א' ג' ואח' נ' מדינת ישראל/ משהב"ט -אגף השיקום-תגמולים- עמ"ח

פסק דין

השופטת שושנה שטמר – אב"ד

ערעורים מאוחדים (ע"א 319/08 וע"א 307/08) על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950, שניתן ביום 23/1/08 בתיקי עמ"ח 102/05 ו- 104/05, בראשות סגן הנשיא השופט י' וגנר. בפסק הדין דחתה ועדת הערר את תביעת המערערים להכרה בזכויות כבני משפחה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950 (להלן - "חוק משפחות חיילים") עקב מותו של רס"ל אילן גבאי ז"ל.

עובדות שנקבעו ע"י הועדה קמא

1.המנוח אילן גבאי ז"ל (להלן - "המנוח") והמערערת 1 בע"א 307/08 (להלן- "האישה") נישאו בשנת 1994 ולהם שתי בנות קטינות, הן המערערות 2 ו-3. המערערים 1 ו-2 בע"א 319/08 הם הורי המנוח (להלן- "ההורים").

המנוח שרת כאיש צבא קבע כחייל מג"ב במזרח ירושלים.

בחצי השנה האחרונה לפני מותו, עזב המנוח את הבית, והחלו הליכי גירושין בינו לבין אשתו. האישה המשיכה להתגורר בביתם של בני-הזוג במושב אביבים עם הקטינות, ואילו המנוח התגורר עם חברתו מ' בביתה בשכונת נווה יעקב בירושלים (להלן- "מ'" ואו "החברה"). מעת לעת, כאשר ביקר את בנותיו במושב אביבים, בו גרים גם הוריו של המנוח, לן בבית הוריו.

2.ביום האירוע, 13/6/04, לאחר שלן אצל הוריו במושב, הצליח המנוח להסיר את העיקול שהטילה האישה על רכב, שהיה רשום על שם אחיו, נסע לבית חברתו בירושלים במטרה לאסוף את מדיו ולהמשיך משם ליחידה בה שירת במזרח ירושלים לשם ביצוע משמרת בה שובץ.

3.על שארע בבית החברה, סיפרה החברה: המנוח הגיע לדירתה בשעה 15:40 לערך. הם שוחחו, והוא התלבט עימה היכן להחליף את בגדיו וללבוש מדים, בבית או בבסיס. במטרה לחסוך בזמן, החליט להחליף למדים בבסיס. תוך כדי ישיבה משותפת בסלון ושיחה עימה, הוציא המנוח את נשקו מכיסו והניח אותו על הספה. מ' הרימה את הנשק והניחה אותו על השולחן. לאחר מכן קם המנוח לסדר את מדיו וחזר לשבת לידה. דקות ספורות אחר כך, כשעתיים לאחר שהגיע לבית, כשהוא מתכונן לצאת לכיוון הבסיס, אסף את נשקו מהשולחן ואז נשמעה ירייה והמנוח נפגע מהירי. בבית נכח באותה שעה גם אחיה של מ', ליאור, שישן בחדרו. הוא התעורר משנתו ושמע את אחותו צועקת שנפלט כדור ושיזמין אמבולנס.

4.האקדח ממנו נורה הכדור היה אקדח פרטי שהוחזק ע"י המנוח ברשיון. על פי חוות דעת מיום 29/12/04 זהו אקדח מסוג "יריחו" שבבדיקה נמצא פועל באופן תקין.

5.בסיום חקירת האירוע, מסקנת הקצין הבודק, שמונה לחקור בפרשה מטעם רשויות הצבא, היתה כי לא ניתן לקבוע אם מדובר בהתאבדות או בפליטת כדור.

קביעות פסק הדין קמא

6.לעניין נטל ההוכחה נקבע, כי מוטל על המערערים להוכיח מילוי התנאים הקבועים בסעיפים 2א ו-2ב לחוק משפחות חיילים. סעיף 2ב' והחזקות המנויות בו, לפיהן עובר נטל ההוכחה אל קצין התגמולים, אינו מתקיים במקרה זה. הובהר, כי הרציונל שעמד בחקיקת סעיף 2ב' היה כי העדר ידיעה לגבי הגורם הספציפי לחבלה ממנה נפטר חייל בעת שירותו הצבאי, אינו מתקיים כאן, מאחר שהמוות אירע בעת שהמנוח שהה בחופשה, בדירת חברתו. לכן חל על המערערים הכלל הרגיל של "המוציא מחברו עליו הראיה".

7.בפרק הדן בעובדות, קבעה הועדה, כי איש ממכריו ומבני משפחתו של המנוח לא חשד כי בכוונתו להתאבד. מנגד נקבע, כי המערערים לא הוכיחו שהאירוע אירע כתוצאה מפליטת כדור ולא כתוצאה מהתאבדות, וכי כל אחת מהאפשריות סביר שאירעה במידה שווה. העדה היחידה לאירוע, מ', העידה במשטרה, מיד לאחר האירוע, כי "המנוח ניגש לשולחן אחז באקדח, הוא עשה בו משהו והיה פיצוץ". העדויות לפיהן המנוח היה אחראי מאד והקפיד על בטיחות בנשק, מקשות קבלת גרסה לפיה דווקא אצלו נפלט כדור. לגבי אפשרות של התאבדות, הועדה קבעה כי אין לשלול אותה. המנוח היה בתקופה קשה בחייו, בשל הליכי הגירושין שניהל מול אשתו, קשיים כלכליים שכללו בין היתר חובות למזונות ועיקול הרכב. הנסיעה הדחופה להוריו ואי התייצבותו למשמרת בזמן ביום האירוע, כפי שהיה מתוכנן, לא מוציאים מכלל אפשרות, כי המנוח ביצע ירי מאקדחו כמעשה ייאוש. המנוח שיתף את מפקדו ג'ורג' כי היה לו "בלאגן". ביום האירוע עסק המנוח בשחרור העיקול, מה שעלה לו 12,500 ₪. הוא אף היה בתקופה של בעיות בעבודתו במג"ב, והוצע לו לצאת לחופשה. עולה מעדויות הוריו כי היה כעוס עקב ההליכים המשפטיים שנוהלו בינו לבין אשתו. מכל אלה, הסיק בית משפט קמא כי יש לקבל את חוות דעתו של הקצין הבודק, לפיה לא ניתן לקבוע איזו מבין שתי האפשרויות, פליטת כדור או התאבדות, גרמה למותו של המנוח. מכיוון ששתי האפשרויות שוות מבחינת סבירות התרחשותן, הערעור הוכרע לחובת הצד הנושא בנטל ההוכחה, דהיינו המערערים.

8.בפן המשפטי נקבע, כי אין הפרשה דנן דומה לפסק הדין בע"א 9672/06 צנוירט חיה נ' קצין התגמולים, ניתן ביום 8/5/07 (להלן - "פרשת צנוירט"). הועדה קמא הבהירה את ההבדלים בין שני המקרים: הוראות המשטרה לגבי חובת נשיאת נשק לא הוכחו לפניה; בעניין צנוירט היה החייל המנוח קצין לובש מדים באוטובוס (והנכון הוא, שעמד לצאת לנסיעה באוטובוס כשהוא לבוש מדים אולם התאונה ארעה בביתו), שנשא אקדח על פי הוראות מפ"ע, כשבענייננו מדובר באיש מג"ב בחופשה בבגדים אזרחיים, שנהרג מירי מאקדחו הפרטי בעת ששהה בבית בו התגורר, ולא ניתן לקבוע אם נפלט כדור או שהמנוח התאבד; העקרונות שנקבעו בפרשת צנוירט טרם אושרו בפסיקת בית המשפט העליון.

טענת המערערים לפיה אירעה פליטת כדור בשגגה מאקדחו של המנוח וכי בשל שירותו במזרח ירושלים ועקב נסיעותיו ממושב אביבים דרך הבקעה לירושלים מחויב היה לשאת בנשק, נדחתה.

9.אף טענת המערערים לפיה מות המנוח אירע בדרך למחנה, לא התקבלה על ידי הועדה קמא, אשר פירשה את המילים "בדרכו אל המחנה", שמופיעות בסעיף 2א(א) לחוק משפחות חיילים כך שהדרך מתחילה במקום בו לן המנוח בדרך כלל ומסתיימת בבסיס או במחנה בו הוא משרת. הוכח כי הדירה בה התגורר המנוח בחצי שנה האחרונה לחייו הייתה דירתה של מ', וכי היו לו שם חפצים אישיים, בגדים, נעליים ומדים. לכן, הטענה כי הדרך לבסיס החלה ממושב אביבים ועצירתו בבית חברתו הייתה חלק מהדרך לא יכולה לעמוד, מכיוון שלא הייתה זו הדרך הרגילה היומיומית של המנוח בששת החודשים האחרונים לחייו. כמו כן, כל זמן שהמנוח היה בתוך דירתה של מ', יש לראותו כמי שנמצא ביעד הסופי שבין הבסיס לבין הדירה בה התגורר באותה תקופה, ולא ב"דרך אל המחנה".

10.הועדה קמא הוסיפה שאפילו טעתה, והנסיעה ממושב אביבים ביום הפטירה הייתה במטרה להגיע למחנה, הרי ששהייתו בדירה של מ' הייתה בבחינת סטייה ניכרת מדרכו ולכן לא ניתן להחשיב את הירי כחבלה שאירעה בדרך אל המחנה, לפי סעיף 2א(א). הובהר, כי כתובת הדירה של מ' מצויה בנווה יעקב, שהיא שכונה מצפון לירושלים הנמצאת מספר קילומטרים מהבסיס, הנמצא במזרח העיר. אם המנוח אכן נסע ממושב אביבים דרך הבקעה, הרי שהגיע קודם למזרח העיר, המקום בו מצוי הבסיס. כדי להגיע לדירתה של מ' היה עליו לנסוע כברת דרך עד לשכונת נווה יעקב. בחירתו להגיע קודם לנווה יעקב, היא בבחינת סטייה מנתיב הדרך לבסיס ואין להחיל את הוראות סעיף 2א(א) הנ"ל. גם ההפסקה שעשה בביתה של מ', למשך כשעתיים, קוטעת את רצף הנסיעה בדרך למחנה. זאת גם בשים לב לעובדה כי נמצא ירוי בביתה כשעודנו בבגדיו האזרחיים.

11.הועדה סיכמה בכותבה:

"מדובר באירוע טרגי שאירע בעת חופשה ובבית בו לן והתגורר המנוח ולכן אין תחולה לסעיף 2ב' לחוק המשפחות. לפיכך, נטל ההוכחה במקרה זה רובץ לפתחם של המערערים. הנסיבות שבהן נגרם מותו של המנוח לא הובהרו דיין לכדי קביעה חד משמעית אם מדובר בפליטת כדור או בהתאבדות ועל כן יש להכריע לחובת מי שנטל ההוכחה עליו. לא הוכח כי נשיאת האקדח הפרטי ע"י המנוח שירת אינטרס של מג"ב או כי היה חובה לשאת נשק זה. מכל מקום נסיבות המקרה שקרה בזמן חופשה ובבית שונות מהמקרה המתואר בפרשת צנוירט. מדובר במוות בעת חופשה ואין תחולה לסעיף 2א' לחוק המשפחות הדן בפגיעה בדרך אל המחנה או ממנו. מכל מקום המערערים אשר נטל ההוכחה בנסיבות הנ"ל עליהם לא הוכיחו דבר קיום קשר סיבתי בין המוות לבין השירות".