א"א נ' מדינת ישראל

השופט י' אלרון:

עניינו של הערעור שלפנינו בתחולתו של סייג אי־שפיות הדעת על אדם אשר שיסף את גרונו של אחר בעקבות פיטוריו מהעבודה, ובשאלה האם מתקיים בו יסוד ה"החלטה להמית" הדרוש לשם הרשעה בעבירת ניסיון לרצח. זאת, על רקע מחלת הנפש בה לוקה מבצע העבירה, אשר אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים.

רקע

1. בהכרעת דינו בתפ"ח 7117-01-15 מיום 15.6.2016, הורשע המערער פה אחד על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט נ' זלוצ'ובר, השופטת י' רז-לוי והשופט ש' פרידלנדר), לאחר ניהול הוכחות.

           העבירות שבהן הורשע המערער הן עבירת ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין; החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין; כניסה והתפרצות בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 407(ב) בנסיבות סעיף 408 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

           בגזר דינו מיום 10.10.2016, השית בית משפט קמא על המערער שמונה וחצי שנות מאסר בפועל; הפעלה במצטבר של ארבעה חודשי מאסר על תנאי, אשר הושתו עליו עקב הרשעה קודמת; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; וחיוב בתשלום פיצוי בסך של 150,000 ש"ח לטובת המתלונן.

2. על פי עובדות כתב האישום, עבד המערער כמנהל עבודה במפעל עד לפיטוריו ביום 16.12.2014 על ידי המתלונן. בשל כעסו של המערער על אודות פיטוריו, החליט בסמוך לכך לרצוח את המתלונן. לשם כך בחן את דרכי הכניסה האפשריות למפעל, ותכנן להיכנס אליו לשם רציחת המתלונן על ידי טיפוס מעל גדרותיו, להסתוות כאחד העובדים בעוד בבגדיו מוסתרת סכין, ולשסף את גרונו של המתלונן לאחר איתורו. כן החליט המערער לרכוש סכין יפנית לשם ביצוע הרצח, בה הצטייד ביום 26.12.2014 או בסמוך לו.

           ביום 28.12.2014, בסמוך לשעה 8:30, הגיע המערער אל המפעל כשהוא מחזיק בבגדיו בסכין. הלה טיפס מעל גדרות המפעל כפי שתכנן, וניגש אל עמדת רישום הנוכחות של המפעל, אשר מופעלת באמצעות זיהוי טביעת אצבע. משהבחין כי החיישן אינו מזהה את טביעת אצבעו, שפך המערער דלי מים על המכשיר, על מנת לוודא שלא ייוותרו על גביו סימני טביעת אצבע. בהמשך, לבש המערער חלוק כיתר עובדי המפעל, במטרה להיטמע ביניהם עד למימוש תוכניתו.

           בסמוך לשעה 10:00, הבחין המתלונן במערער והורה לאחרון להמתין בחצר המפעל. השניים שוחחו בחצר, תוך שהמתלונן הבהיר למערער כי עבודתו במקום הסתיימה. בעקבות זאת, ניגש המערער לשירותי המפעל, שם שלף את הסכין שבה הצטייד. המערער שב לחצר, בה נשאר המתלונן בעקבות שיחתם, ניגש אל האחרון כשגבו מופנה אליו, אחז בו מאחור בידו האחת ושיסף את גרונו בידו השנייה. בעוד המתלונן נופל על הארץ ואוחז בגרונו כדי לעצור את הדם הרב שניגר מפצעו, חמק המערער מעל לגדרות המפעל וברח לעבר תחנת האוטובוס הסמוכה. עובדי המפעל, אשר דלקו אחריו, הצליחו לאתרו בשטח המפעל ותפסוהו עד להגעת אנשי המשטרה.