אשכנזי נ' נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובע תובע מן הנתבעת סך של 3,000 ₪.

לתובע אירעה תאונת דרכים ביום 19/6/00. במהלך מו"מ שנוהל בין הצדדים הסכימה הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ ושלחה לתובע ביום 1/6/02 כתב קבלה ושיחרור על הסכום הנ"ל, כתב הקבלה היה מותנה בקבלת תצהיר נסיבות, רישיון נהיגה ורישיון רכב. התובע החליף עו"ד אשר פנה לנתבעת ביום 12/5/03 וביקש למנות מומחה בהסכמה. הנתבעת השיבה במכתב מיום 2/6/03 וביקשה וס"ר. לאחר מכן לא נוהל בין הצדדים מו"מ ובחודש אוגוסט 2008 שלח התובע את כתב הקבלה חתום. הנתבעת השיבה שהתביעה התיישנה וסירבה לפצות את התובע.

התביעה הוגשה כתביעה לאכיפת הסכם ולא כתביעה לפי חוק הפלת"ד. התובע מבקש בתביעה לאכוף על הנתבעת לקיים את הסכמתה, שקובלה על ידו בשנת 2008, ולשלם לו את אותם 3,000 ₪ מוסכמים.

הנתבעת טוענת כי התביעה התיישנה שכן התביעה הוגשה בחלוף 10 שנים מהתאונה וכן טוענת הנתבעת כי התובע דחה את הצעתה של הנתבעת לשלם לו 3,000 ₪ בכך שבא כוחו החדש ביקש למנות מומחה, לכן ההצעה פקעה. מכל מקום גם אם ההצעה לא פקעה הרי שהתובע לא קיבל את ההצעה תוך זמן סביר לכן אין מדובר בחוזה שנכרת ואשר ניתן לאכפו בהליך זה.

הצדדים הסכימו להצעתי שיוגשו סיכומים לפי המוסכמות וכך עשו.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה שיש לדחות את התביעה. דחיית התביעה אינה בשל התיישנות שכן, כאמור, עילת התביעה לא היתה התאונה אלא ההסכמה הנטענת שנתנה הנתבעת לפצות את התובע. הנימוק לדחיית התביעה הוא מהסיבה שלטעמי, לאור חומר הראיות, לא נכרת חוזה בר אכיפה בין הצדדים מהנימוקים הבאים:

א. לאחר שהנתבעת הסכימה לפצות את התובע לפי כתב השיחרור ששלחה לו- ההצעה- לא בא קיבול מטעם התובע אלא דחיית ההצעה. ב"כ החדש של התובע פנה לנתבעת בבקשה שלא לפצותו לפי הסכמתה אלא למנות מומחה רפואי בהסכמה ולפי קביעתו יקבע הפיצוי. ברור שמכתב זה מיום 12/5/03 מהווה דחיה של ההצעה לפיצוי בסך 3,000 ₪. לפיכך היה צורך בהצעה חדשה של הנתבעת שתקובל על ידי התובע כדי ליצור הסכם חדש. באין הצעה חדשה לא היה מה לקבל וממילא לא נכרת הסכם בר אכיפה.

ב. גם אם אין לראות במכתב מיום 12/5/03 כמכתב דחיה להצעה לפיצוי של 3,000 ₪, ברור שקיבול שנעשה כ-6 שנים לאחר מתן ההצעה, לא יכול ליצור הסכם מחייב. על פי הוראות חוק החוזים הקיבול צריך להיעשות בתוך התקופה שנקבעה למתן קיבול ובהעדר קביעת מועד לקיבול, תוך זמן סביר מקבלת ההצעה. ברור שקיבול שנעשה בחלוף 6 שנים ממתן ההצעה אינו קיבול שנעשה תוך זמן סביר, גם אם לא נקבע בהצעה מועד לקיבול.

התוצאה היא איפוא שאין בכתב הקבלה והשחרור שנחתם על ידי התובע בחודש אוגוסט 2008 כדי ליצור חוזה מחייב בין הצדדים, וממילא יש לדחות את התביעה.

אני דוחה איפוא את התביעה ואולם בשל כך שהנתבעת הסכימה בעבר לפצות את התובע בסכום התביעה, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ב, 09 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.