אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אשואק נ' טבריה

אשואק נ' טבריה

תאריך פרסום : 10/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות טבריה
45731-06-12
03/06/2013
בפני השופט:
אילונה אריאלי

- נגד -
התובע:
ג'אן בייק אשואק
הנתבע:
משטרת ישראל טבריה
פסק-דין

פסק דין

זוהי תביעה קטנה שהגיש התובע נגד הנתבעת, ובה הוא דורש פיצוי בסך של 6,000 ₪.

התובע טוען כי ביום 22.7.2011 נגנב רכבו מסוג סובארו מתחנת דלק "יילו פז" אשר בצומת גולני. לטענתו, בשל מחדלי חקירה מצד הנתבעת רכבו לא נמצא ונגרם לו נזק כספי. המחדלים להם טוען התובע בכתב התביעה, בתמצית, הם אלה: אי קבלת דיסק ממצלמות האבטחה של תחנת הדלק, שם יכול היה התובע להצביע על אדם שיתכן והיה עד לגניבת הרכב, אותו שמע התובע מדבר עם הקופאי על כך שמתעסקים עם רכב בחוץ, צפיית השוטר יאסר מסרי במצלמות שהיו בתוך החנות בלבד ולא במצלמות החיצוניות שכוונו לכניסה למסעדת נימר שם חנה רכבו של התובע, טיפול רשלני בתלונת התובע, התנהלות קצין הסיור פקד דוד ראובן שהגיע לאחר 30-40 דקות ממועד מסירת ההודעה על האירוע וכל מה שעשה היה לומר לתובע לעלות לניידת כדי שיקח אותו לביתו שבכפר כמא ולא טרח לצאת מהניידת ולנסות לחפש עדי ראייה לאירוע הגניבה ובדרך לכפר כמא ביקש מהתובע להקליד את תלונתו במחשב למרות שזו עבודתו, כאשר באותו זמן הקצין פטפט במכשיר קשר עם שוטר אחר על ארוחת הערב במקום להבין מהתובע מה קרה. בנוסף, ביום 25.7.11, כשהגיע התובע לתחנת טבריה כדי להוציא אישור עבור חברת הביטוח על גניבת רכבו, שוטר בשם יורם אמזלג זלזל בו ואמר ש"מצלמות זה מחלות", דבר שגם הוא הסב לתובע עגמת נפש. בנוסף, לתובע לא ידוע האם המשטרה ביצעה פעולה פשוטה כמו לבדוק האם למישהו מעובדי החנות או המסעדה יש עבר פלילי או שהיה מעורב בגניבת הרכב. התובע טוען כי בשל אותם מחדלים והזמן שחלף מאז אירוע הגניבה, אבד כל סיכוי למצוא את רכבו ועל כן הוא מבקש לפצותו בערך הרכב בסך של 5,000 ₪.

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה. לטענתה, על פי תלונת התובע מיום 22.7.11 בשעה 18:00 באותו יום הוא נכנס לחנות "ילו" וכשיצא ממנה גילה כי רכבו שהיה נעול נגנב מהמקום. ביום 25.7.11 מסר התובע עדות נוספת במשטרה וביקש להוסיף פרטים, עת נזכר כי הוא ראה בפתח החנות נער כבן 17 שנראה לחוץ, שיצא ונכנס לחנות והתובע חשד בו. באותו יום הורה ראש מחלקת חקירות טבריה לתפוס את צילומי מצלמות האבטחה שבשטח החנות. ביום 28.7.11 נגבתה עדות מעובד החנות והתברר כי אין מצלמות אבטחה הפונות לחניון הצפוני ממנו נגנב הרכב. במקביל, צפו השוטרים בסרטוני האבטחה מיום האירוע וערכו דו"ח צפייה לפיו לא אותר אדם העונה על התיאור שמסר התובע ביום 25.7.11. על אף האמור, הושאר הדיסק למנהל החנות כדי שיצרוב אותו, אך זה לא העביר את הדיסק כיוון שלדבריו לא ניתן לצפות בסרטונים וחלף הזמן בו נשמרים הצילומים. ביום 29.7.11 שב התובע וביקש להוסיף כי נזכר בפרטים נוספים, הפעם טען כי ראה אדם שמנמן וקירח בחנות ביום האירוע וכי הוא חושד בו. משלא עלה בידי הנתבעת לאתר את הרכב או את החשודים בגניבתו, נגנז התיק ביום 31.7.11 בעילה של "עבריין לא נודע". בנסיבות אלה, הנתבעת טוענת כי היא פעלה בסבירות וכמצופה ממנה, ללא כל רשלנות בביצוע החקירה. עוד טוענת הנתבעת כי עומדת לה ההגנה המוקנית בסעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 כאשר היא פעלה במסגרת תפקידה ומתוקף סמכותה כדין באופן זהיר, סביר וללא רשלנות. במידה והרכב אכן נגנב כטענת התובע, הגורם לנזק הוא פעולתו העבריינית של הגנב אשר מנתקת כל קשר סיבתי בין הנתבעת לבין הנזק הנטען. לתובע אשם תורם לנזקיו בכך שלא טרח לבטח את רכבו בביטוח מקיף ולא השגיח על רכבו כראוי וכן בכך שמסר 3 הודעות במשטרה כשהאחרונה נמסרה כשבוע ימים לאחר האירוע, דבר שהקשה על מלאכת החקירה. התובע גם לא הוכיח את הנזק הנטען על ידו ואת ערך הרכב ולא צירף חוות דעת שמאי.

בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובע, פקד דוד ראובן שהוזמן על ידי התובע ורפ"ק פריד קרדוש – ראש משרד חקירות ומודיעין באותה עת מטעם הנתבעת. לאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז – 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית.

המשטרה איננה חסינה בגין נזקים שגורמים פעולות או מחדלים רשלניים שלה, לרבות מחדלים בטיפול בתלונה המוגשת לה. יחד עם זאת, נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי יש להימנע מחיוב יתר של המשטרה בחובת זהירות נוקשה מדי וכי למשטרה נתון שיקול דעת רחב בדבר אופן הטיפול בתלונה, להבדיל מעצם הטיפול בה. על המשטרה מוטלת החובה לפעול בצורה סבירה בחקירת תלונות מבוססות ולנקוט באמצעים סבירים כדי לבררן. אחריות תוטל על המשטרה רק במקום בו קיימת סטייה ניכרת ממתחם הסבירות הרחב העומד לרשות המשטרה (ע"א 1678/01 מדינת שיראל נ' משה וייס, פס"ד מיום 2.6.2004).

התובע, הנושא בנטל ההוכחה, לא הוכיח כי הנתבעת התרשלה בטיפול בתלונתו ובחקירתה, ודאי שלא סטתה - לא בסטייה ניכרת ולא בכלל - ממתחם הסבירות הרחב העומד לרשותה בביצוע תפקידה.

מעיון בראיות שהוגשו לבית המשפט עולה, כי ביום האירוע ולאחר שהתובע הודיע בשעה 18:14 על גניבת רכבו, הגיע למקום פקד דוד ראובן בשעה 18:43 וגבה עדות מן התובע. באותה הודעה התובע לא מסר לו כי הוא חושד באדם כזה או אחר. פקד ראובן העביר את החומר לחקירות. ביום 25.7.11 פנה התובע שוב למשטרה ורק אז הודיע כי הוא חושד בנער בן 17 שמסר את פרטיו ואמר כי יש מצלמות בחנות וכי יוכל לזהותו. ביום 28.7.11 נסע השוטר יאסר מסרי לתחנת הדלק, על מנת לאסוף ראיות ולצרוב את דיסק המצלמות. הוא צפה בסרט מצלמות האבטחה נכון ליום האירוע בשעות בהן מסר התובע כי נכח בחנות (17:10-18:12) כאשר הוא מתמקד בתיאור שמסר התובע לגבי החשוד בגניבה. השוטר נוכח כי לא נראה אדם הדומה לתיאור שמסר התובע. עוד הוא ציין במזכרו כי מנהל התחנה אישר כי אין לו מצלמות המכוונות למקום ממנו נגנב הרכב בחניה. ביום 28.7.11 גבתה הנתבעת עדות מעובד החנות שהעיד כי אין מצלמות המכוונות לחניון למקום ממנו נגנב הרכב. ביום 29.7.11 הגיע התובע שוב לנתבעת ומסר עדות נוספת על פי מידע שלטענתו נזכר בו ובו תיאור של אדם נוסף בו חשד. הנתבעת לא איתרה את הרכב או חשודים בגניבתו ועל כן גנזה את התיק.

סבורני כי בהתנהלותה כאמור ובהתחשב בנסיבות העניין ובמידע שמסר התובע לנתבעת בשלוש הודעות שונות, פעלה הנתבעת באופן סביר וכפי שמצופה ממנה בחקירת תלונתו של התובע, ובין היתר בדקה במצלמות האבטחה ולא מצאה בו אישור לחשד שהעלה התובע אודות הנער בו חשד תחילה. התובע לא סתר את טענת הנתבעת, אשר גובתה בעדות שגבתה מעובד התחנה ומנהלה, ולפיה לא קיימות מצלמות אבטחה המכוונות למקום ממנו נגנב רכבו על פי טענתו. טענותיו של התובע בדבר התנהגות השוטרים נטענו בעלמא ולא מצאתי כי יש בהן ממש. התרשמתי מעדויות השוטרים כי הם התייחסו באופן ענייני ורציני לתלונת התובע ולפרטים שמסר ולא זלזלו בה כנטען. אדרבה, את העובדה שפקד ראובן הסיע את התובע לביתו לאחר גניבת הרכב, יש לזקוף דווקא לזכותו ולא כנטען על ידי התובע.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי בנצרת.

ניתן היום, כ"ה סיון תשע"ג, 03 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ