ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חדרה
|
51523-03-11
29/11/2011
|
בפני השופט:
הדסה אסיף
|
| - נגד - |
התובע:
שלמי אשורוב
|
הנתבע:
מיכאל ביהם
|
| פסק-דין |
פסק דין
התובע טוען כי ננשך על ידי כלב השייך לנתבע והוא דורש לכן פיצוי על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מאותה נשיכה.
הנתבע מכחיש, וטוען כי כלבו כלל לא נשך את התובע וכי אם נפצע התובע, הרי שפציעתו אינה קשורה כלל לכלב והתובע בחוסר תום לב מנסה לקשור בין הכלב ובין הפציעה על מנת להתעשר שלא כדין על חשבונו של הנתבע.
התובע דובר רוסית ולפיכך שמעתי היום את עדותו שתורגמה לעברית באמצעות מתורגמן שזומן במיוחד.
לא היו למי מהצדדים עדים נוספים והתובע והנתבע העידו לכן לבדם.
התובע טען כי בעת שרכב על אופניו בסמוך לביתו של הנתבע, יצאה משער הבית ילדה כבת 12, ועימה יצא מן הבית כלב, שרץ לכיוון התובע ונשך אותו.
לטענת התובע, אז רצה הילדה בחזרה אל הבית והכניסה לתוך הבית גם את הכלב והנתבע ואשתו יצאו מן הבית והחלו לצעוק על התובע.
התובע טען כי בין לבין הזעיק למקום את בנו ואמבולנס. אמבולנס הגיע למקום ופינה את התובע. לטענת התובע בנו שנשאר במקום סיפר לו שעקב צעקותיו של הנתבע זומנה גם משטרה למקום.
גירסה זו של התובע, לפיה הנשיכה ארעה לאחר שילדה כבת 12 יצאה מן הבית ויחד עימה יצא הכלב מהחצר, עומדת בסתירה לגירסת התובע, כפי שנטענה הן בכתב התביעה והן במכתב הדרישה שצורף לתביעה. בשני אלה נטען כי כלבו של הנתבע "טייל ברשות הרבים ללא השגחה וללא רצועה וללא מחסום לפיו" (סעיף 4 לכתב התביעה).
גירסה זו אינה מתיישבת עם הגירסה ששמעתי היום מפיו של התובע.
די בכך כדי להביא לדחיית התביעה.
לכך יש להוסיף את העובדה שלנתבע, לפי עדותו, אין בכלל ילדה בגיל הרלוונטי ובתו הצעירה ביותר כבר חיילת והיא בת 19.
התובע טען כי הנתבע צעק עליו עד שנאלץ לזמן משטרה למקום, ואולם המחדל שבאי הבאת בנו של התובע, שלטענת התובע היה במקום בעת שהגיעה לשם המשטרה, פועל לחובת התובע. ההלכות בעניין זה ידועות ואין צורך לשוב ולחזור עליהן.
הנתבע טען כי התובע התנהג באופן תמוה ואף סירב להראות לנתבע ולאשתו את הפציעה וסירב לכל עזרה שביקשו להושיט לו. התובע אישר כי סירב אפילו למים שהציעו לו הנתבע ואשתו ושתה רק מממים שנתן לו בנו, שהגיע בהמשך למקום.
אני קובעת אפוא שלא עלה בידי התובע להוכיח את טענתו לפיה ננשך בכלל וכל שכן את הטענה שלפיה ננשך על ידי כלבו של הנתבע.
אין אפוא צורך להידרש לנזקים שנטענו על ידי התובע בכתב התביעה, ואולם, בעת שאני באה להעריך את מהימנותו של התובע לא ניתן גם להתעלם מן העובדה שהתובע, גם בעניין הזה, לא צרף מסמכים או ראיות להוכחת טענותיו, למעט מסמך בגין תשלום עבור אמבולנס שהגיע למקום.
התובע צרף ,אמנם, מסמך שנועד, כביכול, לתמוך בטענתו לפיה נעדר מהעבודה במשך כשבוע לאחר הארוע הנטען ואולם מדובר במסמך שעורכו לא התייצב להעיד בבית המשפט והמסמך עצמו סתמי ונערך על גבי דף רגיל שאינו נושא אפילו את פרטי מקום העבודה. לא ניתן לכן לראות בו משום ראיה שיכולה לחזק את גירסת התובע בעניין זה.
טענותיו של התובע, לפיהן פוטר מעבודתו לא לוו בראיות כלשהן.
בנסיבות האלה, לא רק שגירסתו של התובע לגבי עצם קרות הארוע לא הוכחה, לא הוכחו גם רוב טענותיו בנוגע לנזקים שכביכול נגרמו לו.
התביעה נדחית.