א.א. ליווי פיננסי בע"מ נ' דבוש

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר.

העובדות וטענות הצדדים:

תיק ההוצאה לפועל שמספרו 01-41451-09-3 נפתח על ידי המשיבה כנגד המבקשים לביצוע שמונה המחאות, חמש המחאות ע"ס של 23,200 ₪ כ"א, שתי המחאות ע"ס 24,200 ₪ והמחאה נוספת ע"ס 23,300 ש"ח (להלן – ההמחאות); בחלקן צוינה המשיבה כנפרעת ובחלקן הנפרעת הינה "ק.נ.ש.", כאשר עסקינן בהמחאות שסחרותן הוגבלה.

ההמחאות נמשכו מחשבונה של המבקשת 1, אשר טענה שהחתימה המתנוססת על ההמחאות אינה חתימתה אלא חתימת המבקש 2, בעלה.

בהתנגדותו לביצוע ההמחאות טען המבקש 2, כי המשיבה אינה זכאית לפעול לגביית ההמחאות שנמשכו ל"ק.נ.ש.", כי הוא פרט המחאות ע"ס 50,000 ₪ אצל אייל דהן – בעלי המשיבה [עמ' 4, ש' 12], מדובר למעשה בהלוואה בדרך של מתן המחאות כנגד תשלום במזומן וההמחאות הוחלפו מעת לעת, לפי דרישת המלווה. נטען, כי נמסרו המחאות מחשבונה של המבקשת 1 - בחתימת המבקש 2 - לאחר שחשבונו של המבקש 2 הפך למוגבל, המבקש 2 הודיע לאייל דהן שאין כיסוי בחשבון ובכל זאת ההמחאות הופקדו והובילו להגבלת חשבונה של המבקשת 1 בבנק.

עוד ובנוסף נטען, כי בפגישה שנערכה בין הצדדים – המבקש 2 ואייל דהן – ביקש האחרון המחאות חדשות עם סכומים עדכניים של הריביות, כאשר לא היה אכפת לו לקבל המחאות שנמשכו מחשבון מוגבל "ובלבד שיהיה לו הסכומים הנכונים ביד מבחינתו" [סעיף 4 לתצהיר המבקש 2]. בפגישה כאמור קיבל דהן ארבע המחאות ע"ס 23,200 ₪ כ"א (לנוכח תחשיב ריבית בשיעור של 8% לחודש), לאחר זמן מה ביקש דהן שההמחאות יוחלפו, המבקש 2 מסר לדהן המחאות אחרות ודהן התחייב להשיב את ההמחאות הקודמות. בפועל, כך בהתאם לנטען, לא הושבו ההמחאות הקודמות וארבע המחאות ע"ס 23,200 ₪ כ"א הינן המחאות כפולות.

המבקשים מעלים, אפוא, טענות של היעדר יריבות בין המשיבה לבין המבקשת 1, היעדר יריבות ביחס לחמש המחאות שנמשכו ע"ש "ק.נ.ש.", טענה לפיה ארבע המחאות הן המחאות בגין אותה התמורה וכן טענות לפיהן מדובר בעסקת הלוואה חוץ בנקאית, כאשר המשיבה לא פעלה בהתאם להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993 (להלן – חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות). כמו כן נטען, כי מדובר בהמחאות שנמשכו במסגרת עסקה לא חוקית, וזאת לנוכח שיעור הריבית.

בדיון שהתקיים נחקרו המבקשים על העובדות הנטענות בתצהיריהם והצדדים סיכמו את טענותיהם; ב"כ המבקשים חזר על הטענות שנטענו בכתב ההתנגדות; ב"כ המשיבה נתנה הסכמתה למתן רשות להתגונן למבקשת 1; אשר למבקש 2, נטען שעסקינן בעסקת ניכיון המחאות, על כן אין תחולה להורות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, נטען שההתנגדות אינה מפורטת באופן מספק, נטען שאין יסוד לטענת המבקש 2 לפיה ארבע המחאות מבין ההמחאות שהוגשו לביצוע הן המחאות שהיה המבקש 2 זכאי לקבל בחזרה, וזאת על יסוד ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, כאמור במוצג מש/1. עוד ובנוסף נטען, ביחס לזהות הנפרע בחלק מההמחאות (ההמחאות בהן הנפרעת הינה "ק.נ.ש."), כי אין דופי בעצם הגשת ההמחאות כאמור לביצוע על ידי המשיבה, משהכיתוב "ק.נ.ש." אינו אלא שם נטול [ראו הוראת סעיף 22(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש]], ובגב ההמחאות ממילא מתנוססות הן חתימת "ק.נ.ש." והן חתימת המשיבה.

משניתנה הסכמה ליתן רשות להתגונן למבקשת 1, הדיון יתמקד במעמד המבקש 2.

דיון והכרעה:

התנגדות לביצוע שטר נדונה כבקשה למתן רשות להגן. הלכה היא, כי במסגרת דיון בהתנגדות די אם יראה הנתבע שעומדת לו הגנה לכאורה, כאשר בדיון בהתנגדות אין בודקים כיצד יצליח הנתבע להוכיח את הגנתו, אין בוחנים את טיב ראיותיו ואין מקום לקבוע ממצאי מהימנות [א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, 2003), עמ' 309 – 311]. עם זאת, בעל דין אשר מבקש שתינתן לו רשות להתגונן בפני תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר או בפני שטר שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל להתכבד ולפרט את הטענות המבססות את הגנתו [ע"א 527/07 מזל נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ [פורסם בנבו]].

בהתאם לדין, בשלב הדיון בהתנגדות לביצוע שטר נבחן מעמדו של המבקש אל מול הצד הקרוב לעסקה השטרית, כאשר די למבקש שיראה שיש לו הגנה כלפי הצד הקרוב [דוד בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שמינית (2006)), בעמ' 235 – 236], כאשר בהתאם להלכה הפסוקה [ע"א 1886/97 יהודה נ' זלמה, פ"ד נג(1) 132], הקרבה או הריחוק אינם נקבעים על-פי צורת השטר אלא על פי מערכת היחסים שבין הצדדים.

תצהיר המבקש 2 אינו מפורט כדבעי. בתצהיר לא מצוינים נתונים מלאים ומדויקים אודות ההתקשרות העסקית בין המבקש 2 לבין אייל דהן. לא מצוינים סכומים מדויקים ומועדים רלבנטיים ועולה שרב הנסתר על הגלוי. בחקירתו הנגדית התאפשר למבקש 2 להוסיף וליתן פרטים רלבנטיים, כאשר המידע הנוסף שנמסר בחקירה אינו מחזק את טיעונו של המבקש 2 אלא תומך בעמדת המשיבה, לפיה דין ההתנגדות להידחות.

אין מחלוקת שאייל דהן משמש בעלי המשיבה ולא הונחה תשתית עובדתית ומשפטית לפיה ההתקשרות שניהל אייל דהן עם המבקש 2 הייתה התקשרות אישית שלו, להבדיל מהתקשרות באמצעות תאגיד מטעמו [המשיבה]. בחינה מהותית של ההתקשרות מעלה, כי הצדדים הקרובים לעסקה השטרית הינם המבקש 2 והמשיבה – על אף ציון "ק.נ.ש." כנפרעת בחמש המחאות. לפיכך, לאחר שההמחאות הוגשו לביצוע על ידי הצד הקרוב (המשיבה), לא נפגע המבקש 2 מעצם ציון "ק.נ.ש." כנפרעת בחלק מההמחאות ואין מקום ליתן למבקש 2 רשות להתגונן אך מהטעם שבחלק מההמחאות צוין שהנפרעת אינה המשיבה.

בחקירתו הנגדית מאשר המבקש 2, כי הוא נותר חייב כספים לאייל דהן (למעשה – למשיבה). לדבריו: "לאייל דהן מגיע 50,000 ₪. רוצה להסתדר איתי – שיסתדר" [עמ' 3, ש' 6]. בגין חוב בשיעור כאמור, בו מודה המבקש 2, אין מקום ליתן לו רשות להתגונן.

אשר ליתר החוב: ב"כ המשיבה הגישה בעת החקירה שכנגד מסמך הנושא את חתימת המבקש 2 [מש/1]; מסמך זה רלוונטי להליך, הוא היה מוכר למבקש 2 ומהווה סיכום של המחלוקת הכספית בין הצדדים. עם זאת, המבקש 2 נמנע מלהתייחס בתצהירו למסמך כאמור ועובדה זו תומכת אך היא במסקנה, לפיה המבקש 2 נמנע מלהתכבד ולפרט את העובדות הרלוונטיות המלאות. לגופם של דברים, יש במוצג כאמור כדי להוביל למסקנה, לפיה הגנת המבקש 2 אינה אלא הגנת בדים. המבקש 2 אישר בעדותו, כי "הצ'קים האחרונים היו בנוב' כי אז הייתה ההגבלה. הצ'קים הוא הפקיד אותם בנוב'" [עמ' 3, ש' 26]. המסמך [מש/1] נערך ביום 29.11.08, באופן שעולה מהדברים שהיה במסמך זה כדי להביא להסדרת המחלוקת הכספית בין הצדדים, עד לאותו המועד. המבקש 2 לא העלה טענות ספציפיות ביחס לתוכן המסמך ותוקפו ולא טען שלאחר מועד עריכת המסמך שולמו על ידו כספים לאייל דהן (היינו – למשיבה); למעשה, לאחר שהוגש המסמך הסתיימה החקירה שכנגד וחקירה חוזרת לא נערכה. מהמסמך עולה, כי: "החוב הוא 135,000 של דבוש משה + 2 צקים נוספים של דבוש אורית". סך של 135,000 ₪ הינו סכום המשקף שש המחאות (כאמור, סכום ההמחאות כמעט זהה) וכאשר מוסיפים לסכום זה את סכומן של שתי המחאות נוספות, עולה שהמבקש 2 מודה למעשה בתשלום חוב בשיעור (כמעט) מלוא החוב בגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל, על כל הכרוך והמשתמע מכך. הפער בין הסכום בו מודה המבקש 2 (כאמור במוצג מש/1) לבין שיעור החוב בגינו הוגשו ההמחאות לביצוע אינו גבוה (כ – 6,000 ₪), לא ניתן הסבר ביחס לפער כאמור ואין מקום ליתן בגינו רשות להתגונן.

בנסיבותיו המיוחדות של העניין, בשים לב להודאת המבקש 2 בחוב כלפי המשיבה, כאשר עסקינן בהודאה שגובשה במועד מאוחר יותר למועד בו נערכה העסקה בין הצדדים (המבקש 2 ואייל דהן, מטעם המשיבה), כאשר ביחס למסמך מש/1 לא הועלו טענות כלשהן על ידי המבקש 2 ולא נטען שלאחר מועד עריכת המסמך שולם תשלום כלשהו למשיבה, בפנינו למעשה הודאת בעל דין ביחס לחוב בגינו הוגשו ההמחאות לביצוע; הודאתו כאמור של המבקש מתגברת על פגמים שונים אשר נטען לקיומם. בנסיבות כאמור, לנוכח ההודאה בחוב, כמו גם בשים לב למועד בו גובשה ההודאה (במועד מאוחר יותר למועד עריכת עסקת הניכיון / ההלוואה), אין מקום ליתן למבקש 2 רשות להתגונן על יסוד הטענה לפיה לא מולאו הוראות חוק להסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות.

סוף דבר:

התנגדות המבקשת מס' 1 מתקבלת.