החלטה
לפניי בקשה לתשלום תכוף.
התובע יליד 1983, נפגע בתאונת דרכים ביום 27 פברואר 2012, בעת שרכב על אופנוע ורכב שנסע לצידו פגע בו והעיף אותו למדרכה.
במסגרת הבקשה נטען כי המבקש שבר את כף יד ימינו, סובל מחבלה בברך וכאבים בגב התחתון. עוד נטען כי ידו גובסה לתקופה של 6 שבועות, ומאז התאונה התובע חש בכאבים בכל גופו, סובל מפחים וחרדות, קשיי שינה, חוסר תאבון ומצב רוח ירוד.
בבקשה נטען כי התובע עבד עובר לתאונה, כמתדלק ומנהל משמרת בתחנת פז בגבעתיים, הכנסתו עמדה על שיעור של 8,500 ₪ ברוטו. המבקש טען כי הינו גרוש ללא ילדים, מתגורר אצל סבו וכי כל הכנסותיו הוצאו למחייתו. לטענת המבקש שילם לסבו מידי חודש סך של 1,100 ₪ כשכ"ד. השתתפות בהוצאות הבית בסך של 600 ₪, עוד לטענתו עליו לשלם ביטוחים והלוואות בשיעור מצטבר של כ-3,000 ₪. המבקש אמד את הוצאותיו כתוצאה מן התאונה ועד היום בסך 1,500 ₪.
לטענת המבקש, נוכח מצבו הבריאותי ומגבלתו ביד ימין, צפוי להיעדר מעבודתו משך תקופה של 3 חודשים נוספים ולפיכך ביקש הקדמת תשלום תכוף בסך של 25,000 ₪.
המשיבה, בכתב התשובה, הפנתה תשומת לב בית המשפט לכך כי במסגרת פוליסת ביטוח חובה שרכש המבקש קיימת תנאי בדבר השתתפות עצמית בנזק בלתי ממוני עד לסך של 25 אלף ₪ ואובדן השתכרות של עד 7 ימי עבודה.
עוד נטען כי בחודשים יולי ועד סוף אוק' 2011 ריצה התובע תקופת מאסר שהומרה לעבודות שירות וכי המבקש לא צרף תלושי שכר רלוונטיים לתקופה עובר לתאונה. בנוסף נטען כי לתובע לא נגרם שבר בשורש כף היד, כי אם "חשד לשבר", אשר על כן לתובע לא תיגרם נכות צמיתה כתוצאה מן התאונה ובנסיבות אלו בשילוב עם פוליסת הביטוח המחייבת השתתפות עצמית של המבקש אין להקדים לו תשלום תכוף.
הצדדים זומנו לדיון היום, ב"כ המבקש הגיש לבית המשפט תלושי שכר לחודשים ספטמבר עד נובמבר 2011, ותלוש נוסף לחודש ינואר 2012. המבקש נחקר על תצהירו.
במסגרת חקירתו הנגדית, העיד המבקש כי ברשותו תלוש שכר גם לחודש פברואר 2012, חודש העבודה האחרון לפני התאונה. לדבריו קיבל אותו רק לפני ימים ספורים, וזאת מכיוון שמאז התאונה לא התייצב למקום עבודתו כיוון ששהה בחופשת מחלה ועבר טיפולים. המבקש הוסיף ופירט כי הוא סובל מכאבים בשורש כף היד, לטענתו השבר לא התאחה. עוד לדבריו הוא סובל מכאבים בגב תחתון וכן כי הוא מצוי בחופשת מחלה עד היום. לדבריו, הוא צפוי לעבור טיפולים נוספים ומקווה לחזור לעבודה בתוך חודשיים.
המבקש במענה לחקירתה הנגדית של ב"כ המשיבה, הסביר, כי אכן ריצה תקופת עבודות שירות, בחודשים יולי ועד אוקטובר 2011, אולם גם בתקופה זו נהג לעבוד במשמרות שלא היו חופפות לעבודות השירות שריצה. לטענתו, שהה במעצר בית לאורך תקופה של כ-18 חודשים, אולם, מאז נובמבר 2011 ועד לתאונה, עבד באופן קבוע וסדיר כפי שעשה לדבריו מגיל 14.
המבקש, פרט כי מגיל 7 הוא מתגורר עם סבו. בשנים האחרונות ונוכח מצבו של הסב וצרכיו הסיעודיים, נדרש להשתתף בהוצאות מחיה וכן לשלם שכ"ד בשיעור כולל של 1,700 ₪. המבקש טען כי אין ברשותו חוזה שכירות מן הטעם שלא היה קיים כזה. המבקש הוסיף כי סבו נפטר לפני כחודש, הדירה עברה בירושה לאביו ולדודו, עימם סוכם כי תינתן למבקש זכות להתגורר בדירה שנה נוספת בכפוף להמשך תשלום שכ"ד בשיעור של 1,100 ₪ ותשלום כל הוצאות הדיור.
דיון והכרעה
בהתאם לסעיף 5 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975:
"משחייב בפיצויים לפי חוק זה, ישלם, כחלק מהם, לנפגע או למי מהתלויים בו...
(1)הוצאות שהוציא הנפגע לצורכי ריפויו לרבות הוצאות אשפוז בבית חולים.
(2) תשלומים חודשיים שיהיה בהם כדי לספק, עד להחלטה הסופית בעניין הפיצויים, לצורכי ריפויו של הנפגע וסיעודו... התשלומים לצורכי מחיה ייקבעו תוך התחשבות בהכנסתו של הנפגע עובר לתאונת הדרכים... "
בסעיף 3 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), תשמ"ט – 1989, הוגדרו צורכי מחיה לעניין סעיף 5 (ב) (2) לעיל, כצורכי מזון, לבוש, מגורים ולימודים.
מן המסמכים שצורפו לכתב התביעה ולבקשה לתשלום תכוף עולה כי התובע אשר נפגע ביום 27.2.12, טופל בבית החולים שיבא ואובחן כסובל מחבלה ביד ימין, רגל ימין וקרסול וכי נמצאה רגישות בהנעת שורש כף היד. ידו של המבקש קובעה בגבס, נוכח חשד לשבר בסקפואיד בשורש כף ידו הימנית. כשבוע לאחר התאונה, עקב גבור הכאבים בברך וביד הופנה לבדיקת אורטופד והופנה לפיזיותרפיה.
התובע שהה בחופשת מחלה, בהתאם לאישורים שצורפו לכתב התביעה, מיום התאונה ועד ליום 26.5.12. בהתאם לטענת המבקש וב"כ תקופת ימי המחלה ואי הכושר הוארכה מאז ועד היום. אישור עדכני לא צורף לבקשה אשר הוגשה עובר לקבלתו. לטענת המבקש וב"כ תקופת אי הכושר הוארכה עד ליום 30 יוני 2012 ובכוונתו להאריכה פעם נוספת.