אשר שני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה לתגמולי ביטוח בשל גניבת משאית. בעקבות החלטה קודמת התמקדה הגנת הנתבעת בטענות שהועלו במכתב שבו דחתה את דרישת התובע לתגמולי ביטוח שעיקרן זה: המשאית הופקדה בידיו של נהג שכיר שמחזקתו, כנטען, נגנבה ולדעת הנתבעת היה מעורב בעצמו בגניבת המשאית. בהתאם לפוליסת הביטוח אין התובע זכאי לתגמולי ביטוח בנסיבות כאלה. כנגד טענות אלה טוען התובע, שאין בידי הנתבעת ראיה למעורבות של הנהג בגניבה ולא די בחשדותיה. עוד הוא טוען כנגד אמינות ומשמעות המידע של חברת איתוראן. לטענתו, אפילו לא נקלט במערכת איתוראן חיווי על שימוש לא חוקי במשאית אין להסיק, שכך היה בפועל, נוכח תכונות ומגבלות מערכת זו, שלעתים מחמיצה שימוש בלתי מורשה. באשר להוראת הפוליסה, המסייגת את חבות המבטחת, טוען התובע, שהוא וסוכנת הביטוח שלו לא היו מודעים לה ואין לתת לה תוקף.

הצדדים האריכו מדי בסיכומיהם והתפרסו לעניינים שונים ורבים שאינם נחוצים כלל להכרעה. אתייחס רק למקצת טענותיהם. מן הראוי לציין גם שהתובע ניהל את ענייניו בדרך דיונית פגומה ביותר. אף שניתנה החלטה על סדר ומועדי הגשת הראיות הוגשו ראיותיו לשיעורין והוא אף ניסה "להגניב" לתיק בית המשפט חוו"ד מומחה לאחר הגשת ראיות ההגנה ובלי ליטול רשות. ענין זה היה נושא להחלטה ביום 8.9.09. לסיכומיו, צירף התובע כנספח א' "תמלילי חקירות" שעליו הרבה להסתמך. מדובר בתמלילים של שיחות שערך כנטען חוקר עם אנשים שונים שלא העידו בבית המשפט. התמלילים לא הוגשו מעולם כראיה. תוכנם הוא אוסף של עדויות שמיעה וסברה אשר לא היו ראויים לשמש כראיה גם אילו התבקשה הגשתם בדרך הראויה.

התובע טוען שהתרחש מקרה ביטוח, משאיתו נגנבה והוא זכאי לתגמולי ביטוח. מכיוון שבעת הגניבה לא היתה המשאית בידיו אלא בידי נהגה הקבוע מר יחיאל אלון (להלן: "אלון"), אין הוא יכול לתת עדות מכלי ראשון על נסיבות הגניבה ומה שהוא יכול לספר על הגניבה הנטענת אינו אלא מה שסיפר לו יחיאל אלון. אלון היה איפוא, העד המרכזי במשפט.  כרונולוגית, ניתנה גרסתו בשלוש הזדמנויות. הגרסה המוקדמת ביותר היא תמליל שיחתו עם חוקר מטעם הנתבעת (מועד עריכת השיחה לא כתוב בתצהיר או בתמליל, אך לפי הקשר הדברים ברור שהיא נערכה זמן קצר יחסית אחרי האירוע). גרסה מאוחרת יותר מופיעה בתצהיר. מועד עריכת התצהיר או חתימתו לא ידועים (ולא כתובים בו עצמו). הוא נחתם לטענת העד במשרד עוה"ד של ב"כ התובע, אך החתימה לא אומתה. על גבי נוסח התצהיר שבתיק בית-המשפט מופיעה חותמת מיום 12.5.09. העד אישר את חתימתו על גבי התצהיר ביום שבו נחקר בחקירה נגדית (היא המקור השלישי לגרסתו) ביום 10.1.10. בין הגרסאות הללו ובתוכן, יש פערים וסתירות בולטים ובוטים.

אלון פירט בפני החוקר את תכולת צרור המפתחות שקיבל: מפתח סולר, מפתח דלתות, מפתח סוויץ', שלט עם קוד פנימי וקוד חיצוני. הוא תיאר את תהליך הפעלת המשאית כך: "מקישים קוד חיצוני 4121 בשלט, פותחים את הדלת במפתח, מקישים קוד איתוראן 2121 ומניעים". לשאלה אם הקוד היה רשום במקום כלשהו השיב אלון: "בשלט היה שמה פתק קטן צמוד עם מדבקה עם הקוד של המשאית". החוקר עיגן את תוכן הגרסה ברצף של שאלות ותשובות:

"ש. על השלט?

ת. כן, שלט חיצוני.

ש. מאחורי השלט או?

ת. מאחורה, מאחור.

ש.מאחורה?

ת. כן.

ש. את שתי הקודים, גם את הפנימי וגם את החיצוני?

ת. כן.

ש. וזה היה בצרור שלך?

ת. בצרור שלי.

ש. וככה קיבלת את זה כזה נשאר?

ת.כן, ככה, מאתוראן מקבלים ככה עם הקוד.