החלטה
העניין שבפני, התנגדות הנתבעת לביצוע שטרות.
פתח דבר
אציין כי עניין זה נדון בפני כב' הרשמת שלומית פומרנץ, אשר פרשה לגמלאות בטרם ניתנה החלטה, ולפיכך נבצר ממנה ליתן ההחלטה בהליך זה – ובהתאם נותב העניין לטיפולי. אוסיף כי הואיל ומדובר בהחלטה בהתנגדות, הנעשית על בסיס ראיות לכאורה וללא קביעת ממצאים עובדתיים או שקילת שיקולי אמינות ומהימנות, לא ראיתי טעם לנהל ההליך מחדש או לשמוע ההתנגדות מחדש, אלא ההחלטה ניתנת על בסיס כתבי הטענות. אציין כי הדברים עולים בקנה אחד עם פסיקת בתיהמ"ש בהקשר זה (ראה דנ"א 21/89, אורית כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (3) 499).
תיק ההוצאה לפועל נפתח לביצועם של ארבעה שטרות: המחאה 0393 ע"ס 13804 ז.פ. 15.3.2010, המחאה 0395 ע"ס 15,776 ₪ ז.פ. 15.4.2010, המחאה 0396 ע"ס 15,776 ₪ ז.פ. 15.5.2010, המחאה 0397 ע"ס 15,776 ₪ ז.פ. 15.6.2010. ההמחאות הינן סחירות, ועשויות לפקודתה של התובעת.
טענות הנתבעת
הנתבעת טענה כי השטרות נחלו כישלון תמורה, והואיל והצדדים הינם צדדים קרובים לשטר, הרי שפגם קנייני בשטר מהווה או אמור להוות עילה למתן רשות להתגונן על מנת שתתבררנה הטענות המועלות על ידה.
בתמצית אציין, כי הנתבעת מודה כי שכרה מאת התובעת נכס המצוי ברח' הנמל 33, חיפה, למטרת ניהול מכללה למקצועות הקוסמטיקה; במסגרת זאת, טוענת הנתבעת, כי חיפשה נכס בעל מאפיינים מיוחדים, והעדפתה הייתה לנכס בן קומה אחת, ללא הגבלה על הגישה לכל חלקי הנכס; מציינת הנתבעת, כי התובעת הציעה לה נכס המפוצל למספר קומות במבנה שבבעלותה, ואולם הבטיחה לה כי אפשרות הגישה והמעבר בתוך שלוש הקומות הכלולות במושכר, תיוחד לנתבעת.
עוד מציינת הנתבעת, כי הובטח לה שאין ולא תהיה בעיה בהשגת מלוא ההיתרים הנדרשים על פי דין להפעלת המושכר על פי המתוכנן, וככל שיידרשו אישורים או היתרים נוספים, הרי שבעלי הבניין ידאג לאמור; נקודתית בנושא נגישות המבנה, טוענת הנתבעת כי הובטח חה שהמעלית המותקנת בבניין תוחלף, וכן יותקן מעלון בין הקומה הרביעית לקומה החמישית במבנה.
הנתבעת מציינת כי בסמוך לאחר שנחתם ההסכם (מועד חתימתו 15.9.2009), נתברר כי הנכס אינו עומד בדרישות הרשויות השונות, וקבלת ההיתרים הנדרשים להפעלת עסקה של הנתבעת, כרוכה בביצוע התאמות, שינויים והשקעות רבים; בהתאם נערכה כחודשיים וחצי לאחר מכן פגישה בנוכחות הצדדים, בה נשמעו התחייבויות נוספות מאת התובעת, ובחלוף כארבעה חודשים מכריתת הסכם השכירות, נמסרה הודעה כתובה לפיה הנכס עומד בכל הדרישות (נספח 6 להתנגדות), ואולם בדיעבד נתברר כי הנכס אינו עומד בדרישות כיבוי אש ובטיחות, ובהתאם הגיעו הצדדים להסכמה נוספת, לפיה התובעת תתקין תשתית לצורך התקנת מתזי כיבוי אש (התקנת המתזים עצמם תוטל על הנתבעת) ותתקין דלת המתאימה לדרישות כיבוי אש, בקצה גרם המדרגות המוביל לקופה הרביעית במבנה.
בפועל, טוענת הנתבעת, התשתית למתזים לא הותקנה, וכך גם שיפוץ חדר המדרגות או התקנת המעלית המותאמת לגישת נכים. כמו כן, גם המעלון הותקן באיחור של שישה חודשים. בנוסף לכל האמור, מציינת הנתבעת כי המבנה כולו הפך לבלתי ראוי לשימוש ולאכלוס, עד שבלית ברירה נאלצה הנתבעת להעתיק את מקום עסקיה למבנה המצוי בקרבת מקום.
בגין כל אלה, טוענת הנתבעת כי נסבו לה נזקים רבים (המוערכים על ידה בסך של 630,000 ₪), אשר לגישתה הינם ברי קיזוז, ובין היתר מפנה הנתבעת לעלות שכירת נכס אחר במחיר גבוה יותר, עלות עריכת העסקאות הנוספות, עלות העתקת העסק והתאמת המבנה החדש לצרכיה, הוצאות פרסום אשר נכפו בשל המעבר, הוצאות התאמת המושכר אשר ירדו לטמיון ואובדן הכנסות.
דיון והכרעה
לאחר בחינת טענות הצדדים וסיכומי הטענות, סבורני כי מוצדק במקרה זה לקבל את ההתנגדות ולהעביר התובענה לפסים של סדר דין מהיר.
סבורני כי אין חולק שתלאות רבות היו מנת חלקה של הנתבעת, בדרך להפעלת מכללה למקצועות הקוסמטיקה במבנה, ולפחות לכאורה.
מחלוקות רבות נתגלעו בין הצדדים, ואולם ניתן לומר בפה מלא, כי הנתבעת קיבלה את החזקה במבנה בתחילת שנת 2010, התחילה להפעילו באפריל 2010, ובחלוף שישה חודשים כבר עזבה את המושכר. בין לבין, טוענת הנתבעת כי במושכר היו ליקויים, ההבטחות שניתנו לה לא קוימו, ועצם המעבר למבנה אחר, מהווה שיקוף ראוי של חוסר היכולת להפעיל את המושכר במתכונת לה ציפתה.
את בקשת המבקשת ליתן לה רשות להתגונן יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).
כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).
והגנת הנתבעת בהקשר זה, הינה הגנה אשר ניתן לכנותה, הרבה מעבר להגנה אפשרית או דחוקה. לגישת הנתבעת, היא נתבעת כעת לשלם דמי שכירות עבור נכס אשר לא ניתן היה להפעילו למטרה לשמה הושכר, ולטענתה, תוך הפרת התחייבויות של התובעת, והצהרות אשר בדיעבד נתבררו כשגויות – ועל סמכן לכאורה שינתה הנתבעת את מצבה לרעה.
איני מקבל את גישת ב"כ התובעת בסיכומי הטענות, לפיה ראוי וניתן להפריד בין חיובים שונים, קרי למדוד בצד אחד את שאלת דמי השכירות ותשלומם (שכן המצהירה מטעם הנתבעת הודתה כי ההמחאות אשר הוגשו לביצוע הינן בגין דמי השכירות) , ושאלות ורכיבים אחרים "לפתור במשוואה אחרת".