החלטה
זוהי החלטה בבקשת המדינה - הנתבעת (משרדי הממשלה האמורים בכותרת), לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. הוחלט לדחות את הבקשה, ולהלן הנימוקים.
עילת התביעה, הינה רשלנות נטענת של המדינה, בהפעלת מדיניותה לענין הבאת עובדים זרים, בשנים 2001 עד 2003 - מדיניות שכונתה "מדיניות השמיים הסגורים", במסגרתה נמנעה ממימוש היתרים להעסקת עובדים זרים בחקלאות.
הנתבעת טענה להתיישנות התביעה עובר להגשתה, באשר ככל שנגרמו הנזקים הנטענים בכתב התביעה, הרי שנגרמו למעלה משבע שנים קודם הגשת התביעה (31.12.09).
סמוך להגשת התביעה, ביקשה התובעת לפטור אותה מתשלום אגרת המשפט, הבקשה נדחתה בהחלטת כב' הרשם מיום 15.5.10. המדינה התנגדה לבקשה. התובעת הגישה ערעור על החלטה זו, והערעור התקבל בפסק דין מיום 16.2.11. במסגרת פסק הדין אשר ניתן ע"י מותב זה, נאמר לענין ההתיישנות, כהערת אגב: "מקריאת התביעה על נספחיה, עולה קושי נוסף, היות שחוות דעת המומחה מטעם התובע, אשר אמד כאמור את הנזקים שנגרמו לו, עקב הפעלת המדיניות האמורה, ב-1,388,137 ₪, מתייחסת כמעט כולה, לנזקים שהתגבשו בשנים 2001 ו-2002 (למעט סכומים המצטברים לכ-44,000 ₪ בלבד), כאשר כאמור, התביעה הוגשה ביום 31.12.09. על פני הדברים, נראה אפוא, כי עובר להגשת התביעה, התיישנה העילה, ביחס לכ-97% מן הנזק הנטען. דא עקא, המשיבה לא העלתה את טענת התיישנות עד כה, וב"כ המערערת טען בהודעת הערעור במשתמע, כי יש לראותה כמי שויתרה על הטענה (סעיף 12 להודעת הערעור). על פני הדברים, ובלי לקבוע מסמרות, יתכן כי המשיבה אכן החמיצה את ההזדמנות הראשונה להעלות את טענת ההתיישנות, כאשר כתב התביעה נמסר לידיה, ובמסגרת תשובתה לבקשה למתן פטור מאגרה, נדרשה להתייחס לעילת התביעה (ור' לענין זה, רע"א 4049/97 אסורנס ג'נרל דה פרנס ואח' נ' הכונס הרשמי, בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק))".
בתשובתה לבקשה טענה התובעת בין היתר, כי יש לדחות את הבקשה, משום שטענת ההתיישנות לא נטענה בהזדמנות הראשונה, דהיינו במסגרת התשובה לבקשה לפטור מאגרה, או לכל המאוחר במסגרת התשובה לערעור, וזאת, כאשר בתשובתה לערעור התייחסה המדינה לגוף התביעה ולסיכוייה.
המדינה השיבה לטענה בין היתר, כי ההליך לענין פטור מאגרה, לרבות הערעור על החלטת כב' הרשם, היה "...הליך אחר ונפרד", ועל כן, הימנעות המדינה מהעלאת טענת ההתיישנות במסגרת אותו הליך, אינה עשויה להיחשב כהחמצת ההזדמנות הראשונה, לטעון את טענת ההתיישנות. לחילופין טענה המדינה, כי "...הבקשה לפטור מאגרה הוגשה בבית המשפט ע"י המדינה בכובעה כיועץ המשפטי לממשלה, המשיב לענייני אגרות, ולא בכובעה כבעל דין בתובענה דנן. משכך הטענות לגופו של ענין שנטענו במסגרת הערעור לא נטענו ע"י "בעל הדין" בתובענה זו, וגם משום כך לא החמיצה המדינה את ההזדמנות הראשונה לטעון את טענת ההתיישנות".
לאחר ששקלתי טענות הצדדים, סבורני כי יש לדחות את הבקשה.
אין כאמור מחלוקת, כי המדינה לא העלתה את טענת ההתיישנות, בתשובתה לבקשה לפטור מאגרה, או בערעור על החלטת כב' הרשם.
סעיף 3 לחוק ההתיישנות מורה: "אין נזקקים לטענת ההתיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה".
בענייננו, אכן טענה הנתבעת בתשובתה לערעור, לגוף התביעה, והעלתה טענות הגנה מהותיות, במסגרת התייחסותה לסיכויי התביעה.
אין לקבל את הטענה, לפיה ההליכים שעניינם פטור מאגרה, מהווים "הליך נפרד", שאינו מהווה "הזדמנות ראשונה", לטעון טענת התיישנות. טענה זו מנוגדת לפסיקה, לפיה, בקשה לפטור מאגרה מהווה "הזדמנות ראשונה" להעלאת טענת התיישנות, ובלבד שהיתה לנתבעת הזדמנות להעלות טענות לגוף התביעה: "הנה-כי-כן, לא רק שהייתה למבקשות הזדמנות להתייחס לטענותיהן נגד האמור בכתב התביעה, הן גם ניצלו הזדמנות זו בניסיון להביא את בית המשפט להימנע ממתן פטור, תוך שהן מעלות שורת טענות העומדות להן נגד התביעה נגדן. והנה, על אף ההזדמנות הברורה שהייתה להן לטעון נגד סיכויי התביעה להתקבל, וניצולן הלכה למעשה הזדמנות זו, הן לא טענו את טענת ההתיישנות, לא במפורש ואף לא ברמז. אין ספק, שבמסגרת טענותיהן נגד סיכוייה של התביעה נגדן, התבקש שיטענו גם את טענת ההתיישנות. אך הן לא ניצלו את ההזדמנות ולא טענו אותה" (רע"א 4049/97 אסורנס ג'נרל דפרנס ואח' נ' הכונס הרשמי, בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) פ"ד נא (4) 716, 720).
אין גם לקבל את הטענה, לפיה במסגרת הדיון בבקשה לפטור מאגרה, ובערעור על החלטת כב' הרשם, התייצבה המדינה ב"... כובעה כיועץ המשפטי לממשלה". זאת, כאשר ההתנגדות לבקשה לפטור מאגרה שהגישה המדינה, הוגשה, כאמור בכותרתה, ע"י "מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט... משרד הפנים... משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה", גם יחד, כאשר כל הרשויות האמורות, יוצגו ע"י עו"ד אחת מפרקליטות מחוז הדרום. כך גם התשובה לערעור, אשר הוגשה כאמור בכותרתה, ע"י "מדינת ישראל (הנהלת בתי משפט, משרד הפנים, משרד התעשייה המסחר והתעסוקה)", אשר יוצגו כולם, ע"י מתמחה אחת מפרקליטות המחוז.
מכאן, כי הנתבעת החמיצה את ההזדמנות הראשונה, לטעון את טענת ההתיישנות, ועל כן, יש לדחות את הבקשה.
הבקשה נדחית אפוא.
הנתבעת תגיש כתב הגנה תוך 30 ימים.
הצדדים יהיו רשאים לטעון לענין הוצאות הדיון בבקשה, בסיכומיהם.
ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"א, 20 יולי 2011, בהעדר הצדדים.