א.ל. היבואנים ישיר בע"מ נ' אליק שיווק רהיטים בע"מ ואח'

פסק דין

1. ביום 4.6.06 רכשה גב' רותי עטר (המשיבה 2; להלן: הנושה) רהיטי סלון בחנות רהיטים ברח' יד חרוצים 23, ירושלים. שם החנות: "רהיטי אלקנטרה" מתנוסס בדפוס בולט בראש ההזמנה והקבלה על התשלום, שהופקו עם הרכישה, ולצידו - באותיות קטנות, במסגרת - שמה של חב' אליק שיווק רהיטים בע"מ (המשיבה 1; להלן: אליק שיווק). ההזמנה והקבלה צורפו לתצהירה של הנושה.

2.הרהיטים לא סופקו לנושה, והיא הגישה תביעה, שבה קיבלה פסק דין כנגד אליק שיווק. הנושה נקטה הליכי הוצל"פ לביצוע פסק הדין, ובמסגרתם נקטה פעולות כלפי רהיטים שבחנות "רהיטי אלקנטרה".

המבקשת בהליך דנן: חב' א.ל. היבואנים ישיר בע"מ (להלן: המבקשת או א.ל.) ביקשה בתובענה דנן פסק דין הצהרתי, כי הרהיטים שכלפיהם ננקטו הליכי ההוצל"פ על ידי הנושה, אינם שייכים לאליק שיווק, ועל כן אין הנושה ראשית להיפרע מהם.

המבקשת טוענת כי היא שכרה את החנות לאחר אליק שיווק; כי הרהיטים שעוקלו שייכים לה, ולא לאליק שיווק; וכי אין לה קשר לחוב של אליק שיווק לנושה.

מטעמים אלה ביקשה א.ל. לעכב את הליכי ההוצל"פ. על פי החלטת ראש ההוצל"פ יכלה א.ל. לזכות בעיכוב ארעי של הליכי ההוצל"פ, כנגד הפקדת הסכום שננקב בהחלטה, אך א.ל. לא הפקידה את הסכום, ועל כן לא עוכבו הליכי ההוצל"פ.

במסגרת הליכים אלה שילמה א.ל. לנושה, ביום 17.6.08, את החוב בתיק ההוצל"פ, כפי שהיה, נכון לאותו מועד, אך סכום החוב בתיק הוגדל ולא נפרע במלואו (על כן לא קיבלתי את טענתו של ב"כ הנושה כי עם ביצוע התשלום החלקי על ידי א.ל. הפך הדיון בתובענה דנן תיאורטי, ודי בכך כדי לדחותה).

א.ל. עומדת על תובענתה בהליך דנן, לפסק דין ההצהרתי שביקשה, על מנת שישמש בסיס לדרישתה כי הנושה תשיב לה את הסכום ששילמה במסגרת הליכי ההוצל"פ.

הנושה טוענת כי יש להתעלם ממסך ההתאגדות, שחוצץ באופן פורמלי בין א.ל. לבין אליק שיווק, אשר שתיהן פועלות תחת שם העסק "רהיטי אלקנטרה", תוך עשיית שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה, ועל כן יש לדחות את התובענה דנן.

3.בתצהירו של מר דוד ימין, בעל המניות והמנהל של א.ל., נאמר כי ביום ביום 15.5.06 חתמה א.ל. עם בעלת הנכס, על חוזה שכירות לגבי החנות (נספח ג' לתצהיר), ולפיו שכרה א.ל. את החנות למשך 38 חודשים, החל מיום 1.6.06. זה הוא מועד תחילת השכירות, לפי סעיף 7.1 לחוזה, אולם בסעיף 4 של התצהיר נאמר כי השכירות החלה ביום 1.1.06. באותו סעיף של התצהיר צויין אף מועד תום תקופת השכירות, כעבור 38 חודשים: 31.5.09. מועד זה אינו מתאים לאף אחד ממועדי ההתחלה של תקופת השכירות, לא זה שנכתב בחוזה ולא זה שצויין באותו סעיף של תצהירו של מר ימין.

בתצהירו של מר ימין נאמר עוד כי הוא בעל המניות של א.ל., בעוד שבעל המניות של אליק שיווק הוא מר ניסן חסן. לתצהיר צורפו פלטי רישום מרשם החברות, לאימות טענה זו.

עוד כותב מר ימין בתצהירו כי בבעלותו חברה נוספת: אצל היבואנים בע"מ, שפועלת אף היא באותה חנות, ובאמצעותה נערכות המכירות של הריהוט.

בפתח דיון ההוכחות טען ב"כ המבקשת כי יש לה זיכיון מחברה בשם "רשת רהיטי אלקנטרה בע"מ" להשתמש במותג המסחרי "רהיטי אלקנטרה". מר ימין מסר כי הוא קונה את הרהיטים מחברה זו.

בעדותו בביהמ"ש לא היה למר ימין הסבר: לשם מה נחוצה לעסקי ממכר הרהיטים שלו חברה נפרדת: אצל היבואנים בע"מ, נוסף על א.ל..

בחקירה הנגדית התייחס ב"כ הנושה לטענתו של ימין בתצהירו, כי א.ל. החלה לפעול בחנות רק כ- 30 ימים לאחר תחילת תקופת השכירות על פי ההסכם, ושאל את ימין: קונה שרכש רהיטים במהלך חודש יוני 2006 (כפי שעשתה הנושה) - ממי הוא צריך לקבל חשבונית.

ימין השיב: מ- א.ל.; ולא היה לו הסבר לעובדה שההזמנה והקבלה לנושה הוצאו על ידי אליק שיווק. עוד אישר ימין בעדותו, כי העובד בשם עמי - שביצע את המכירה לנושה ביום 4.6.06 - היה עובד של אליק שיווק, אשר המשיך בעבודתו, לאחר ש-א.ל. שכרה את החנות, וכי א.ל. שילמה את משכורתו החל מיום 1.6.06. ימין אישר כי אותו עמי הוא שחתום על הזמנת הריהוט על ידי הנושה.

ימין טען כי "אצל היבואנים בע"מ" היא שהחזיקה בחנות בעת העיקול. לשאלה: אם כך, מדוע המבקשת בתובענה דנן היא א.ל., ולא אצל היבואנים בע"מ, השיב ימין (בעמ' 5 לפר'), כי הוא "גם א.ל. וגם "אצל"". עוד טען ימין כי "אצל היבואנים בע"מ" היא שחתמה על חוזה השכירות, אך כשעומת עם העובדה, כי בחוזה רשום שמה של א.ל. כשוכרת - לא היה לו הסבר לכך. בהמשך טען ימין כי א.ל. היא שהחזיקה בחנות במועד העיקול, אך לאחר מכן שינה שוב את טעמו וטען כי החברה השנייה שלו: אצל היבואנים בע"מ, היא שהחזיקה בחנות. על כל פנים, טענתו של ימין היא כי שתי החברות הללו שלו אינן קשורות ל-אליק שיווק, וכי רכישת הרהיטים על ידי הנושה בוצעה מ-אליק שיווק ולא מאחת משתי החברות שלו.

4.בתצהירה של הנושה צויין כי שם העסק: "רהיטי אלקנטרה", משמש הן את א.ל. והן את אליק שיווק. הנושה מצהירה כי אותו עובד, בשם עמי, אשר מכר לה את הרהיטים ביום 4.6.06, הוא אשר חתם על דו"ח העיקול שבוצע ביום 17.3.08 (כפי שצויין, אין מחלוקת כי העובד עמי עבד כמוכר הן מטעם אליק שיווק והן מטעם א.ל.).

מועד רכישת הרהיטים: 4.6.06, חל מספר ימים לאחר תחילת תקופת השכירות של א.ל. בחנות. הנושה טוענת כי א.ל. מנסה, שלא בתום לב, להסתתר תחת יישות של חברה נפרדת

מ-אליק שיווק, וכי על ביהמ"ש לדחות ניסיון זה.