 הוגשה בקשה למתן הוראות מטעם לשכת הרווחה במסגרתה דווח כי לאחר מספר ביטולים, הגיעו עו"ס קשישים ועו"ס לחוק החוסים ואלמ"ב לליווי הביקור הראשון שתואם בין הצדדים (בהתאם להחלטת בית המשפט ועל בסיס המלצות התסקיר לעיל). דווח שעם הגעת העו"ס לבית האֵם, לאה וי' החלו לצעוק שאמם אינה מעוניינת לפגוש באחיהם, וזאת בנוכחות האֵם. ניכר כי האֵם מפוחדת ומצויה במצוקה. בהמשך הגיעה המשטרה שהוזעקה על ידי השכנים. על רקע זה התבקשו הוראות שקובעות שבעת המפגשים, לאה, י', ד', מ' וא' לא ינכחו בבית האֵם. המלצות העו"ס אושרו במלואן. בהמשך הוגשו תגובות ותשובות הצדדים ובנסיבות אלה הוריתי על קיום דיון במעמד הצדדים והעו"ס ליום 7.11.22, אשר עיקריו יפורטו בהמשך.

     

    התסקיר המשלים מיום 3.1.23

     

11. כ-4 חודשים לאחר הגשת התסקיר הראשוני הוגש התסקיר המשלים. נערך ביקור בית ע"י העו"ס המטפלות באֵם, באופן יזום וללא תיאום, ונמצא כי האֵם במצב טוב ומטופלת מבחינה פיזית, אך נמצאת במצב רוח ירוד על רקע הסכסוך בין ילדיה ו"הבושות" שעושים לה. היא הביעה כעסה על שחויבה בבדיקה ועל מעורבות ביהמ"ש בענייניה ושבה והביעה התנגדותה למפגשים עם רבקה, דבורה וראובן.

     

    התסקיר המשלים מיום 14.6.23

     

12. בחלוף חצי שנה עלה בידי שירותי הרווחה לפגוש בשרה לבדה, ללא תיאום מראש. שלושה עו"ס פגשו בה בקפיטריה בבית החולים "לין", לאחר שלאה התבקשה, והסכימה, שהשיחה תתקיים ללא נוכחותה. ניכר כי אופי הדיווח השתנה, ולא עלה רושם למצוקה או בידוד של שרה. שרה מתוארת כנינוחה, מטופחת ומסודרת. היא הרעיפה שבחים על לאה ועל הטיפול לו היא זוכה ממנה, ומנגד הביעה זעם ותמיהה על התנהגות התובעים. מצוין עוד כי הוצע לשרה לקחת חלק בפעילויות שונות מחוץ לבית, אך היא לא היתה מעוניינת בכך כלל, ולדבריה היא "אישה של בית". צוין כי "התרשמותנו המקצועית בפגישה כי שרה ענתה לעניין, הגיבה לשאלותנו באופן מותאם ומבין, היתה קוהרנטית [...] כי אינה מוכנה לראות את ילדיה רבקה דבורה וראובן [...] בבהירות ובקוהרנטיות".

     

    הדיון במעמד הצדדים ביום 7.11.22 וההסדר הדיוני

     

13. כמפורט לעיל, על רקע עצימות הסכסוך וריבוי הליכי הה"ט, הבקשות והתגובות, ביום 7.11.22 קיימתי דיון במעמד הצדדים – שרה, לאה, רבקה, דבורה ור' ובאי כוחם, וכן עו"ס לס"ד, עו"ס לחוק החוסים ועו"ס אזרחים ותיקים. יצויין כי הדיון נקבע אמנם בתיק ה"ט 22179-09-22, אך בסיומו הוריתי על איחוד כלל ההליכים בעניינם של הצדדים בפניי. כמו כן ולאחר שמיעת הצדדים וחקירות העו"ס, ונוכח הצורך במתן הוראות זמניות דחופות, גובש ההסדר הדיוני בדבר אופן ניהול ההליכים כדלקמן:

     

    "ב"כ הצדדים

     

    למען ייעול ההליכים ומתוך ראיית טובתה של הגב' שרה, אנו נסכים כדלקמן:

     

    1. תערך הערכה קוגניטיבית על ידי מומחה בתחום הגריאטרי בשם ד"ר פשיניאן אשר יבחן את מצבה הקוגניטיבי של המבקשת הן במועד עריכת ייפוי הכוח ביום 21/6/22 והן כיום.

    2. בשלב זה ועד קבלת חוות הדעת ומתן החלטה אחרת, יוקפאו זמני השהות שנקבעו בהחלטה קודמת. המשיבים רבקה דבורה וראובן לא יורשו בשלב זה להיכנס לבית האם.

    3. ביצוע הבדיקה יעשה במרפאה בה מקבל המומחה. הסעת המבקשת לבדיקה תעשה על ידי אמבולנס ובליווי גורם ניטרלי ומוסכם: [...], קרובת משפחה. היא תיקח את המבקשת מביתה ותשיב אותה לביתה, ללא ליווי של כל אדם אחר.

    4. מימון עריכת חוות הדעת והסעת האם לבדיקה יעשה בשלב זה על ידי המשיבים והכרעה סופית בסוגיית המימון תעשה בהכרעה סופית שתינתן.

    5. חוות דעת מטעם המומחה תוגש בתוך 30 יום מיום הסדרת שכ"ט המומחה.

    6. מוסכם כי בכפוף להסכמות הנ"ל תיק ה"ט זה ייסגר ויימשך דיון לרבות על סמך חוות הדעת בתיקים המקבילים אשר יועברו לטיפול מותב זה.

    7. צו הרחקה הדדי שבין רבקה ללאה יוארך בהסכמה למשך 3 חודשים. מאחר והצדדים מתגוררים בשכנות, ברי כי כל צד רשאי לקיים שגרת חיים מקובלת ואין בכך משום הפרת הצו. יש להימנע מכל פניה לצד השני, הטרדתו, התחקות אחריו וכיוצ"ב.

    8. יוסטו המצלמות המותקנות בבניין בו מתגוררת רבקה ואשר מכוונות כיום לכיוון ביתה של המבקשת שרה.

    9. ייקבע דיון המשך עם קבלת חוות הדעת בשני ההליכים המקבילים."

        

14. בהמשך לכך רבקה ההסדר הדיוני וניתנו הוראות נלוות, בין היתר כדלקמן:

     

    "הדיון נקבע היום במסגרת הליך ה"ט בו ביקשה המבקשת גב' שרה להרחיק 3 מילדיה.

    לאחר שמיעת ב"כ הצדדים והעו"ס בדיון בית המשפט התרשם כי קיים סכסוך משפחתי עמוק בין 2 'מחנות' ילדי המבקשת. יצויין כי בית המשפט שוחח ביחידות עם המבקשת והתרשם מהשפעתו הקשה של הסכסוך על רווחתה הנפשית של המבקשת. יצויין כי המבקשת היתה איתנה בדעתה כי אינה רוצה כל קשר עם המשיבים.

    בנסיבות אלה, בית המשפט השתכנע כי יש במתווה המוסכם משום אפשרות לבירור מעמיק ואובייקטיבי שיאפשר לקבל הכרעה שתטיב עם המבקשת.

    בנסיבות אלה אני מורה כדלקמן:

    ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים.

    ...".

     

    חוות דעת המומחה

     

15. המומחה ערך לשרה שתי בדיקות בשני מועדים נפרדים. בחוות הדעת פורטו ממצאי שתי הבדיקות שערך המומחה וסיכום התרשמותו. מפאת חשיבות האמור בחוות הדעת, להלן יפורטו עיקרי ממצאיה:

     

    • באשר לבדיקה הראשונה מיום 12.12.22 צוין כי האֵם הגיעה לבדיקה באמבולנס ובליווי אחייניתה ונבדקה ללא נוכחות אדם נוסף. בין היתר מסרה כי קיים קושי בהתמודדות עם המצב שנוצר בין ילדיה ועם יחסם של חלק מהילדים כלפיה. האֵם שיתפה פעולה, ניכר כי דיברה באופן ספונטני, וכמו כן:

       

      "חשיבתה לא תמיד מאורגנת. לעיתים עקיפנית. לא תמיד מבינה את השאלות [...] לא תמיד מרוכזת בשיחה. זיכרון ירוד. מתקשה למסור פרטים מעברה באופן קונסיסטנטי ובסדר כרונולוגי נכון. לרוב מצליחה למסור על אירועים משמעותיים וסדר אירועים במהלך החיים. זיכרון לטווח קצר ירוד. לעיתים מתקנת את עצמה ומצליחה למסור פרטים כשעוזרים לה. מוסרת על מחלות הגופניות ועל התרופות שנוטלת בעזרת בתה. לא יודעת שמות של התרופות. לא נוטלת תרופות באופן עצמאי. לדבריה זקוקה לעזרה ברחצה, בהלבשה. אוכלת לבד. קשיי הליכה בולטים, רוב הזמן יושבת. לא יוצאת מהבית [...] אוכלת באופן סדיר. לא מכינה אוכל. לדבריה, בתה בשם לאה עוזרת לה בכל הפעילויות היום יומיות [...] מטפלת בה וטיפלה בבעלה המנוח שנים רבות. מעוניינת בהמשך היחסים הקרובים עם בתה. לדבריה, חתמה על מסמך שמאפשר לבתה לאה 'לטפל בה ובכל דבר שקשור אליה'. 'סומכת על לאה בעיניים עצומות'. מתלוננת על יחס של חלק מהילדים שמציקים לה, דורשים כסף ולא מניחים לה. לא מצליחה להיזכר בחשבונות וסכומים שיש לה, באופן כללי מודעת לגבי הנכסים שברשותה. בבדיקת MMSE קיבלה ציון 19 [...] התמצאות בזמן חלקית. מתמצאת במקום וזהות [...] לא הבינה בתחילה מה מטרת השיחה. ידעה שהגיעה לבדיקה רפואית. לרבות גילתה תובנה למוגבלויות הגופניות שלה. גילתה התמצאות טובה באירועים ויחסים סביב משפחתה. התמצאות לאירועים המתרחשים בארץ חלקית. יכולת הפשטה ירודה. תובנה למסוגלותה לנהל את ענייניה חלקית".

       

    • באשר לבדיקה השנייה מיום 29.12.22 צוין כי האֵם הגיעה באמבולנס ובליווי אחייניתה ונבדקה ללא נוכחות אדם נוסף. היא זכרה שהיתה בבדיקה קודמת. תיאורה של האֵם בבדיקה, דומים מאד לממצאים בבדיקה קודמת. יחד עם זאת הוסיף המומחה כי "ניתן להתרשם משיפור בציון תאריכים ואירועים מעברה בבדיקה הנוכחית לעומת הבדיקה הקודמת. לרוב מצליחה למסור על אירועים משמעותיים וסדר האירועים במהלך החיים". בנוסף, נמצא כי האֵם "יודעת שחתמה על מסמך שמאפשר ללאה לטפל בכל ענייניה ולהחליט עבורה. לדבריה חתמה על המסמך לפני מספר חודשים בסביבות חודש מאי השנה [...] הצליחה להיזכר בחלק מחשבונות הבנק וסכומים שיש בהם, אך לא באופן מלא. לא ידעה סכומים שמקבלת מדי חודש או משלמת עבור חשמל, מים וארנונה. לדבריה בתה לאה מטפלת בתשלומים. באופן כללי מודעת לגבי הנכסים שברשותה. בבדיקת MMSE קיבלה ציון 20 [...]".

       

    • נמצא שהאֵם סובלת ממספר מחלות גופניות שגרמו לירידה בתפקוד הכללי. כיום אינה יכולה ללכת באופן עצמאי וזקוקה לסיוע ברוב פעילויות היום יום, כמו רחצה, הלבשה, הכנת אוכל וניידות. לאחר פטירת בעלה היתה במצב אבל קשה עם סימני דיכאון. בשל הפחתה באכילה ושתייה סבלה מהתייבשות ואי ספיקת כליות ואושפזה בחודש 9/22. האֵם סובלת מירידה בתפקוד הקוגניטיבי, ירידה בזיכרון ובריכוז, הפרעת חשיבה והתמצאות חלקית בזמן. ניתן להגדירה כסובלת מתהליך של דמנציה מעורבת (מסוג אלצהיימר ודמנציה וסקולרית) בחומרה קלה. מצבי דחק סביבתיים, מחלות זיהומיות ושינויים במצבה הגופני השפיעו ועלולים להשפיע גם בעתיד על תפקודה הקוגניטיבי ועל כן יש חשיבות לשמירה על סביבה מוגנת, בטוחה ויציבה. לא התגלו בבדיקות סימנים פסיכוטיים או סימני דיכאון מג'ורי ולא נמצא כי היא נדרשת לטיפול תרופתי נוסף.

       

    • באשר לסוגיית החתימה על ייפוי הכוח ביום: 21.6.22 - ולאחר צפייה בסרטונים שתיעדו את שתי הבדיקות שערכה לשרה ד"ר דניאלה גרינברג, נמצא כי האֵם מבינה את משמעות ייפוי הכוח המתמשך והשלכות החתימה - "לכן, להערכתי, במועד החתימה היתה מסוגלת לחתום על ייפוי כוח מתמשך". באשר למצבה כיום - נמצא כי "לאור ירידה בזיכרון, היעדר התמצאות בנכסים שיש ברשותה וקושי לנהל את ענייניה הכספיים זקוקה לאפוטרופוס לרכוש. לא מסוגלת להביע עמדה לגבי מינוי אפוטרופוס. לגבי מינוי אפוטרופוס בענייני הגוף, יש לקבוע בהמשך בהתאם לשינויים במצבה". המומחה הוסיף והעמיק במסקנותיו במסגרת תשובותיו בחקירתה הנגדית, אליהן אפנה להלן.

       

      ההחלטה מיום 14.5.23

       

16. בהחלטתי מיום 14.5.23 שניתנה לאחר חקירת המומחה וסיכומי הצדדים, הגעתי למספר מסקנות עקרוניות ביחס לסוגיות שעלו לפניי.

     

    סוגיית כשירותה של שרה 

     

17. המומחה נחקר כאמור על חוות דעתו, אותה אימצתי בכל הנוגע לכשירותה של שרה לחתום על ייפויי הכוח ולהבין את משמעות המעשה. ביחס למועד עריכת חוות הדעת, המומחה הסיק כי שרה "באופן כללי מודעת לגבי הנכסים שברשותה" והמליץ למנות לה אפוט' לענייני הרכוש בלבד, המלצה אותה דחיתי.

     

18. המומחה הסביר בחקירתו על מה ביסס המלצה זו בחוות הדעת:

     

    "כמומחה רצוי למנות אפ' על רכוש... החלטתי להמליץ על מינוי אפ' בגלל שחשבתי שיש לה קושי להבין את כמות הרכוש שיש לה. היא התקשתה לומר את הסכומים, את הבנקים, את התשלומים. בפן האישי די חשבתי שהיא מבינה איפה היא נמצאת ומה המצב שלה, מה המצב הגופני שלה. בסך הכל היא כן הצליחה להצביע על בעיות גופניות שיש לה" (תמליל 18.4.23, ע' 4, ש' 12)

     

19. בהמשך דבריו דומה כי נסוג מהמלצתו בדבר מינוי אפוט' לרכוש לאחר קבלת עמדת האפוט' לדין, לפיה שוחח עם שרה אשר ידעה לספר על פרטי רכושה, חשבונותיה וכו' (שם, ע' 5, ש' 8). בהקשר זה הוסיף המומחה כי "חשבתי שמה שכותב עורך דין הוא בודק ובכל זאת גם שיפור חלקי של הנתונים שהיא מסרה, מראה גם הוא על איזה שהוא שיפור [...] אני מתייחס לשתי בדיקות והתרשמתי שבנושא הרכוש נותרה אותה בעיה לכן המלצתי על מינוי אפוט' לרכוש. לשאלת עוה"ד, השיפור שלמדתי עליו לכאורה מחווה"ד של האפוט' לדין נלמד לאחר מתן חווה"ד" (ע' 5, ש' 22). לבסוף אישר המומחה שידיעתה של שרה את פרטי רכושה משנה את פני הדברים ביחס להמלצתו:

     

    "ש.דיברת על התיאוריה שמצב קוגניטיבי שבן אדם מושפע ממצב בריאותי ועם הזמן יכול להשתפר. האם במידה והגב' שרה היתה יודעת לענות לך בפגישות לגבי הרכוש שיש לה כפי שהיא סיפרה לאפוט' לדין, האם ההמלצה שלך לגבי מינוי אפוט' לרכוש היתה משתנה?

    ת.בוודאי. אם היא היתה מוסרת לי את כל הנתונים כפי שהם אז לא היה צריך אפוט' לרכוש" (ע' 8, ש' 6).

     

     

20. המומחה נשאל עוד שמא העובדה שייפוי הכוח נחתם ימים לאחר פטירת האב המנוח לא משפיעה על שאלת כשירותה של שרה (האב המנוח נפטר ביום 7.6.22 ואילו ייפוי הכוח נחתם ביום 21.6.22). המומחה השיב כי "מה שמסתמן מכל ההתפתחות וההיסטוריה שלה בחודשים האחרונים, זה שהיא הלכה והתדרדרה, שכן התפתח מצב של אבל ודיכאון והיא הפסיקה לשתות ולאכול, נכנסה לאי ספיקת לב. זה קרה באזור החודשים יולי אוגוסט ולאחר מכן היא אושפזה. היתה שם התפתחות. זה לא שאחרי מות בעלה היא נכנסה למצב נפשי. כך אני רואה את הדברים" (עמ' 7 ש' 13-16)? עוד השיב המומחה כי "בסמוך למועד פטירת בעלה היא לא היתה במצב חמור כמו שהיא היתה חודשים לאחר מכן". אם כן, אין אינדיקציה לקיומה של זיקה בין אבלה של שרה על מות בעלה המנוח לבין כשירותה הקוגניטיבית ושיקול דעתה. יתירה מכך, בהמשך פסק הדין יבואר כי היוזמה לערוך ייפוי כוח מתמשך הגיעה מעו"ס הרווחה, וכי הפעולות לעריכתו החלו בעת שהאב המנוח היה בחיים.

     

    המומחה המשיך וחידד את מסקנתו:

     

    "ש.ז"א שאלת עיתוי היפ"כ המתמשך ביחס למות בעלה לא היוותה עבורך אינדיקטור ביחס לחתימה על המסמך?

    ת.כל מקרה לגופו. במקרה שלה כנראה שלא, היא נבדקה ע"י פסיכיאטר מומחה שכתבה חוו"ד, שאני מניח שנקבע בה שהיא יכולה לחתום על ייפוי הכוח. אלה עובדות שמראות שהעיתוי... ההתרשמות שלי על סמך העובדות והסרטונים ומה שהיא מספרת, אומנם היא היתה באבל אבל המצב לא התדרדר עד כדי כך כלומר, בסמוך למועד פטירת בעלה היא לא היתה במצב חמור כמו שהיא היתה חודשיים לאחר מכן" (ע' 7, ש' 20).

     

21. המומחה התייחס עוד לטענת התובעים כי שרה "הודרכה" או הוכנה לקראת הבדיקה השניה על ידי המומחה, ומצא כי ככל שיש בכך ממש, הרי שהדבר מעיד דווקא על יכולת קוגניטיבית שמורה:

     

    "התשובה לתיאור[י]ה הזאת אני אומר שבן אדם שמסוגל ללמוד ולזכור כל מה שאומרים לו ומלמדים אותו ולבוא ולספר, זה גם מצביע על סוג של קוגניציה די שמורה. יכולת ללמוד חומר חדש זה בעצם מצביע על כך שהבן אדם שמור יחסית בצורה קוגניטיבית. בדמנציה אנחנו יודעים שדבר משמעותי זה שבן אדם לא מצליח ללמוד חומר חדש, אין לו זיכרון" (ע' 4, ש' 32).

     

22. המומחה הסביר את השיפור הקל בתוצאות הבדיקה השניה לעומת הבדיקה הראשונה בשיפור משמעותי במצבה הבריאותי, כלשונו:

     

    "אני יותר נוטה להסביר את השינוי שחל בין הבדיקות לתיאוריה אחרת שאומרת שגב' שרה, עד כמה שאני זוכר, היה לה מצב רפואי גופני קשה בחודשים ספטמבר אוקטובר היא היתה מאושפזת בבי"ח על אי ספיקת כליות חריפה והתייבשות חריפה. והיא ירדה מאוד מבחינה קוגניטיבית. עם הזמן אנשים כאלה יכולים להשתקם ולחזור לתפקוד הבסיסי, זה יכול לקחת זמן" (ע' 5, ש' 1).

     

23. על בסיס חוות דעת המומחה, תשובותיו לשאלות ההבהרה ותשובותיו בחקירתו, מסקנתי בהחלטת הביניים היתה כי "נוכח כלל האמור לעיל ביהמ"ש מוצא לנכון בשלב זה לאמץ את מסקנות המומחה, הנסמכות על ניסיונו המקצועי ואשר תקיפתן במעמד חקירתו בביהמ"ש לא קעקעה את תוקף ממצאיו. המומחה עמד על כך שמצבה של האֵם הורע בהדרגה ולא מיד בסמוך לפטירת בעלה המנוח ולמועד החתימה על ייפוי הכוח. כמו כן, ההרעה במצבה הרגשי והגופני הובילה לירידה קוגניטיבית, אך מצב זה השתפר עם השיפור במצב הגופני. עוד התרשם כי האֵם הבינה את משמעות החתימה על ייפוי הכוח והיא מבינה זאת גם כיום וכי אין בעובדה שמסרה מידע מפורט יותר בבדיקה השניה כדי ללמוד על "זיהום" הבדיקה. אני מקבלת עוד את הסבריו של המומחה, כי ככל שאכן נערכה לה הכנה, הרי שעצם יכולתה ללמוד, לזכור ו'לספוג' את ההכנה וליישמה, מלמדת על מצב קוגניטיבי שמור. ולחילופין, אפשר שחלוף זמן מאז ההרעה הבריאותית, הביא לשיפור במצב (אפשרות זו הועלתה גם בהקשר למידע שנמסר לאפ' לדין בנוגע לענייני הרכוש) ומכל מקום בסופו של יום, תוצאות שתי הבדיקות אינן שונות באופן מהותי".

     

    המשך הטיפול בשרה

     

24. קבעתי, לאחר התרשמות ישירה מהאֵם, כי מטובתה שלאה תמשיך לסעוד אותה ולטפל בה. ציינתי כי "לא הובאו בפניי אינדיקציות התומכות בגרסת המבקשים כי צרכיה של האֵם, למצער בפן הפיזי והטיפולי, אינם מתמלאים. המומחה עצמו עמד על כך בחקירתו וגם מתסקירי העו"ס עלה כי צרכיה הפיזיים של האֵם מתמלאים במלואם. המשך טיפולה של לאה תואם את רצונה העקבי של האֵם, אשר בנקודת זמן זו ראוי לכבדו ולאמצו, גם מאחר ויש להניח כי פגיעה ברצונה זה עלול להשפיע לשלילה על מצבה עניין אותו יש למנוע".

     

    מינוי אפוטרופוס זמני

     

25. בנוגע למינוי אפוטרופוס זמני לענייני גוף ולעניינים אישיים, מצאתי כי אין מקום למינוי כאמור וציינתי כי "לדעת המומחה, המהימנה עלי, אמנם האֵם הנה סיעודית ותלויה בכלל פעולות היום יום בסביבתה, אך היא מסוגלת לקבל החלטות בענייניה האישיים והרפואיים ולשתף פעולה עם הנחיות רפואיות ומצבה אינו מצריך מינוי אפוטרופוס. כמו כן, יש בנמצא מי שמוכן ומסוגל לדאוג לענייניה".

     

26. בנוגע למינוי אפוטרופוס לרכוש, כאמור לעיל, המומחה נטה לשנות את מסקנתו בזיקה לעמדת האפט' לדין. קבעתי כי "אמנם המומחה המליץ על מינוי כאמור מאחר והאֵם אינה מצויה בפרטי רכושה. ב"כ היועמ"ש תמכה בהמלצה בעיקר מהטעם שהדבר עשוי להביא לרגיעה בעוצמת הסכסוך בין המעורבים ולהשפיע בעקיפין ולטובה על מצבה של האֵם. לאחר שהפכתי בדבר שוכנעתי כי בשלב זה אין מקום למנות אפוטרופוס זמני לענייני רכוש".

     

    זמני שהות בין שרה ובין התובעים

     

27. קבעתי כי נוכח עצימות הסכסוך קם צורך מידי במתן הוראות לשם בחינת חידוש הקשר שבין התובעים ובין האֵם, עוד בטרם שמיעת הראיות ומתן הכרעה סופית במחלוקת. ציינתי כי "סבורני כי מחובתו של ביהמ"ש לערוך כל בירור נדרש וליתן כל הוראה מתאימה בעניין הקשר שבין המבקשים לאם, בסיוע גורמי מקצוע.

     

28. בשלהי ההחלטה נתתי הוראות זמניות לעו"ס לס"ד לשוב ולהיפגש עם האֵם לשם בחינה נוספת של קיום מפגשים ולוּ באופן ניסיוני.

     

    הטענה להשפעה בלתי הוגנת

     

29. סוגיה זו לא הוכרעה בהחלטה מיום 14.5.23 והיא שעומדת להכרעתי בפסק דיני דנן. בסעיפים 37-36 להחלטה ציינתי כדלקמן:

     

    "36. [...] בכתב התביעה ובמעמד הדיון נטענו טענות הנוגעות ליחסי תלות ולהשפעה בלתי הוגנת על האֵם, הן בהקשר לחתימה על ייפוי הכוח המתמשך, בהתאם לאמור בסעיף 32כט(א)(2) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות והן כיום, באופן שמשפיע על מצבה והתנהלותה של האֵם. על פי הנטען, האֵם תלויה באופן מלא בלאה, ניזונה ממידע חלקי ושגוי, עניין המחייבת פסילת ייפוי הכוח המתמשך ומינוי אפוטרופוס לכלל ענייניה.

     

    טענות אלו מצריכות בירור ראייתי, שאינו מתמצה בחוות הדעת ובחקירת המומחה. מבלי להביע כל עמדה בעניין זה בשלב זה בו טרם נפרשה המסכת הראייתית, יצוין כי המומחה הבהיר בחקירתו כי האֵם "... במצב סיעודי והיא תלויה במאה אחוז במי שסביבה". כן אישר כי בתה לאה היא זו שנמצאת עמה ובה היא נותנת אמון (עמ' 6 ש' 15-26). כמו כן, תסקירי העו"ס שניתנו במסגרת הליכי הה"ט עמדו אף הם על כך שהאֵם מבודדת מחלק מילדיה וניזונה ממידע המתקבל מחלק מילדיה בלבד. אף עלה כי חלק מהמפגשים שתוכננו להתקיים בין האֵם למבקשים, טורפדו ע"י חלק מהאחים.

     

    37. כאן המקום לציין כי ביהמ"ש שוחח עם האֵם, בשני הדיונים שהתקיימו שלא בנוכחות הצדדים (בדיון השני נכח בשיחה האפ' לדין). ביהמ"ש התרשם כי האֵם נחרצת בדעתה כי אינה רוצה כל קשר עם המבקשים וכי היא ידעה ליתן הסברים שונים לעמדתה. לא ניתן היה שלא להתרשם מחומרת השפעת הסכסוך על מצבה ורווחתה. האֵם ביקשה לכבד את עמדתה ולהניח לה".

     

30. בסעיפים 46-44 להחלטה הוספתי כדלקמן:

     

    "44.ע"פ התשתית הראייתית שהונחה לפני עד כה, הכוללת בעיקרה את חוות דעת המומחה עליה נחקר בביהמ"ש ואשר מצאתי לנכון לאמץ עת עיקרי ממצאיה, האֵם היתה כשירה מבחינה קוגניטיבית במועד עריכת ייפוי הכוח המתמשך, והבינה את משמעות חתימתה עליו. בנוסף, האֵם כשירה נכון להיום לקבל החלטות על ענייניה האישיים והרפואיים. בפן הרכושי נמצא כי היא אמנם אינה מצויה באופן מלא בזכויותיה ובנכסיה ויש לשקול מינוי אפוטרופוס לרכוש, אם כי לא קם צורך מיידי בכך.

     

    45.מנגד, תלויות ועומדות טענות המבקשים בדבר תלות והשפעה בלתי הוגנת מצד לאה ואחרים על האֵם, לרבות בסוגיית ייפוי הכוח המתמשך. נטען, בין היתר, כי עיתוי החתימה על ייפוי הכוח המתמשך, מצבה של האֵם ותלותה המוחלטת של בלאה מבססים טענה זו. נטען שהשפעה בלתי הוגנת אף הובילה לניתוק הקשר בין האֵם לבין המבקשים ולהתנגדותה של האֵם לחידושו. לתמיכה בטענתם מפנים המבקשים לתסקירי העו"ס בהם צוין כי האֵם מבודדת וניזונה ממידע המגיע רק מהילדים המצויים עמה בקשר.

     

    כאמור לעיל, ברי כי לצורך בחינת טענות המבקשים והכרעה בהן יש לקיים הליך שמיעת ראיות מלא ובנדון תינתנה הוראותיי בהמשך הדברים.

     

    46.משהתרשמתי כי האֵם היתה כשירה לחתום על ייפוי הכוח המתמשך ומשהטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת טרם התבררו וטרם הוכרעו, יש ליתן הוראות ביניים בהתאם לרציונל העומד בבסיס תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. היינו, יש לנקוט בזהירות המתחייבת ולצמצם את התערבות ביהמ"ש על מנת לשמור ולכבד את אוטונומיית הרצון הפרטי של האֵם".

     

31. הנה כי הן, בהחלטתי מיום 14.5.23, טענות התובעים ביחס להשפעה בלתי הוגנת, נותרו ללא הכרעה ודרושות בירור עובדתי. נפנה אפוא לטענות התובעים.

     

    טענות התובעים

     

32. רבקה תיארה בתצהירה את יחסיה הקרובים עם הוריה ולמצער אמה שרה. אין לה ילדים משלה והוריה היו כל עולמה. לראיה שבחרה להתגורר בבניין מול ביתם כדי להיות קרובה אליהם. לדבריה הסירוב של אמה לראות אותה הוא פרי השפעתה של לאה.

     

33. ההשפעה נלמדת לדבריה גם מהתסקירים השונים. שרה תלויה בלאה לגמרי, מנותקת מהעולם החיצון ולא ניתן ליצור עמה קשר אלא באמצעות לאה. שרה סובלת מניצול מצבה על ידי לאה. כך לאה עברה להתגורר עמה והשתלטה על חייה והרחיקה מפניה את האחרים, כולל נכדיה וניניה.

     

34. כמו כן, הנסיבות בענייננו תואמות את דוקטרינת "החוטים השזורים" לזיהוי התנהגות מנכרת מצד לאה. לא ברור לרבקה כיצד שירותי הרווחה אינם מזהים סימנים אלה של ניכור. את התסקיר ביחס לקביעת זמני השהות מכנה בתצהירה "מביש" וטוענת לקנוניה בין לאה לבין העו"ס, ועל כך שלאה יידעה מראש על ביקור "פתע" בביתה.

     

35. רבקה מבקשת להצביע על שימוש לא ראוי בכספים. לאה מכונה בתצהירה "מתמודדת נפש" המוכרת כנכה ושאף זכתה להפטר מחובותיה. היא שימשה "דילרית" בבית עסק להימורים בבעלות עבריין ש"גורש" מהארץ. לטענת רבקה ההורים סילקו עבור לאה את המשכנתא בשיעור 360,000 ₪ והיום היא משלשלת לכיסה את דמי השכירות המתקבלים עבור חנות שבבעלות ההורים, וכן את התשלומים מ"דנאל"-חברת הסיעוד.

     

36. לפי הטענה גם האחות א' אינה טומנת ידה בצלחת והיא שותפה למעשיה וכוונותיה של לאה למדר את שרה ולעשוק אותה. א' ובעלה נהנים מהמחאות שמשכו מחשבון עזבון האב המנוח. גם ד', מ' וי' נהנים מכספים לא להם.

     

37. דבורה עמדה על ניתוק קשר ממנה ומבתה – נכדתה של שרה. בתצהירה ציינה כי כאשר היתה משוחחת עם לאה או א', התרשמה שהן פוחדות מרבקה, על שתגלה על מעלליהן. יש בכך לשיטתה ראיה לאמיתות טענות התובעים. דבורה היא אמא וסבתא לנכדים, ולדבריה שרה אוהבה את נכדיה וניניה, אך בעטיה של לאה ובהשפעתה, נותק הקשר. עוד לדבריה היא ואחיה מסרבים לחלוקת כספי עזבון האב המנוח, וזאת "על מנת שלאה ושות' לא תחסל את אימי לאחר קבלת כספי הירושה".

     

38. האח ראובן מוסיף כי לאה הרחיקה את אימו ממנו ואף מילדיו ונכדיו. לדבריו בנו ל' גר בדירתה של שרה ב[...] חינם אין כסף למשך 5 שנים, עד שלאה וד' גרמו לה לסלק אותו בשיחת טלפון. היה ברור לדבריו כי שרה עשתה כן בניגוד לרצונה.

     

39. התובעים בקשו לתאר עוד את ניתוקה של שרה משכנותיה וחברותיה. הגב' ז"א מכירה את שרה יותר מארבעה עשורים, הן שכנות ומתגוררות "דלת מול דלת". יחסיהן כמו יחסי משפחה. לדבריה לאחר מות האב המנוח, לאה השתלטה על ביתה וחייה של שרה. היא ניתקה אתה מהעולם החיצון, הזניחה את האדניות ששרה אוהבת והשתלטה על תפקיד ועד הבית. לאה אף לא מאפשרת לה לפגוש בשרה. לדבריה עוד לפני פטירת האב, כל הילדים טיפלו בשרה לצד העובדים הסיעודיים, אך לאחר פטירתו רק לאה נמצאת עמה. ד' ומ' מגיעים לעיתים רחוקות. היא מסרבת להאמין שחברתה הטובה שרה אינה מעוניינת לראות אותה וברור לה שהנתק נכפה על שרה.

     

40. גב' א"נ היא חברתה של שרה מעל 50 שנה, ומתגוררת בבניין שממול. מידי בוקר נהגה שרה לשבת על מרפסת ביתה ונהנתה מהשמש. מאז פטירת האב המנוח שרה סגורה בביתה ואינה יוצאת למרפסת. היא מצטרפת לטענת התובעים כי המרפסת של ברטין כוסתה בשמיכות וסמרטוטים והיא מוסתרת מן החוץ. אסתר ניסתה להתקשר לשרה לטלפון הנייד, אך זה אינו זמין. לדבריה היא והשכנות האחרות תוהות מה קרה לשרה.

     

    טענות הנתבעים

     

41. היוזמה לערוך ייפוי כוח מתמשך נולדה מתוך המלצה של שירותי הרווחה. בחודש 5/2022 כחודש לפני פטירת האב המנוח, הגיעו נציגים משירות הרווחה לביקור בבית. היה זה על רקע טענותיה של רבקה לשירותי הרווחה כי ההורים מוזנחים על ידי לאה. במהלך הביקור נכחו לדעת כי ההורים מטופלים היטב, וזו היתה התרשמותם אף בביקורים מאוחרים יותר.

     

42. לשם עריכת ייפוי הכוח ובהמלצת רופאת המשפחה ד"ר ש"פ, פנו לד"ר איזבלה גרינברג לשם בדיקה ועריכת תעודת רופא. ביקור בית נקבע ליום 8.6.22, אך יום קודם לכן האב נפטר למרבה הצער. לשרה היה חשוב למצות את התהליך ובתום השבעה פעלה להשלמתו.

     

43. הנתבעים טוענים שהתביעה חסרת כל תכלית הואיל וכל ראיה המלמדת על החמרה במצה של שרה לאחר מועד ייפוי הכוח, לא תביא לבטלותו.

     

44. הנתבעים אינם מסכימים עם מסקנת המומחה לפיה יש מקום למנות אפוטרופוס לרכושה של שרה, ונימוקי המומחה אינם מלמדים בהכרח על צורך במינוי כאמור.

     

45. הנתבעים מציגים חוות דעת נוספת שערכה ד"ר איזבלה גרינברג, כחלק ממעקב שוטף אחרי שרה. מסקנתה היא ששרה כשירה להבין את משמעות ייפוי הכוח. היא תמימת דעים עם המומחה שכפיית מפגשים עם הנתבעים, בניגוד לרצונה המפורש, עלול לפגוע בבריאותה. למען הסר ספק שרה עומדת על סירובה לפגוש בתובעים. היא כשירה לבחור עם מי ברצונה להיפגש ולעצב סדר יומה, ואף אינה מעוניינת במינוי אפוטרופוס לרכושה.

     

46. בנוגע לשימוש בכספי ההורים המיוחס ללאה, היא עומדת על הצעתה למנות רו"ח מטעם בית המשפט שייחשף לכל המסמכים הבנקאיים, ויבדוק שמא התבצעו משיכות לא תקינות מהחשבון - ובלבד שהמשיבים יישאו בעלות עבודת המומחה ויחויבו בהוצאות לדוגמא לאחר הפרכת טענותיהם.

     

    דיון והכרעה

     

    הפן המשפטי

     

47. מוסד ייפוי הכוח המתמשך בא אל העולם כחלק מהרפורמה בדיני הכשרות המשפטית באמצעות תיקון מס' 18 לחוק (חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 18), תשע"ו-2016. בלב התיקון מונחת התכלית לשמור על כבודו של אדם ולהישמר משלילת רצונו החופשי תוך הקשחת התנאים למינוי אפוטרופוס ומתן כלים חלופיים שיהיה בהם לסייע לאדם תוך צמצום הפגיעה ברצונו החופשי. ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך באמצעותו מביע אדם, בעודו כשיר, את רצונו בדבר זהות האדם שיטפל בענייניו בעת שהאדם לא יוכל לעשות כן בעצמו. מסמך זה "מקנה לאדם אפשרות לתכנן את העתיד בחייו, ולמנות בעודו 'בעל כשירות', מיופה כוח שיהיה מוסמך לקבל החלטות בעניניו ולבצען, ולייצגו בקשר אליהם" (פרופ' מיכאל קורינאלדי – "ייפוי כוח מתמשך ותחיליפים אחרים לאפוטרופסות", ע' 13; ר' גם א"פ (פ"ת) 22112-08-23‏ ‏ל' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב, מיום 27.6.24).

     

48. הסמכות ושיקול הדעת המוקנים לבית המשפט לבטל ייפוי כוח מתמשך או מינוי מכוחו, מוסדרים בסעיף 32כט לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן – "חוק הכשרות המשפטית"). סעיף 32כט(א) מעמיד שלוש עילות חלופיות לביטול:

     

    "32כט.(א)בית המשפט רשאי לבטל ייפוי כוח מתמשך או מינוי על פיו, בהתקיים אחד מאלה:

     

    (1)מיופה הכוח לא מפעיל את הסמכויות שבייפוי הכוח כראוי וכתוצאה מכך נגרמת לממנה פגיעה של ממש או שהוא אינו פועל לפי רצונו של הממנה כאמור בסעיף 32ט;

     

    (2)ייפוי הכוח ניתן כתוצאה ממרמה, מניצול או מהפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנת על הממנה או שהוא ניתן בעת שהממנה לא היה בעל כשירות;

     

    (3)בית המשפט ראה כי לשם שמירת ענייניו של הממנה אין די בייפוי הכוח ויש למנות לו אפוטרופוס שידאג לענייניו, כולם או חלקם".

     

49. הדיון בענייננו מתרכז כאמור בחלופה המצויה בסעיף 32כט(א)(2). ביחס לכל החלופות ולהפעלת סמכות בית המשפט לגופה, נקבע כי בליבת הדיון מצויה טובתו של האדם הממנה במקרה הקונקרטי המונח על שולחנו של בית המשפט:

     

    "[...] הרי שהשיקול הבלעדי המנחה את בית המשפט בהכרעה במחלוקת שבין הצדדים הוא טובתו של א'. על בית המשפט לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו ולהכריע בהתייחס לטובת האדם הספציפי בעניינו הוא דן ולבחון מהי טובתו הקונקרטית במועד בו נבחן עניינו. לצורך כך יש ליתן משקל לנתונים המקצועיים המסייעים לבית המשפט לצקת תוכן בבחינת טובתו של אותו אדם. כאמור לעיל, לעניין זה תסקיר עו"ס לסדרי דין כמוהו כחוות דעת מומחה [...]" (עמ"ש (מרכז) 52103-10-22 ש.א נ' ל.ו, מיום 28.5.23, הדגשות אינן במקור).

     

    עוד נקבע בהקשר זה כי "הדין מחייב על דרך הכלל את קיום ייפוי הכוח המתמשך, וביטולו הוא החריג" (א"פ (י-ם) 64801-11-22‏‏ המבקשים נ' ב"כ היועץ המשפטי לממשלה באפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים, פס' 61 – ההדגשה ראינה במקור)

     

50. אם כן, על אף קיומו של ייפוי כוח מתמשך העומד בתוקפו, רשאי בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהורות על ביטולו מקום בו הוא מתרשם כי מתקיימת האחת העילות המניות בסעיף 32כט(א) וכי הדבר דרוש לשם שמירה על ענייניו של מייפה הכוח. אכן, יכול שיש בכך בכדי לכרסם במידת מה בוודאות הנתונה למייפה הכוח בדבר זהות האדם שיטפל בענייניו, ברם יש בכך בכדי ליתן לבית המשפט את האפשרות לוודא כי ענייניו של מייפה הכוח, כמו גם טובתו, נשמרים כראוי – הן לגוף והן לרכוש (עמ"ש (מרכז) 52103-10-22 ש.א נ' ל.ו, מיום 28.5.23; וגם א"פ (י-ם) 17851-04-23‏ ‏ע' ל' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים, מיום 16.1.24).

     

51. מתוך אותה התכלית, יש לתת משקל של ממש אף לרצונו של האדם הממנה. עם זאת, בהתנגשות אפשרית בין טובתו של ממנה לבין רצונו, הבכורה ניתנת לטובתו:

     

    "כידוע, עקרון העל בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הינו 'עקרון טובת האדם שמונה לו אפוטרופוס', וזו תכליתו החקיקתית. בהתאם לפסיקה יש ליתן משקל רב לרצון האדם שמונה לו אפוטרופוס, ולשוות רצונו לנגד עיני בית המשפט בכל החלטה ובכל עת. להבדיל משאלת רצונו של האדם שמונה לו אפוטרופוס, שאלת טובתו הינה רחבה יותר. מדובר בהגדרה גמישה אשר יש לצקת לתוכה תוכן בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה.

    יחד עם זאת, בדברי ההסבר לחוק, צויין כי כאשר יש קונפליקט בין רצונו של האדם שמונה לו אפוטרופוס לטובתו, יש מקום להגביל את הרצון [...]" (א"פ (צפת) 12248-07-22 ס' נ' ש.פ, מיום 10.11.22).

     

52. ענייננו כאמור בחלופה המצויה בסעיף 32כט(א)(2) לחוק הכשרות והאפוטרופסות: "ייפוי הכוח ניתן כתוצאה ממרמה, מניצול או מהפעלת לחץ או השפעה בלתי הוגנת על הממנה או שהוא ניתן בעת שהממנה לא היה בעל כשירות". ביחס לחלופה זו, הערכאות המבררות אימצו את המבחנים שקמו בפסיקה ביחס לעילת בטלות צוואה מפאת השפעה בלתי הוגנת ומתוקף סעיף 30 לחוק הירושה, תשכ"ה-1956 (א"פ 5658-06-20 פלונית נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח', מיום 17.11.22; א"פ (פ"ת) 28391-09-21 ר. ש נ' א. ה, מיום 12.6.23).

     

53. מן המפורסמות כי מבחנים אלה נקבעו על ידי בית המשפט העליון בהלכת "מרום" (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב(2) 813 1998, להלן – "מרום"). מבחנים אלה נועדו לסייע לבית המשפט לאתר תלות "מקיפה ויסודית" השוללת את רצונו החופשי של המצווה: מבחן התלות והעצמאות; מבחן התלות והסיוע; מבחן הקשר עם בני אדם אחרים זולת הנהנה מן הצוואה; ומבחן נסיבות עריכת הצוואה, ולענייננו – נסיבות עריכת ייפוי הכוח.

     

    יש להקיש לענייננו מהלכת "מרום" אף לעניין נטל השכנוע הרובץ על כתפי התובעים. נקבע כי "הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום" (שם, פס' 9 לפסק הדין); ועוד נקבע כי "נטל הבאת הראיות עשוי לעבור מן הצד הנושא בנטל השכנוע לצד האחר. לא כן נטל השכנוע, שהוא '...קבוע ועומד, ולעולם אינו עובר מבעל דין אחד למשנהו' " (שם, פס' 18).

     

54. סבורני עוד, שלצד המבחנים שהעמידה הלכת "מרום", יש לאמץ לשם בחינת השפעה על בלתי הוגנת על ממנה באמצעות ייפוי כוח מתמשך, בשינויים המחויבים, גם את העקרונות הכלליים שעוצבו בפסיקה ביחס לבטלות צוואה מפאת השפעה בלתי הוגנת - ההשפעה "[...] שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו" (שוחט, פינברג ופלומין – "דיני ירושה ועזבון", סדן, התשע"ד – 2014, 124, והאסמכתאות המובאות שם).

     

    במקרה אחר נקבע כי "אין מנוס מלהדגיש את האבחנה הנחוצה בענייננו, בין השפעתו של פלוני על מצווה, אשר כשלעצמה אינה בהכרח מעשה פסול, היא כחלק ממנהגי הבריות ודיני הירושה אינם מוצאים בה נפקות; לבין השפעה בלתי הוגנת – זו המצמיחה ציווי שאינו פרי רצונו החופשי של המצווה, ומכאן שעלולה להביא לפסלות הצוואה" (ת"ע 42297-01-12 י.ש. נ' ע.ב.א, מיום 20.9.18 – הדגשות אינן במקור).

     

55. ראוי להזכיר עוד פרקטיקה שעלתה בפסיקה להפעלה דו-שלבית של שיקול הדעת השיפוטי בבקשה לביטול ייפוי כוח מתמשך, שטרם הופעל והממנה רשאי לבטלו בכוחות עצמו. אלה הן הנסיבות המתקיימות בענייננו. בשלב הראשון תישאל השאלה האם בעת הנוכחית הממנה כשיר לנהל את ענייניו בעצמו. ככל שהתשובה חיובית - תם הדיון. רק במידה והתשובה שלילית, יבחן בית המשפט האם הממנה היה כשיר לערוך את ייפוי הכוח במועד עריכתו (תמ"ש 24681-02-20 פלוני נ' אלמונית 20.12.20, א"פ (פ"ת) 28391-09-21 ר. ש נ' א. ה, לעיל). דומה כי מבחן דו-שלבי זה הולם את תכלית תיקון מס' 18, ופשיטא שאם האדם כשיר לקבלת החלטות בעצמו, לרבות החלטה על ביטולו של ייפוי הכוח, אך אינו עושה כן, יש לצמצם את מידת התערבותו של בית המשפט. באותו ההקשר, במקרה אחר צוין כי "למעשה, קמה מעין חזקה לפיה ככל שאין אינדיקציה כי הממנה לא היה כשיר בעת שחתם על ייפוי הכוח המתמשך, הרי שניתן להכניסו לתוקף ככל שמוגשת בקשה מתאימה" (א"פ (י-ם) 64801-11-22‏‏ המבקשים נ' ב"כ היועץ המשפטי לממשלה באפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים, לעיל, פס' 63).

     

    מן הכלל אל הפרט

     

56. נקודת המוצא בענייננו, כפי שנקבע מפורשות בהחלטה מיום 14.5.23, הוא ששרה היתה כשירה לקבל החלטות עבור עצמה במועד עריכת ייפוי הכוח והיתה מודעת לטיבו של המעשה. כזכור, על רקע סוגיית הכשרות אף נמצא כי לא היה מקום למנות לשרה אפוטרופוס לגוף, ענייניה אישיים או לרכוש בעת מתן החלטתי ב- 14.5.23.

     

57. תמימת דעים אני עם הגורמים המקצועיים שנשמעו במסגרת בירור טענות התובעים, כי המחלוקת בין הילדים וניהול ההליכים המשפטיים מקשים על שרה, בגילה ובמצבה הנוכחי, ורחוקים מלתרום לבריאותה ומצבה הכללי. רופאת המשפחה הנוכחית של שרה, ד"ר ש"פ ציינה כי "אני חושבת שזה לא לטובתה לעמוד במתחים, אני חושבת שלחץ דם שלה בהחלט יכול לעלות, יש לה אי ספיקת לב שזה יכול להחמיר את המצב של האי ספיקת לב, גם אנחנו יודעים שאנשים קשישים במצב כזה נוטים לפתח מצב רוח לא טוב, להסתגר, לא לאכול, תופעות שאנחנו מכירים אותם ממטופלים מרותקים" (תמליל דיון 26.3.24, ע' 33, ש' 25; וגם עדות העו"ס ש"ו, תמליל דיון 26.3.24, ע' 51, ש' 14).

     

58. ביחס למצבה של שרה במועד עריכת חוות הדעת, נמצא כי אין מקום למנות לה אפוטרופוס כאמור. נכון למועד כתיבת שורות אלה, ולמצער עד למועד הגשת סיכומי התובעים, אין בפניי אינדיקציה שחלה הרעה משמעותית במצבה של שרה בכל היבט שהוא. בפסיקה עלתה כמצוין לעיל העמדה כי מקום בו אין מחלוקת על כשירות הממנה, אין עוד מה להוסיף ולדון בסוגיה. אולם בענייננו, בשים לב לכלל הנסיבות, להסדר הדיוני, לראיות שעמדו בפני בתחילת ההליך ולהחלטתי מיום 14.5.23, מצאתי להמשיך ולדון בטענות התובעים ביחס להשפעה בלתי הוגנת מצד לאה כלפי שרה.

     

59. אקדים אחרית לראשית ואומר שבמישור העובדתי מצאתי את עדותן של לאה ושרה מהימנות, עקביות ושזורות בפרטים רבים. מהימנותן לא נפגמה גם תחת חקירה נגדית ארוכה. הן השיבו באופן קולח, שוטף ובלתי מהסס. קביעה זו מתחדדת נוכח חוסר המהימנות שעלתה מעדויות התובעים ועדיהם, ומתחדדת ביתר שאת בשים לב לנטל השכנוע שעל כתפי התובעים.

     

60. כשם שפורט באריכות לעיל, התרשמתי באופן בלתי אמצעי משרה במהלך בירור התיק ועוד בטרם דיון ההוכחות, בו נחקרה שרה על דוכן העדים. התרשמתי ששרה מגובשת בדעתה, יודעת לנמקה ולהביע את רצונה באופן ברור. התרשמתי באופן שיותר ממניח את הדעת, שלשרה דעה שלילית ומוצקה ביותר על שלושה מילדיה, הם התובעים בענייננו. ודוק. ענייננו אינו במחלוקת בין התובעים לבין אמם, ואין מקום לבירור השאלה האם כעסה של שרה מוצדק או שמא הצדק עם התובעים. ענייננו בשאלה האם יחסה של שרה לילדיה התובעים הוא אותנטי, האם בחירתה בלאה כממונה היא אותנטית ועצמאית והאם אלה אינם פרי השפעה בלתי הוגנת.

     

61. מחקירתה של שרה, התחזקתי בדעתי וברושם שהותירה בשיחות עימי, שבחירתה בלאה כממונה וסירובה של שרה בשלבים מאוחרים יותר לפגוש או לעמוד בקשר עם התובעים, הוא פרי רצון עצמאי שהתגבש מסיבותיה שלה – בין אם נראה בהן סיבות מוצדקות ובין אם לאו. להלן אביא חלקים רלוונטיים מחקירתה. ניכר מתשובותיה שהיא עומדת מאחורי רצונה, ועושה כן באופן עיקש, בהיר ודווקני, מתוך מודעות מלאה למשמעות סירובה לעמוד עמם בקשר ומתוך אמונה בצדקתה.

     

62. בין היתר, אמרה שרה את הדברים הבאים:

     

    "הילדים שלי תבעו, הם אמרו שהם רוצים שלא יהיה לי (בוכה) לצערי הרב, הילדים שלי לא היו כאלה בכל. אני לא יודעת מה קרה להם. שלושת הילדים ראובן דבורה ורבקה הם נגדי. לא עשיתי משהו רע.. מה אתם רוצים? כל אחד רוצה משהו. מה? אני לא רוצה מהם כלום. מה שרצו נתתי להם הכל העברתי כפול. עבדתי בגן ילדים ואחרי הגן שהסתיים באחת עבדתי במקום אחר כדי להספיק שיהיה להם ולא יחסר להם כלום. אף פעם.. זו פעם ראשונה שלי בחיים שאני בבית משפט. מה הם רוצים?" (ע' 29, ש' 17).

     

    בהמשך השיבה כך:

     

    "ת.שלושת הילדים האלה ראובן רבקה ודבורה עושים רק רע.

    ש.אבל אמרת שלאה אוהבת את כולם והם אותה, ואת אוהבת את כולם, אז למה לא לשבת עם כל הילדים?

    ת.מה שעשו לי הילדים הם בכל זאת הילדים שלי, ואני לא רוצה להגיד עליהם מילה רעה אף פעם. מה שעשו לי קיבלתי ושברתי את הראש. אני לא רוצה להגיד עליהם כלום, הם הדם שלי, שמרתי עליהם משנולדו ועד עכשיו. מה לא עשיתי בשבילם. רק תגידי מי לא היה בסדר.

    ש.את מבינה שהם אוהבים אותך?

    ת.מביאים אותך לבית משפט, ככה הם אוהבים אותי? זה אויבים!!" (ע' 34, ש' 12).

     

63. בין היתר הזכירה את המהומה שפרצה ביום ה – 30 לפטירת האב המנוח:

     

    "את רוצה שאספר את הבלאגן בשבעה? בקשתי מהם לא לדבר ולא לצעוק, בשבעה לפתוח דבר כזה זו בושה" (ע' 37, ש' 1); "אני לא רוצה לדבר איתם. אני לא רוצה שיהיו בהלוויה לי. מה שעשו לי אני אדבר איתם? הרסו לי את החיים. שלושתם היו עלי. הוציאו לי את הנשמה שלי. אף פעם לא כעסתי ולא הרמתי יד עליהם. שיגדו איך גידלתי אותם" (ע' 38, ש' 9)

     

64. עוד עמדה על רצונה שלא לפגוש בתובעים, והסבירה במילותיה כך:

     

    "ת.הם רוצים שאני אלך. אל תגידי סתם. אני אמות, והם יבואו לקבל.

    ש.את לא מוכנה להיפגש איתם?

    ת.לא. מה שעשו לי אני לא אסלח להם. בכיתי ימים ולילות. את החיים הם הרסו לי.

    ש.הם רוצים לראות אותך.

    ת.הם רוצים את הכסף שלי. אני שמה את היד על ספר תורה.

    ש.מי אמר לך שהם רוצים את הכסף שלך?

    ת.את מסובבת את זה כאילו לאה, אבל זה לא נכון בחיים שלה שקל אחד לא לקחה ממני. רבקה וראובן חבילות לקחו ממני" (ע' 37, ש' 28).

     

    "אני לא רוצה לראות אותם. אני אומרת חד משמעית שאני לא רוצה לדבר איתם. הם אמרו שאני דמנטית, דיברו עם השכנים עלי, פגעו בי. מאיפה הביאו את זה? אני רוצה שיתנו לי לחיות את מה שנשאר לי מהחיים. לא רוצה יותר כלום (העדה בוכה)" (ע' 39, ש' 31).

     

65. בהקשר זה הוכח בפניי שהמתח בין שרה וילדיה נולד עוד בטרם עריכת ייפוי הכוח ובטרם פטירת האב המנוח, לכל המאוחר עם עירוב שירותי הרווחה על ידי רבקה, בטענה שהוריה מוזנחים על ידי לאה. כמצוין בתסקיר מיום 17.8.22 הטיפול של מחלקת הרווחה החל בחודש מאי 2022. העו"ס שבה ואישרה נתון זה בחקירתה (תמליל דיון 26.3.24, ע' 53, ש' 1). אזכיר עוד שקודם לכך, בחודש ינואר 2022, כבר נוצר מתח רב בין שרה לבין רבקה ודבורה על רקע פיטורי המטפלת של שרה ובקשת השתיים משרה לקבל דפי חשבון מחשבונה (ר' עדות לאה, תמליל 5.5.24, ע' 36, ש' 19).

     

66. לאה הוסיפה:

     

    "ת.: [...] ניסיתי להגיד לאמא מספר פעמים, אמא תנסי, אמא תראי, שום, לאה, אני לא ילדה קטנה, לי אף אחד לא יגיד מה לעשות, רק אני קובעת, רק אני מחליטה, מה שהם עשו לי בבית העלמין עד שאני ימות אני לא אסלח להם,

    ש.: מה זה בית העלמין, ב-30?

    ת.: מה שהם הכניסו לי רווחה הבית, אני גידלתי 8 ילדים, עד שאני אמות אני לא אסלח להם" (תמליל 5.5.24, ע' 69, ש' 33).

     

    "אמא שלי, אישה שגידלה 8 ילדים שדופקים לה רווחה בבית, מושפלת, מושפלת, אין השפלה גדולה מזאת, ועוד שדופקים לה רווחה בבית" (שם, ע' 71, ש' 37).

     

67. להבדיל מן העוינות שהפגינה כלפי התובעים, ניכר היה שאהבתה והערכתה של שרה ללאה הן פרי הודיה אותנטית, ולא היה בדבריה רבב של ניסיון לרצות או להניח את דעתה של לאה, כל שכן ניסיון להסוות פחד וחשש מפניה. אזכיר כי דבריה תואמים את דבריה לבית המשפט "בארבע עיניים", פעמיים, ואת דבריה לעו"ס, מספר פעמים. לדבריה בחקירה:

     

    "כן, כי לא יכולתי לבנק. אני בחרתי בלאה הבת שלי, אין עוד בן אדם כמוה. מבחינת כסף, הכל. אני סומכת עליה בעיניים עצומות. יש לי 8 ילדים אבל היא אחרת לגמרי. את החיים והנשמה שלה היא נותנת לי אין עוד כמוה. לילות היא אצלי חודשים על חודשים. כולם אומרים שהיא רוצה את הבית, אבל יש לה בית בקומה ראשונה כמו שלי. אני גרה קומה שלישית [...] הרופאה שלי בקופ"ח אז אם אני צריכה משהו אני הולכת איתה ואם אני רוצה משהו היא מביאה. אני סומכת עליה בעיניים עצומות. אין עוד ילדה כזו. את החיים שלה היא נתנה לי ולבעלי. היא לא התחתנה, רק טיפלה בנו. היא היתה צריכה להתחתן ובקשתי ממנה שאני רוצה לראות את החתונה שלה, היא אמרה שהיא לא תעזוב אותי. כל היום וכל הלילה היא אצלי" (ע' 30, ש' 7).

     

    "אין כמו לאה. היא ישרה ואוהבת. יש לי 8 ילדים והיא אחת ויחידה. אני נשבעת שכל מה שאני אומרת זה נכון" (ע' 33, ש' 32).

     

68. דברים אלה של שרה, מתיישבים עם העדויות האחרות שעלו לפניי. ד"ר ד', רופאתה הקודמת של שרה הכירה את שרה וילדיה שנים רבות. לפי עדותה לאה היא מי שטיפלה באב המנוח ובשרה. בהקשר זה לא זכרה כי רבקה לקחה חלק ממשי בטיפול (תמליל 28.12.23, ע' 84, ש' 6). עוד התרשמה שהטיפול שלאה העניקה לשרה היה "טוב מאוד" (שם, ע' 92, ש' 26), ולא היה כרוך בו כל מניע זר:

     

    "ש':[...] תעשי ככה, או אמא תעשי אחרת, איזשהי תחושה שאת מרגישה שהילד או ילדה ככה כופים דעה, או משהו כזה? עכשיו, גם היית בבית אצלם, את יכולה לספר לנו משהו על זה? האם חשבת את הדבר הזה? כל התקופה? לא

    ת': לא, ממש לא

    ש': ראית את הטיפול והעזרה, במקרה הזה של לאה, מכל הלב, ולא ככפייה או

    ת': לא, לא התרשמתי כך

    ב"כ המשיבים: מה התרשמת מלאה?

    ת': שהיא דואגת מאוד להורים, מאוד דואגת, רצה להביא תרופות, חסר פה, חסר שם, על זה היא התלוננה, שהיא רצה הרבה, כי חסר" (שם, ע' 94, ש' 28).

     

69. לא למותר להזכיר כי שירותי הרווחה עסקו בעניינה של שרה והגיעו לביקורי בית מלכתחילה בעקבות תלונות של רבקה בפניי שירותי הרווחה, כי שרה סובלת מהזנחה תחת טיפולה של לאה ומצויה בסכנת חיים. העו"ס התייחסה לכך בחקירתה:

     

    "ש': כמו שכבר אמרת פה, במאי 22 נערך הביקור הראשון בבית של שרה והמנוח עקב פניה של רבקה על הזנחה וכדומה. כשהגעת לביקור, התרשמת מכל הדברים שנאמרו לך? שיש הזנחה, שיש סכנת חיים, שהאבא בסכנת חיים?

    ת': לא.

    ש': לא התרשמת.

    ת': לא" (תמליל דיון 26.3.24, ע' 53, ש' 1).

     

    "בשום שלב אני חייב[ת] להגיד בביקורים לא התרשמנו מהזנחה" (ע' 55, ש' 14)

     

    כמצוין לעיל, נתון זה מעמיד את תחילתו של הסכסוך בין שרה לבין ילדיה, עוד בטרם החתימה על ייפוי כוח.

     

70. ד"ר ש"פ, רופאת המשפחה הנוכחית של שרה העידה אף היא שלאה היתה מי שדאגה לשרה וכל דין ודברים בעניינה של שרה נעשה מולה (תמליל דיון 26.3.24, ע' 9, ש' 17). וכן כי לא הבחינה בסימנים של מצוקה, ניצול או כפיה מצד לאה או מאן דהוא כלפי שרה:

     

    "הייתה שמה אחות לפני כן, היא דיווחה דיווח שהיה נראה שהוא רגיל, מבחינת מצב המטופלת, מצב הבית, אני באתי לביקור בית שהתמקד בצד הבריאותי, היה נראה לי שמצבה בסדר, היה קצת קושי, היה הרגשה שמפתחת איזושהי החמרה באי ספיקת לב, מבחינת הרגליים, הייתה לה נפיחות ברגליים, על זה דנו בעיקר, וזה היה הביקור, וגם כדי לראות שהיא בסדר אחרי דיווח מסוג זה או אחר" (תמליל דיון 26.3.24, ע' 32, ש' 1).

     

71. זה המקום לציין כי לא הונח בפניי קצה ראיה ביחס לטענות האחרות מצד התובעים ביחס ללאה, טענות אשר מלכתחילה נועדו לצבוע את לאה בצבעים של נוכלוּת ושליחת יד בכספי ההורים. לאה נחקרה ארוכות על טענות אלה ולא מצאתי סימן ואות לרבב במעשיה. לאה גלתה בקיאות מלאה בהוצאות והכנסות הוריה (ע' 7, ש' 23; ע' 25, ש' 23; ע' 27, ש' 29; ע' 29, ש' 31; ע' 35, ש' 6); היא העידה לפרטי פרטים לגבי אופן ההתנהלות בחשבון הבנק, אליו צורפה, באמצעות המחאות חתומות על ידי שני ההורים (ע' 8, ש' 18; ע' 13, ש' 14; ע' 25, ש' 21; ע' 26, ש' 9). התרשמתי שהשאלות שנשאלה בהקשר זה נועדו לייצר אוירה מפוקפקת סביב לאה, אף שכלל לא נטען כלפיה הלכה למעשה כי שלחה ידיה בכספים לא לה ומקל וחומר שלא הוצגו סימוכין לכך. גם ביחס לצירופה לחשבון נשאלה בחקירתה שאלות שנועדו לרמוז לנטילת כספים אך לא מעבר לרמיזה גרידא (ע' 17, ש' 36; ע' 19, ש' 28; ע' 22, ש' 26); אף לא מצאתי רבב בנסיבות צירופה לחשבון בהמלצת פקידת הבנק ולפי רצונה והחלטתה של שרה. עדותה של לאה היתה עקבית ועשירה בפרטים אף בהקשר זה (ע' 24, ש' 26); לאה אישרה עוד שהוריה סלקו עבורה את יתרת המשכנתא, כפי שנטען כלפיה, אך הסבירה באריכות, שכנעה ולא נסתרה, כי הוריה היו נדיבים כלפי כל ילדיהם, בסכומים לא מבוטלים ולא פסחו אף עליה (ע' 23, ש' 13).

     

72. טענות נוספות במישור הכלכלי נועדו לצבוע את לאה כמי שמסובכת כלכלית, שעברה שני הליכי פשיטת רגל, ואף קבלה הפטר בשל מצבה הנפשי. התרשמתי שגם שאלות אלה נועדו להשחיר את לאה ותו לא, הואיל ומלכתחילה לא הובהר מפי התובעים מה בין הליך פשיטת רגל ומצב נפשי לבין השפעה בלתי הוגנת בענייננו, כל שכן משאין כל ראיה לשליחת יד בכספי ההורים או למצער כספיה של שרה. איני מוצאת צורך להיכנס בעובי הקורה בסוגיה זו. נחה דעתי כי לאה נקלעה לחדלות פירעון בעקבות תאונה שהובילה להפסקת עבודתה, פעלה לאיחוד תיקים, ותיק פש"ר אחד נפתח לשם קבלת הפטר (ע' 61, ש' 25; ע' 63, ש' 27). גם את טענות התובעים לגבי מצבה הנפשי ונכותה של לאה מצאתי ככלי שנועד להתנגח בה על בסיס בלתי מדויק בעליל (ע' 62, ש' 19).

     

73. גם סירובה האותנטי של שרה לפגוש בילדים מתיישב עם העדויות האחרות שעלו בפניי. עו"ס ש"ו ערכה ביקורי בית אצל שרה באופן קבוע ובמועדים הרלוונטיים למחלוקת בענייננו. מצאתי את עדותה מהימנה, עקבית ואובייקטיבית. בעדותה שפכה אור על תחושותיה של שרה בזמן אמת ונוכח הסכסוך הנוכחי:

     

    "ש': [...] התרשמת מזה שהיא לא רוצה להיות בקשר עם רבקה, עם ראובן ועם דבורה בזמן הביקורים? היא אמרה לך במפורש אני לא רוצה להיות בקשר לא עם ראובן לא עם רבקה ולא עם דבורה?

    ת': לא בהתחלה, אבל אחר כך כבר כן נאמר באופן מפורש [...] התחלה היא כן ביקשה להיות בקשר, וניסינו כן לנסות לייצר איזשהו משהו של לשמר קשר...[...] שלא צלח. בהמשך כבר היא אמרה באופן חד משמעי שהיא לא מעוניינת בקשר.

    כבוד השופטת: למה? מה היא אמרה?

    ת': בגלל שהיא אמרה שצועקים לה בחלון, ושלוקחים לה מכתבים, שעושים כל מיני דברים לילדים האחרים [...] היא דיברה על רבקה בעיקר" (תמליל דיון 26.3.24, ע' 42, ש' 9; וגם ע' 51, ש' 24).

     

74. בהמשך עדותה התחדד כי גם הכעס כלפי דבורה לא נולד בחלל ריק, אלא מפני שנכנסה לביתה של שרה, בניגוד לרצונה ובסיוע השכנה:

     

    "ת': עם דבורה היה איזשהו אירוע, עד כמה שאני זוכרת, שאחריו היא לא רצתה.

    ש': איזה אירוע?

    ת': שדבורה נכנסה ביחד עם השכנה ולאחריו והיא לא רצתה שדבורה תיכנס" (שם, ע' 42, ש' 39).

     

75. בהקשר זה מצאתי גם את עדות באת כוחה של שרה, עו"ד רעות אקהאוז, שערכה עבורה את ייפויי הכוח, מהימנה ועקבית. היא הגישה תגובה מפורטת עליה נחקרה ארוכות, ולא מצאתי כי היה בכך לגרוע ממהימנותה. לדבריה:

     

    "ת: אני שאלתי את מי את רוצה למנות, היא אמרה לי את מי, שאלתי למה דווקא אותה והיא הסבירה לי.

    ש: ש?

    ת: שהיא זאת שמטפלת בהם כל השנים, טיפלה גם בבעלה" (תמליל 2.4.24, ע' 20, ש' 31).

     

    מודעותה של שרה ביחס לייפוי הכוח

     

76. למען השלמת התמונה והסר הספק, שרה התייחסה בעדותה לעריכת ייפויי הכוח והניחה דעתי כי היתה ועודנה מודעת למשמעותו (ע' 34, ש' 29 ואילך). לדבריה:

     

    "ש.בקשת לעשות ייפוי כוח מתמשך. מה זה?

    ת.ביקשתי? כן, מה שאני זקוקה והכל

    ש.את יודעת מה זה ייפוי כוח מתמשך. זה הדף הזה? (מציגה)

    ת.כן" (ע' 34, ש' 28).

     

    "ת.כשאני לא אהיה צלולה אז שיהיה מישהו במקומי.

    ש.מי בקשת שיהיה במקומך?

    ת.לאה" (ע' 35, ש' 24).

     

77. לא התרשמתי שדבריה של שרה ורצונה כפי שהביעה אותו בלשונה, הם פרי של השפעה בלתי הוגנת. לא ניכרו בעדותה רמזים לחשש מפני לאה או מפני הבאות שמא יבולע לה; שרה התנסחה באופן חופשי, מבלי לנסות לשקול את מילותיה או כמי שנזהרת בדבריה. אמינה עלי אף עדותה של עו"ד אקהאוז, מי שערכה את ייפויי הכוח, לפיה שרה הבינה היטב את משמעות המסמך ואת משמעות מעשיה ובחירותיה בהקשר זה (תמליל 2.4.24, ע' 14, ש' 16; ע' 15, ש' 31).

     

    תלות ועצמאות

     

78. אין חולק כי שרה תלויה בלאה ברוב פעולות החיים, ובמישור הפיזי, שרה אינה עצמאית. עם זאת לא די בכך על מנת לבסס תלות שעלולה לשקף השפעה בלתי הוגנת – "תלות פיזית אינה עדות מספקת לתלות בזולת שכן יתכן שעצמאותו השכלית-חברתית של המצווה תכפה על תלותו הפיזית" (שוחט, פינברג, פלומין – "דינה ירושה ועיזבון", תשע"ד-2014, 125, להלן – "שוחט"). בהקשר זה נפסק כי "השאלה שבית-המשפט צריך לתת עליה תשובה היא – האם המצווה, בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה עצמאי הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה השכלית-הכרתית. ככל שהמצווה היה עצמאי יותר באותה תקופה, מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה, וההיפך. הדגש הוא על העצמאות השכלית-הכרתית. תלותו המוחלטת של המצווה מן הבחינה הפיזית, אינה עדות מספקת לתלותו בזולת. יתכן שעצמאותו מבחינה שכלית-הכרתית תחפה על תלותו הפיזית ותוביל למסקנה, כי חוסר-העצמאות / התלות הפיזית לא גרע כלל מעצמאותו" (ע"מ (ת"א) 1100/05 ‏פלוני נ' פלונית, מיום 6.4.09, פס' 12 לפסק הדין – הדגשות אינן במקור).

     

79. שוכנעתי כי זהו מצב הדברים בענייננו, והגם ששרה תלויה בלאה במישור הפיסי, שרה עודנה עצמאית מבחינה תודעתית ושכלית. נזכיר כי לא נמצא צורך למנות לשרה אפוט'. הדברים השתקפו עוד מחקירתה של לאה, שאמנם מסייעת לשרה ברחצה, אך אינה מחליטה מתי שרה תתקלח; שמכינה לה אוכל אך אינה מחליטה מתי שרה תאכל או מה היא תאכל; היא מסדרת עבורה את התרופות, אך באופן שגם א' תוכל לסייע לה:

     

    "ש.: את מקלחת אותה?

    ת.: כן,

    ש.: זאת אומרת את מחליטה באיזה שעה ביום היא תתקלח? כן או לא,

    ת.: לא [...] אמא שלי, אמא שלי זו אישה שיש לה say, אימא שלי היא, אמא נוח, אמא מתי את רוצה להתקלח וזה? היא מסתכלת על עצמה במראה, הנראות, הכל, הכל מעניין" (תמליל 5.5.24, ע' 64, ש' 1).

     

    "ש.: ואת אמרת שאת נותנת לה את התרופות,

    ת.: רק אני [...] עכשיו א' נמצאת עם אמא, אז אורנה נותנת לה,

    ש.: היא יודעת בדיוק מה לתת? [...]

    ת.: אז אני אסביר לך מה קורה, יש, מה שנקרא, קלמר תרופות [...] אני מסדרת אותו פעם בשבוע" (שם, ע' 54, ש' 18).

     

    "ש.: אבל את זאת שמחליטה אם היום היא תאכל זה מחר היא תאכל זה,

    ת.: אני לא מחליטה, את שאלת אותי ואני עונה לך, אני שואלת, אמא מה בא לך שאני אכין היום? עוד אפילו יום קודם אני שואלת, אמא מה בא לך היום? בא לך זה? לאה תעשי מה שאת רוצה, אמא היום במיה? את רוצה שעועית ירוקה? מה שהיא אומרת אני עושה,

    ש.: מה שהיא אומרת, מצויין,

    ת.: אמא שלי אישה עם say, תשלימו עם זה, תקבלו את זה, היא קובעת על הכל. אף אחד לא קובע עבור אמא שלי" (שם, ע' 64, ש' 36; ע' 29, ש' 14).

     

    תלות וסיוע

     

80. בהקשר זה נקבע בפסיקה כי "מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו; אם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית-המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה" (ע"מ (ת"א) 1100/05 ‏פלוני נ' פלונית, לעיל, שם). בענייננו קבעתי לעיל כי שרה אמנם אינה עצמאית מן הבחינה הפיסית, אך לא כך היא במישור התודעתי וההכרתי. כמו כן, ספק רב בעיני אם אפשר לטעון שהקשר בין שרה לבתה לאה מבוסס על הסיוע שלאה מעניקה לאמה. כפי שתואר באריכות לעיל, הקשר בין השתיים הוא קשר אוהב בין אם לבתה, המבוסס על אמון מלא מצד שרה ומצד האב המנוח בלאה, בכל מישור של חייהם ולאורך שנים ארוכות. אין מקום לקבוע בנסיבות אלה שהסיוע שלאה מעניקה והעניקה לשרה שולל את רצונה החופשי או משמש כר לניצולה על ידי לאה.

     

81. מבלי לגרוע מן הדברים, סבורני כי מבחן זה אינו נקי מקשיים בבואנו ליישמו בסוגיית בטלות ייפויי כוח מתמשך, להבדיל מסוגיית בטלות צוואה. המבחנים השונים שהעמיד בית המשפט העליון נועדו לסייע באיתור השפעה השוללת את הרצון החופשי של המצווה, החש כורח לצוות לטובת מי שמטפל בו נוכח תלותו בו. סבורני ששונים הם פני הדברים בזיקה לבחינת תוקפו של ייפוי כוח מתמשך. בעוד ביחס לעריכת צוואה תלותו של המצווה בסיוע לו זוכה מהנהנה עלולה להביא לפקפוק ברצונו החופשי של המצווה, הרי שביחס לייפויי כוח מתמשך, אין זה בלתי סביר לצפות כי הממנה יבקש למנות את מי שטיפל בו בעבר או מי שמטפל בו במועד כריכת ייפויי הכוח המתמשך, כמי שיוסיף ויטפל בו בבוא העת להפעיל את ייפויי הכוח. כמו כן, ובניגוד לזוכה על פי צוואה, אין לממונה על פי ייפויי כוח מתמשך טובת הנאה הכרוכה במינויו. דומה כי לעיתים ההיפך הוא הנכון.

     

    קשריה של שרה עם אחרים

     

82. ההיגיון הטמון במבחן זה נובע מן ההנחה כי בידודו של אדם מן העולם החיצון תביא להגדלת תלותו באדם בו הוא מסתייע – "ככל שיתברר, כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה, ללא קשר לגורם או לסיבה שהביאו לבידודו" (שם, שם).

     

83. אני מוצאת כי התובעים לא השלימו טענה זו. התובעים עמדו על בידודה לכאורה של שרה ביחס אליהם וילדיהם, כמו גם שתיים משכנותיה. אך אין מחלוקת בענייננו כי אחרים זולת אלה כן בקרו את שרה והיו עמה בקשר, לרבות עו"ס שביקרה בביתה באופן קבוע. די בכך על מנת לקבוע כי מבחן זה אינו מתקיים בענייננו. אף על פי כן ולמען שלמות התמונה אבחן בקצרה את טענות התובעים ביחס לקשריה של שרה עם אחרים.

     

    ניתוק הטלפון הסלולרי של שרה

     

84. התובעים תלו יהבם בטענה זו, ולפיה לאה שללה משרה את השימוש בטלפון כחלק מרצונה לבודדה מן העולם החיצון. מצאתי כי אין ממש בטענה זו ושוכנעתי כי לשרה היו סיבותיה שלה לחדול משימוש בטלפון. לדבריה בחקירתה הטרידו אותה באמצעותו ו"הוצאתי אותו כי הפריעו לי הרבה, התקשרו וסגרו" (ע' 30, ש' 33). מצאתי גם את תשובותיה של לאה כמשקפות את מצב הדברים, והוא ששרה חדלה לעשות שימוש בטלפון מרצונה החופשי, וכי היו לה סיבות לכך:

     

    "את אומרת לקחו, זרקתם לאמא, רק האימא הזאת שלא מעוניינת בטלפון. היא לא מעוניינת לא, שיטרידו אותה והיא יודעת יפה מאוד להגיד את זה [...] לא מוכנה שיטרידו אותי [...] אני מדברת בטלפון של הבית עם מי שאני רוצה. היא עושה שיחות וידאו מהפלאפון שלי עם נינים עם אחיינים" (תמליל 5.5.24, ע' 38, ש' 23); "היא לא רצתה שיהיה לה פלאפון. נקודה. זאת זכותה" (שם, ע' 40, ש' 28).

     

85. ודוק: הטלפון הקווי שבביתה של שרה עדיין עמד לשימושה ולשימוש לאה. כשם שהעידה העו"ס: "אני לא יודעת, ובטלפון בבית היא יכלה לענות אבל..." (תמליל דיון 26.3.24, ע' 40, ש' 36). לאה העידה אף היא כי "כל השאר, אם זה העובדות סוציאליות, מהרווחה מחייגים אלי לפלאפון, אם זה קופת חולים, זה אלי לפלאפון, ז"א שלבית, (תמליל 5.5.24, ע' 67, ש' 12). מהמשך חקירתה של לאה נמצאנו למדים מה היה הקש ששבר את גב הגמל עבור שרה, שבעטיו חדלה להשתמש בטלפון הסלולרי שברשותה. היו אלה שיחות מאיימות ומשתלחות של רבקה על שרה, ואתן לדברים לדבר בעד עצמם:

     

    "איומים, רבקה, רק בסגנון, אני אעלה למעלה, אני את השרמוטה הזונה הזאת מעיפה לך אותה בבית, חכי תראי, חכי תראי, אימא אמרה, רבקה, תסתמי את הפה שלך, אני סוגרת לך את הטלפון בפנים, המשיכה, את השרמוטה, הזונה הזו, אני אעיף לך אותה מהבית. אמא אמרה רבקה, עוד מילה אחת אני סוגרת לך את הטלפון, סגרה אמא את הטלפון, את יודעת מה שהיא עשתה? חייגה עוד פעם, איך שאמא שלי ענתה, היא אמרה לה תקשיבי לי, ותקשיבי לי טוב, אני, את בקרוב תקראי קדיש על אחד הילדים שלך וטרקה לאימא שלי את הטלפון בפנים. זה הסגנון. את הסגנון הזה אמא שלי לא הייתה מוכנה, אמרה זהו, אני פלאפון, לא איומים, לא זה, זה מה שיש לי להגיד לך, בלי סוף, בלי סוף" (ע' 39, ש' 27).

     

    חסימת חלונות המרפסת

     

86. טענה מרכזית נוספת מפי התובעים היא כי לשם בידודה ומתוך ניסיונה להשתלט על חייה, לאה חסמה את חלון המרפסת בדירתה של שרה בסדינים וסמרטוטים - אותה מרפסת בה אהבה לשבת ולצפות מהחלון - ובכך להוסיף ולבודדה מן העולם. לאחר שמיעת העדים ובירור התביעה מתחוור כי אין בסיס לטענה זו, וכי שרה היא שבחרה לתלות וילון בד על חלונות המרפסת ואף הפעם, היתה לה סיבה ברורה ומניחה את הדעת לכך. אין חולק בשלב זה כי רבקה, שמתגוררת מול שרה, אימצה מנהג לצעוק דרך חלונה דברי בלע כלפי לאה ושרה, למצער, במלוא הריאות ולאזני כל העוברים והשבים, ויותר מפעם אחת. ולא רק זאת, רבקה מצאה לנכון להציב בביתה מצלמות המכוונות לביתה של שרה. העו"ס ש"ו אישרה ששרה התלוננה בפניה על הצבת המצלמות על ידי רבקה (תמליל דיון 26.3.24, ע' 46, ש' 28). ועוד מפי העו"ס: "בזמנו שאלנו למה, ומה שהיא אמרה זה שהיא רוצה שלא יראו אותה כשהיא יושבת, כי יש את רבקה שגרה ממול" (שם, ע' 39, ש' 11).

     

87. את עדותה של לאה מצאתי מהימנה גם בהקשר זה. היא העידה על וילון לבן שנתלה על חלון המרפסת ועל הסיבות לתלייתו:

     

    "ת.: כבוד השופטת, יש וילון ניילון, ניילון לבן שאמא שמה אותו כי המרפסת של אמא זה בדיוק מול רבקה שהיא צורחת ומקללת, אמא, אמא אמרה, אני רוצה, תכסו לי את זה, לא רוצה שיהיה, בשום אופן, היא לא מסכימה שזה יישאר חשוף, אמרה את זה לרווחה, אמרה את זה בכל מקום אפשרי, כיסינו, שמנו,

    כב' השופטת: והיא יושבת במרפסת? היא נוהגת לשבת שם?

    ת.: היא לאחרונה קצת יותר, קצת יותר, אבל היא מאוד פוחדת, כי היא שומעת את הצרחות ואת הקללות ואת האיומים ואת העניינים" (תמליל 5.5.24, ע' 65, ש' 29).

     

88. יצוין שרבקה אישרה בחקירתה את העובדה שנוהגת לצעוק מחלונה אל עבר דירתה של שרה, ואף הצדיקה מעשים אלה – "כל הצעקות האלה התחילו, ממתי? זה ימים אמוציונליים שלקחו לי את אבא שלי, בואי תהיי את בנעליים שלי" (תמליל 28.12.23, ע' 32, ש' 26). רבקה אישרה עוד שמלבד המצלמות המותקנות בביתה ומכוונות לביתה של שרה, היא פועלת כל העת למעקב מצולם של שרה וכל באי ביתה, ולדבריה "אני מצלמת את זה כל יום לא במצלמות, בפלאפון שלי, הכל מתועד" (שם, ע' 34, ש' 12).

     

89. עוד התברר מעדותה של לאה, שצילום המרפסת שהציגו התובעים כראיה עלול היה להטעות, בלשון המעטה, אלמלא לאה העמידה את הדברים על דיוקם:

     

    "ש.: תגידי לי, את הסמרטוטים בחלונות מי החליט לשים?

    ת.: אין שום סמרטוט אחד על החלון [...]

    ש.: אז העובדות הסוציאליות שיקרו?

    ת.: אחד, לא העובדת סוציאלית, העובדות סוציאליות לא כתבו סמרטוטים זה גברת רבקה כתבה סמרטוטים" (תמליל 5.5.24, ע' 56, ש' 14).

     

    "כבוד השופטת ברשותך, זה מה שהיא תמיד רבקה מציגה, זה לא שייך לאמא, זו המרפסת של אמא שלי, זאת, [...] זאת המרפסת של אמא שלי, לא השטויות האלה שאתם מראים פה [...] איפה ראית פה סמרטוט? תראי לי איפה ראית פה סמרטוט, כמו שאמרתי בדיוק, בד לבן מניילון" (שם, ע' 66, ש' 6).

     

    מניעת מסירת מידע לתובעים

     

90. לטענת התובעים, תחת השפעתה של לאה, נמנעה מהם קבלת מידע על שרה. לפי הטענה יש בכך ביטוי נוסף לבידודה של שרה על ידי לאה ולהשתלטותה של לאה על חייה. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית אין לקבל את הנחת המוצא אותה אמצו התובעים ולפיה עומדת להם זכות קנויה לקבלת מידע על אמם. זכות זו אינה עומדת להם כשם שאין לתובעים זכות קנויה לרשת את אמם, הגם שהם יורשיה על פי דין. התובעים לא הצביעו על מקור חוקי לטענה כי נגרם להם עוול באי חשיפתם לפרטים כלכליים, אישיים ורפואיים של אימם.

     

91. לגופו של עניין שוכנעתי כי לשרה יש רצון מגובש ביחס לפרטיה האישיים וזהות האנשים שיחשפו אליהם. בחקירתה שרה עמדה באופן בהיר על בחירתה, במסגרת עריכת ייפוי הכוח, שלא לשתף את התובעים במידע אודותיה: "אני זוכרת שאמרתי שהם לא יקבלו מידע. זה כן" (ע' 35, ש' 14). ועוד:

     

    "[...] לשאלת ביהמ"ש: למה לא רצית שחלק מהילדים יקבלו מידע עליך? אני משיבה שהם רוצים רק כסף. אני מאוד מבקשת לא לשאול אותי, לא רציתי ואני יודעת למה. אני לא רוצה שיחקרו אותי ויהיו לי בושות. אני יודעת למה עשיתי וזהו זה" (ע' 36, ש' 23).

     

92. לאה שפכה אור נוסף על גיבוש רצונה הברור של שרה וציינה בחקירתה, באופן קונקרטי, כי "מי שקובע מי יקבל פרטים זאת רק אימא שלי, אימא שלי סירבה בתוקף לדבורה ולרבקה מ-9 לינואר, מתי שאת, שרבקה העיפה את המטפלת עם קריאות גנאי והשפלות והכל, [...] מ-9 לינואר, כשהם פנו לאמא וביקשו דפי חשבון, ביקשו לקבל מידע על כספים, על הכל, אמא סירבה [...] בלי סוף, בלי סוף, עד שאמא התעצבנה כבר, עוד, הרסתם לי את החיים שלי, את הבריאות שלי, (תמליל 5.5.24, ע' 36, ש' 19).

     

93. רצונה של שרה מקבל חיזוק גם מאופן עריכת ייפויי הכוח. תחת הכותרת "הגבלות על מסירת מידע לקרובי משפחה" רשאי הממנה לנקוב בשם ומספר תעודת זהות את זהות קרוביו שלא יזכו לקבל מידע אודותיו (ר' "טופס א'" בתוספת לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (ייפוי כוח מתמשך, הנחיות מקדימות לאפוטרופוס ומסמך הבעת רצון), תשע"ז-2017). כך פעלה שרה תוך שנקבה בפרטי התובעים. לא מדובר בהדרה פסיבית שמקורה בברירת מחדל, כי אם בהדרה אקטיבית וממוקדת, ושוכנעתי ששרה בחרה להדיר את התובעים מקבלת מידע מתוך מודעות מלאה ומסיבותיה שלה. חיזוק נוסף לכך אני מוצאת בעדותה של עו"ד אקהאוז שלדבריה במעמד עריכת ייפויי הכוח "היו 3 ספציפיים שהיא רצתה לוודא שלא יהיה להם יד בדבר, שלא יהיה להם שום חלק, שום עניין" (תמליל 2.4.24, ע' 7, ש' 36). ובהמשך:

     

    "והיא אמרה בצורה ברורה, אלה ה-3 תמיד עושים לי בעיות, בעיות, וזה הספיק מבחינתי [...] אלה ה-3 תמיד עושים לי בעיות, ענתה לי בצורה נחרצת, זה הספיק לי, עברתי הלאה. אין, אני לא נכנסת בשיקולי דעת, תביני, אין לי שום עניין, זה לא, זה שלה, זו החלטה שלה, היא כשירה, בזה זה נגמר" (שם, ע' 28, ש' 1).

     

94. אעיר בהקשר זה כי אפשר שהיה מקום לקבל הסבר מפורט יותר בעניין זה, בהתחשב בעילות הביטול אשר אינן מתמצות בסוגית הכשירות בלבד ועל מנת לוודא כי עסקינן ברצון אותנטי שאינו תלוי השפעה בלתי הוגנת. ככל והדבר היה נעשה, אפשר שהיה בכך כדי להקל על בירור ההליך שבפניי.

     

95. יצוין כי התובעים ראו עצמם זכאים עוד לקבלת מידע רפואי על אמם. מעדותה על ד"ר ש"פ עולה כי התובעים הגיעו למרפאה לפגישה עם ד"ר ש"פ לפחות פעמיים. הגם שד"ר ש"פ גילתה נכונות לסייע לתובעים, המפגשים סוכלו משום התנהגותם האלימה של התובעים, שהצריכה את זימון משטרת ישראל. ד"ר ש"פ העידה כי "אני רוצה להגיד שבעיקר אי אפשר היה לנהל את המפגש כי פשוט איימו וצעקו עליי, והייתה הרגשה מאוד לא נעימה" (תמליל 26.3.24, ע' 22, ש' 28). ועוד:

     

    "ואני זוכרת שבסופו של דבר הם איימו עלינו, עליי, איימו גם על המשרד, ונקראה המשטרה למקום, ואחר כך רבקה גם עזבה את המרפאה בעצם" (שם, שם); "שהם ביקשו מידע ואמרתי שאני אברר, המפגש ההוא נוהל בצורה מאוד מאוד לא נעימה, תוך צעקות, בסופו של דבר הם ירדו למטה למשרד... [...] רבקה וראובן, דבורה לדעתי גם הייתה [...] בכל מקרה, המפגש התפוצץ לא בגלל שלא ביררתי מידע, אלא בגלל ההתנהלות שלהם" (שם, ע' 22, ש' 33); "בעיקר היה המון צעקות, נעמדו מעל השולחן שלי וצעקו [...] הם ירדו למשרד, בביקור הזה הוזמן מאבטח, בביקור שאחרי זה שנעשה בחצי שנה האחרונה כבר הייתה מעורבת גם המשטרה [...] התחושה הייתה... התחושה הייתה מאיימת מאוד" (שם, ע' 32, ש' 21)

     

96. ויתירה מכך, לאחר שהוסכם במסגרת ההליכים דנן שיעמוד מידע רפואי של שרה לעיון התובעים - "אף אחד לא פנה למעט לאה" (שם, ע' 26, ש' 6).

     

97. אמור מעתה כי אין בהדרת התובעים מקבלת מידע אודות שרה אלא מימוש רצונה הברור והמפורש של שרה. רצון שמתקבל על הדעת על רקע פרטי הסכסוך ואינו תלוש מן המציאות. אין לראות ברצון מגובש זה משום אות או רמז לניסיון לבודד את שרה או להשפעה בלתי הוגנת כלפיה.

     

    הקשר של שרה עם בני משפחה ומכרים

     

98. כאמור לעיל, טענות התובעים מעוררות קושי ביחס לטענת הבידוד מקום בו אין ספק מלכתחילה ששרה אמנם מסרבת לפגוש בהם, יתכן אף בילדיהם, אך פוגשת את ילדיה ונכדיה האחרים וזוכה לביקורים מטעם עו"ס משירותי הרווחה והן למעקב רפואי וביקורי בית.

     

99. אפשר היה להסתפק בכך, אך לשם שלמות ההכרעה יש מקום להוסיף ולעמוד על טענות התובעים. מצאתי כי טענות התובעים לנתק בינם ובין ילדיהם לבין שרה, סובלות מקשיים. הבן ראובן העיד שלפני עריכת ייפויי הכוח ופטירת אביו המנוח, בסמוך לפתיחת ההליכים נגד אמו, שהה בחופשה ב[...]. מחקירתו הנגדית עלה כי לא זו בלבד שהיה בקשר עם אמו, אלא שהיא התקשרה לאחל לו נסיעה טובה:

     

    "ת': מעניין שכשאני נוסע ל[...], לפני שאני נוסע, היא ידעה להתקשר אלי, נסיעה טובה, והטלפון חזר

    ש': מאיפה היא התקשרה אליך?

    ת': חזר פתאום לחיים

    ש': מאיפה היא התקשרה אליך, מה? מהטלפון שלה מהטלפון שלה?

    ת': כן" (תמליל דיון 28.12.23, ע' 70, ש' 24).

     

100. לאה הוסיפה בהקשר זה ש"ראובן היה אצל אימא שלי בסוף מאי [שנת 2022, לז"ק], לא יודעת, אמצע מאי הוא נסע ל[...], הוא בא לאמא שלי כשהוא החזיר לה את המפתחות של הדירה ב[...], אמר שהוא נוסע, אני גם איחלתי לו נסיעה טובה, אני גם כתבתי לו בווטסאפ נסיעה טובה, תשמור על עצמך, (תמליל 5.5.24, ע' 73, ש' 36).

      

101. הנכד ל', בנו של התובע ראובן, אישר כי בעיצומו של הסכסוך, בחודש מרץ 2023, הגיע לבקר את סבתו והתקבל בברכה, ולדבריו הגיעו "אני, אשתי והילדה" (תמליל 2.4.24, ע' 36, ש' 25). שוכנעתי עוד שלשרה היו סיבותיה שלה לכעוס על ל', והיה לפחות מקרה אחד בו סרבה לראותו. לדבריה "היה לי מקרה עם הנכד הבן של ראובן, הוא בא אלי ואמר לאבא שלו 'אבא הדלת של סבתא נעולה כמו בית סוהר' את רוצה שאכניס ילד אחד כזה שממציא שקרים עלי אצל אבא שלו?" (ע' 31, ש' 11).

      

102. גם הנכדה ד', ביתה של התובעת דבורה אישרה שבעיצומו של הסכסוך ולאחר הגשת התביעה דנן הגיעה לבקר את סבתה. היא לא הגיעה לבדה והתקבלה בלבביות:

      

     "ש: ואת אומרת שמאז שנותק הטלפון, נותק גם המפגשים הפיזיים שלך איתה, אבל את אחרי זה בסעיף 13 אומרת שבמרץ 23 הגעת לבקר אותה.

     ת: נכון.

     ש: שנה אחרי הנתק,

     ת: נכון.

     ש: המדובר, שלפני שנייה אמרת,

     ת: נכון.

     ש: שנוצר. אוקיי, אז את מאשרת את זה.

     ת: נו? מה?

     ש: עם מי הגעת לבקר?

     ת: עם אחותי.

     ש: איך קוראים לה?

     ת: ק'.

     ש: ועם מי עוד?

     ת: רק אני והיא.

     ש: ש' אולי גם היה אתכם בביקור?

     ת: לא זו-, כן" (תמליל 2.4.24, ע' 49, ש' 3).

      

103. הנכדה אישרה עוד, במורת רוח, כי באותו ביקור שוחחה עם לאה במטבח הבית של שרה והודתה לה על הטיפול המסור בסבתה שרה. כמו כן, עמדה בסירובה לאשר את חילופי ההודעות הלבביות בינה ובין לאה לאחר הביקור - תכתובת שהוצגה לה במהלך חקירתה, אותה מחקה ממכשיר הטלפון שלה (שם, ע' 50 – 54).

      

104. מצאתי עוד כי גם עדותן של שתי השכנות של שרה אינה מסייעת לתובעים. מעדותה של גב' ז"א, בת 83 במועד עדותה, עלה כי היתה מבולבלת בנוגע לסיבת הופעתה בבית המשפט. עם זאת סיפרה שבפעם האחרונה שביקשה לבקר את שרה, לא נתנו לה להיכנס (תמליל 26.3.24, ע' 60, ש' 23) שוכנעתי כי שרה אינה מעוניינת בחברתה של גב' ד"א יותר, וכי ללאה אין יד בדבר. הרקע לכעס של שרה כלפיה הוא בין היתר המקרה בו סייעה לתובעת דבורה להיכנס לביתה של שרה, על אף ששרה סירבה לראותה. דבורה אישרה את אותו מקרה (תמליל 28.12.23, ע' 65, ש' 33). שרה התייחסה לסכסוך וניכר כי גם בהקשר זה היא נחושה בדעתה:

      

     ת.כן. היא היתה שכנה טובה, אוכל שותה אצלי יותר מהבנות שלי. יום אחד היא אמרה שאני לא בסדר..

     ש.למי היא אמרה?

     ת.לאחת מהבנות שלי. האמת, ראיתי שהיא לא בסדר איתי ולא כלום, אז אני לא מדברת איתה. רואה אותה רק שלום שלום.

     ש.מי סיפר לך שהיא אמרה את זה עליך?

     ת.היא אמרה את זה לי. (ע' 31, ש' 21).

      

105. לאה הוסיפה בהקשר זה ש"אני יכולה להבטיח לך דבר אחד, אלי הביתה היא כן תיכנס, אני לא יכולה להכניס אותה לאמא הבית, אמא שלי גם אישה מאוד עקשנית וגם אישה מאוד, היא נוטרת, היא נוטרת טינה [...] לא יעזור כלום, כמה פעמים אמרתי אמא [...] ניצלו אותה, השתמשו בה, היא אישה תמימה, אותו דבר אני אמרתי לה, אמא, מסכנה, כואב לי עליה, בחיי [...]".

      

106. שוכנעתי אפוא שסירובה של שרה לפגוש בשכנתה ז"א הוא רצון עצמאי ומגובש, שסיבותיו נטועות בנסיבות החיים והוא אינו תלוש מן המציאות.

      

107. העידה בפניי שכנה אחרת של שרה, גב' א"נ. לא שוכנעתי מעדותה כי היתה חברה קרובה של שרה, או כי היתה חברתה כלל. קשה היה להשתחרר מן התחושה שהעמידה עצמה מסיבה כלשהי לרשות התובעים, וחזרה על טענת ה"סמרטוטים" שחוסמים את חלון המרפסת (תמליל 26.3.24, ע' 63, ש' 17). בחקירתה הנגדית התברר כי לא דייקה בעדותה לפיה בקשה לבקר את שרה אך לא נתנו לה להיכנס – בלשון המעטה:

      

     ש': ניסית לבוא לדפוק לה בדלת?

     ת': כן.

     ש': לראות מה שלומה.

     ת': כן.

     ש': מתי?

     ת': לא נותנת להיכנס.

     ש': יש מצלמות, אפשר לראות, מתי ניסית פעם אחרונה לדפוק לה בדלת?

     ת': לא, תקשיבי, לא הלכתי אישית...

     ש': את תחת אזהרה של שבועה...

     ת': רגע, רגע, רגע, רגע, אני רוצה להסביר את עצמי.

     ש': כן כן.

     ת': אני רציתי לעלות אליה, לא אישית עליתי, אלא רציתי לעלות, ובגלל ששמעתי מהשכנות שלי שלא נותנים להם להיכנס, אז גם אני לא היה לי נעים לעלות.

     ש': הו, אז לא עלית.

     ת': לא עליתי, אמרתי שלא עליתי. (תמליל 26.3.24, ע' 66, ש' 5).

      

108. לא מצאתי אפוא משקל בעדותה של עדה זו, שאין בידיעתה פרטים רלוונטיים לסכסוך כי אם דברי רכיל בלבד, ואופן עדותה התיישב עם עדותה של לאה ביחס לגב' א"נ כי "אין לה שום קשר לאמא שלי, מעולם לא היה לה" (תמליל, 5.5.24, ע' 81, ש' 12).

      

     נסיבות עריכת ייפוי הכוח

      

109. בהיקש ממבחן-המשנה של נסיבות עריכת הצוואה, ובשינויים המחויבים, נקבע כי "היה הנהנה מעורב בעשיית הצוואה, בנסיבות בהן המעורבות לא עלתה כדי זו הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק הירושה, יהא בה, במעורבותו, כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת או למצער שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו" (ע"מ (ת"א) 1100/05 ‏פלוני נ' פלונית, לעיל, שם).

      

110. מן הנסיבות שנפרשו בפניי, נחה דעתי כי לא נפל פגם בתהליך עריכתו וחתימתו של ייפוי הכוח. בזיקה לכשרותה של צוואה מפאת השפעה בלתי הוגנת, מבחן זה נועד לבחון האם התנהגות הנהנה במעמד עריכת הצוואה מגיעה כדי מעורבות פסולה בעריכתה, גם אם אינה מגיעה כדי מעורבות בהתאם לסעיף 35 לחוק הירושה. השאלה הרלוונטית בענייננו האם לאה היתה מעורבת בעריכת ייפוי הכוח, וככל שהתשובה חיובית, האם מעורבותה יכולה ללמד על קיומה של שפעה בלתי הוגנת. יש לחדד כי "זהו מבחן משנה שאינו עומד ברשות עצמו. מבחן זה יש בו כדי לסייע בהסקת מסקנה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת כל היכן שהמבחנים האחרים מצביעים על אפשרות קיומה של השפעה שכזו" (שוחט, ע' 125). בענייננו יישמנו את המבחנים האחרים על נסיבות העניין, עקב בצד אגודל, ולא היה בכך לבסס מסקנה כי התקיימה השפעה בלתי הוגנת. עם זאת, לשם שלמות ההכרעה, אעמוד בקצרה על טענות התובעים בהקשר זה.

      

111. ראשית, לא מצאתי בנסיבות העניין קושי בסד הזמנים לעריכת ייפויי הכוח. בענייננו נחתם ייפויי הכוח בסמוך לתום השבעה על פטירת האב המנוח, 14 ימים לאחר פטירתו. התובעים ראו בכך דוחק זמנים המעיד על השפעתה של לאה וניסיונה להשתלט על שרה. איני רואה עין בעין עם התובעים. הוכח לשביעות רצוני כי רצונה של שרה בעריכת ייפויי הכוח קדם לפטירת האב, ונקבעה פגישה בינה ובין עו"ד אקהאוז בטרם פטירתו, אשר הביאה לדחיית הפגישה. שוכנעתי עוד שהיו אלה עו"ס שבאחד מביקורי הבית יידעו את שרה ואת לאה על האפשרות לערוך ייפוי כוח מתמשך. לאה העידה על השתלשלות האירועים באופן מפורט ועקבי:

      

     "ת.: את רוצה שאני אגיד לך שבאחד הביקורים של הרווחה, שביקרו ש' ול' אצל אמא בבית, ש' אמרה לי, למה לא תעשו לאמא ייפוי כוח מתמשך,

     ש.: ואז היא הסבירה לך מה זה,

     ת.: שנייה, לא, היא לא הסבירה לי, ידעתי את זה לפני. למה לא תעשו לאמא ייפוי כח [...]

     ש.: איך את מסבירה לאמא מה זה ייפוי כוח מתמשך? מה הסברת לה? מה זה ייפוי כוח מתמשך?

     ת.: קודם כל אמא, קודם, לפני שהסברתי לאמא, לפני שבכלל הסברתי לה, אמא אמרה לבד, היא לא ידעה מה זה ייפוי כוח מתמשך, היא אמרה, אני רוצה שאת תהיי אפוטרופוס עליי ועל אבא, זה היה עוד שאבא היה בחיים. אמרתי לה אמא את לא צריכה אפוטרופוס, את לא צריכה אפוטרופוס, אבא כן, אז היא אומרת, לא אני זה, אמרתי לה יש תור, הזמנו תור לד"ר גרינברג, הייתה צריכה להגיע, ב-8/6, אבא נפטר יום קודם, תתארי לך שאמא מכל מה שהם עשו לה לא הייתה מוכנה לחכות דקה אחרי השבעה של אבא שלי,

     ש.: זה מה שרציתי להבין מה כל כך בער,

     ת.: אז אני אסביר לך, אני נשבעת לך שאמרתי, אימא, בואי נחכה חודש, תחכי חודש, לא. אני. היא לא הסכימה בשום אופן, נגמרה השבעה, חזרנו הבית היא אמרה לי עכשיו תתקשרי לרופאה שתבוא אלי" (תמליל 5.5.24, ע' 76, ש' 12).

      

     "אז זהו, אז אמא רצתה ש, אמא אמרה אני רוצה שאת תהיי אפוטרופוס שלי, אמרתי אמא את לא צריכה אפוטרופוס, את לא כמו אבא, יש מה שנקרא ייפוי כוח מתמשך, הסברתי לה, שקיים ייפוי כוח מתמשך, שהוא הופך להיות אפוטרופוס אם חס וחלילה, חס ושלום, את לא תהיי כשירה, הסברתי לה את זה בצורה הכי ברורה" (שם, ע' 77, ש' 12).

      

112. אף לא מצאתי סיבה לפקפק בעדותה של עו"ד אקהאוז ובעדותה של לאה, כי לאה לא נכחה בשיחות בין שרה ובין עו"ד אקהאוז, שהתקיימו בחדר סגור וב – 4 עיניים. עו"ד אקהאוז כפרה בתוקף בטענה שלאה יכולה היתה לשמוע את השיחה בינה ובין שרה (תמליל 2.4.24, ע' 16, ש' 21). לא מצאתי עוד כי היה בחקירתה הנגדית הארוכה כדי לגרוע ממהימנות עדותה, שהתיישבה עם תגובתה בהקשר זה (ר' שם, ע' 17, ש' 8). אני מקבלת גם את עדותה של לאה לעניין זה – "אין לי מושג, אני, אני לא, ערכה את המסמך רעות מול אמא עם דלת סגורה, ואני הייתי בצד השני של ה [...] הייתי נוכחת בבית, בסלון בחדר. [ה]כי קרוב למרפסת, בסוף, ורעות הייתה בחדר סגורה עם אמא" (תמליל 5.5.25, ע' 45, ש' 11). לעניין זה אוסיף כי ייפויי הכוח לא נעשה במחשכים. כאמור היתה זו ההמלצה של העו"ס לערוך ייפויי כוח מתמשך. העו"ס ש"ו העידה כי לאה יידעה אותה על עריכת ייפוי הכוח, וכי שרה אישרה בפנייה את הדבר (תמליל דיון 26.3.24, ע' 48, ש' 29).

      

113. למען הסר ספק, מקום בו נמצא שמבחן נסיבות עריכת ייפויי הכוח אינו מלמד על השפעה בלתי הוגנת, הרי שאף לא קמה בענייננו חזקה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת המטילה על כתפי הנתבעים נטל להבאת ראיות לסתור את החזקה. בענייננו נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות מונחים שניהם על כתפי התובעים.

      

114. אציין עוד כי התובעים לא ביססו את טענתם להשפעה בלתי הוגנת על ציר הזמן בנסיבות העניין. הדעת נותנת כי השפעה בלתי הוגנת היא פרי השפעה מצטברת המתבססת לאורך זמן, עם התבססות תלותו של המצווה או הממנה בנהנה או הממונה. אין חולק כי בענייננו בין פטירת האב המנוח ובין עריכת ייפויי הכוח חלפה תקופה קצרה ביותר בת 14 ימים (בין יום פטירת האב מהנוח ב 7.6.22 לבין מועד חתימת ייפויי הוכח ביום 21.6.22). ספק רב בעיני ולא הוכח בפניי כי בתקופה בת הרף עין ביססה לאה שליטה ברצונה החופשי של שרה.

      

     סיכום

      

115. בהתאם להחלטתי מיום 14.5.23 פסק הדין דנן עוסק בטענת התובעים לבטלות ייפויי הכוח המתמשך (אשר טרם הופעל) מפאת השפעה בלתי הוגנת מצד לאה כלפי שרה, ובזאת בלבד.

      

116. נקודת המוצא בענייננו היא כי לא הוכח ששרה אינה כשירה לקבל החלטות עצמאיות בענייניה. כך במועד עריכת ייפויי הכוח וכך גם לאחר מכן. חוות הדעת, עדות המומחה והכרעת בית המשפט מדברים בעד עצמם. כאמור, בהתאם לפסיקה שהובאה לעיל, אפשר שבכך היה מקום לסיים הבירור בענייננו. עם זאת, נוכח טענות התובעים והמסכת הראייתית שעמדה בפני ביהמ"ש בעת מתן ההחלטה מיום 14.5.23, ועל מנת שלא יוותר ספק, נמצא כי יש להמשיך ולבחון האם ייפוי הכוח המתמשך הנו תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצדה של לאה.

      

117. מבלי לגרוע מחוות דעת המומחה וממסקנותיו, בית המשפט ביסס את התרשמותו הבלתי אמצעית משרה בנוגע למודעותה לייפויי הכוח ולמה נועד, בנוגע לבחירתה למנות את לאה למיופת כוחה לעתיד, לבחירתה למנוע קבלת מידע רפואי ע"י התובעים, ובנוגע לרצונה המפורש, והמוצדק בעיניה, לא לעמוד בקשר עם התובעים או לפגוש בהם. נמצא כי תחושותיה השליליות של שרה ביחס לתובעים צמחו עוד קודם למועד עריכת ייפוי הכוח, בין היתר, על רקע זימון הרווחה והטענה להזנחה וכן הדרישה לעיון בדפי החשבון והן הלכו והתעצמו עם הזמן, על רקע ניהול ההליך דנן וכל אשר נלווה לו.

      

118. בנוסף, בית המשפט בחן את טענות התובעים עקב בצד אגודל על פי המבחנים שביסס בית המשפט העליון בהלכת "מרום", ומצא כי אלה אינם מצביעים על קיומה של השפעה בלתי הוגנת. שרה אמנם תלויה בלאה במישור הפיסי, אך לא במישור המנטלי; הקשר ההדוק בין שרה ובין בתה לאה לא נרקם על רקע הסיוע אותו לאה מעניקה לשרה כי אם על רקע יחסי אמון, דאגה ורצון טוב. ברי כי מטבע הדברים עצם נוכחותן של לאה ושרה תחת קורת גג אחת ובמשך ימים ושעות עשויה להוביל להשפעה כזו או אחרת, אולם לא מצאתי כי הוכח שעסקינן בהשפעה בלתי הוגנת, וזאת בהתאם לכלל המבחנים שהוכרו בפסיקה ויושמו לעיל.

      

119. אין ספק בענייננו ששרה עומדת בקשר עם בני משפחה אחרים שאינם התובעים – ילדיה האחרים וצאצאיהם. אין חולק עוד ששרה זוכה לביקורים מטעם עו"ס ולמעקב רפואי. נמצא עוד שבניגוד לנטען על ידי התובעים, הבן ראובן כן שוחח עם אמו בטלפון טרם נסיעתו לחו"ל, וזאת לאחר פרוץ הסכסוך. גם בנו של ראובן ל' הגיע לבקר עם אשתו ובנו והתקבל בברכה על יד שרה, וזאת לאחר הגשת התביעה דנן. כך גם הנכדה ד' ואחיה.

      

120. שרה הפגינה רצון מפורש וברור ביחס לאחזקת הטלפון הסלולרי שלה, והסבירה באופן בהיר מדוע חדלה מלהשתמש בו. שוכנעתי עוד שאין כל ממש בטענה שהוילון שנתלה במרפסת ביתה של שרה נועד להרחיקה מזולתה או לנתקה מן העולם. נחה דעתי עוד שלשרה היתה סיבה מבוססת להסתיר את ביתה, ואת עצמה, מצעקותיה של רבקה והמצלמות שהציבה מול ביתה. שוכנעתי עוד שגם מניעת המידע הרפואי מהתובעים היא פרי רצון מפורש, מבוסס ועצמאי של שרה על רקע כעסה על התובעים. אין מקום לבחון האם עסקינן בכעס מוצדק אם לאו, גם מאחר ולא התרשמתי כי מקורו בהתנהלותה של לאה. לבסוף אף נחה דעתי כי לא נפל פגם בהליך עריכת ייפוי הכוח, וכי שרה זכתה לומר מהו רצונה באופן בהיר ועצמאי ללא התערבות או לחץ כלשהו מצד לאה.

      

121. למעלה מן הצורך אבהיר כי לא שוכנעתי ששרה נותקה, אגב השפעה בלתי הוגנת, משכניה, מנכדיה ומהתובעים, ולא מצאתי אות לטענה לניכור מצד שרה כלפי התובעים בהשפעת לאה. מחקירתה ומשמיעתה גם ללא הצדדים באולם בית המשפט התרשמתי כי שרה הנה אישה בעלת דעה עצמאית, נוקשה, וכי אינה מוכנה למחול לתובעים על מעשיהם (לרבות עירוב לשכת הרווחה, פתיחת הליך משפטי, פגיעה בפרטיותה אגב צפייה עליה ממצלמות ביתה של רבקה, צעקות, גידופים וכיו"ב). כשם שעולה מפסק דיני, איני סבורה כי מתפקידו של ביהמ"ש לבחון האם כעסה של שרה כלפי התובעים מוצדק אם לאו, כל עוד הרושם העולה הוא כי אין המדובר בהתנהגות שהנה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת מצידה של לאה.

      

122. אכן, שרה אישה מבוגרת כבת 88, בעלת בעיות בריאותיות וזקוקה לסיוע בכל תפקודי היום יום. יש לאבחן תלות פיזית זו מרצונה העצמאי כפי שהוכח בפניי, לקבוע מי יהיה מיופה כוחה, מי יבקר בביתה ועם מי תשוחח בטלפון. ביהמ"ש כמובן סבר כי טובתה של שרה בשיקום הקשרים המשפחתיים ובחידושם, ובמהלך הדיונים ניסה ככל הניתן לגייסה לכך, אולם התרשם כי לא זה הוא רצונה של שרה, וכי רצונה אינו פרי של השפעה בלתי הוגנת מצד לאה, ועל כן יש לכבדו.

      

123. תיקון מס' 18 לחוק הכשרות המשפטית עניינו בחיזוק מעמד הפרט ואפשרותו לשלוט בגורלו. על רקע זה, ביטול ייפוי כוח מתמשך לא יעשה כדבר שבשגרה ויש להוכיח קיומם של טעמים חריגים לכך. אין די בסכסוך משפחתי ובכך שאפשר שמינוי אפוט' חיצוני היה מוביל להרגעתו. יש להוכיח כי ייפוי הכוח נחתם מטעם פסול, מפאת השפעה בלתי הוגנת, בהתאם למבחני הפסיקה, דבר שלא עלה בידי התובעים להוכיח במקרה דנן.

      

124. ודוק, לא כל תלות והשפעה יש בהם כדי להוביל לביטול יפוי כוח מתמשך. מטבע הדברים, טיפול באדם מבוגר מוביל לקרבה מיוחדת ולהשפעה הדדית. אולם, על מנת שיהיה בכך כדי להוביל לביטול יפוי כוח מתמשך, יש להוכיח כי ההשפעה היתה פסולה, כי האדם הורחק ממכריו שלא מרצונו, כי היה תלוי באופן מלא ויסודי בממונה גם בפן המנטלי וכיו"ב. לא כך התרשמתי מהנסיבות והראיות בענייננו.

      

     סוף דבר

      

125. על בסיס כל האמור, אני מורה כדלקמן:

      

     • התביעה נדחית.

        

     • לאחר שהפכתי בדבר, ונוכח הקרע העמוק בין בני המשפחה, מצאתי לנכון להימנע מחיוב התובעים בהוצאות משפט לטובת שרה. סבורני שהדבר לא יתרום לאיחוי הקרעים העמוקים בין חלקי המשפחה.

        

       פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה.

        

       המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

        

        

        

        

        

        

        

        

        

       ניתן היום, ה' תמוז תשפ"ה, 01 יולי 2025, בהעדר הצדדים.

        

       

        

        

        

        

        

        

        

        

        

        

        

        

       ניתן היום, ה' תמוז תשפ"ה, 01 יולי 2025, בהעדר הצדדים.