אשד נ' לנקרי

החלטה

בפני בקשה לסלק על הסף את הודעת הערעור שהגיש המשיב ביום 27.12.09 על פסק דינו של בימ"ש השלום בראשל"צ מיום 16.11.09.

המבקש מאשר כי אם אכן, כטענת המשיב, הומצא לו פסק הדין של בימ"ש קמא ביום 16.11.09, כי אז הוגשה הודעת הערעור במועד. אלא, שלטענתו, המשיב ידע אודות פסק הדין לפני מועד ההמצאה, ועל כן ניתן להגיש ערעור על פסה"ד בתוך 45 יום ממועד בו נודע למשיב על פסה"ד, ולא ממועד המצאתו באופן פורמאלי לידיו.

לטענת המבקש, פסק הדין נחתם ביום 26.10.09. כבר ביום 27.10.09 או 28.10.09 יצר ב"כ המבקשת קשר טלפוני עם ב"כ המשיב ושיחות נוספות התקיימו ביניהם עד ליום 3 או 4 לנובמבר 2009, ועל כן כבר במועד זה ידע המבקש אודות פסק הדין, וחזקה עליו "שסקרנותו גברה עליו", כדבריו, והוא מצא דרך לאתר את פסק הדין ולעיין בו.

לא זו אף זאת, טוען המבקש כי המשיב טרח ופנה לבימ"ש קמא, ביום 09.11.09, וביקש את השבת הערבות הבנקאית שהפקיד (כתנאי להטלת העיקולים הזמניים שביקש). בפנייה זו מוצא המבקש אסמכתא נוספת לטענתו בדבר ידיעת המשיב על דבר קיומו של פסק הדין, קודם למועד ההמצאה הפורמאלי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

בתקנה 397 לתקסד"א נקבע כי ניתן להגיש ערעור בזכות על החלטת בית משפט בתוך 45 ימים מיום מתן ההחלטה. בתקנה 402 לתקסד"א נקבע כי מניין הימים הינו מיום שבו "הומצא" למערער העתק ההחלטה. בתקנה 497א' לתקסד"א נקבע מהי המצאה כדין.

אין חולק כי בעניינינו נמסר פסק הדין בהמצאה כדין על פי הוראת תקנה 497א' לתקסד"א רק ביום 16.11.09. אלא, שכאמור, לטענת המבקש ידע המשיב אודות פסק הדין לפני מועד ההמצאה.

בהתאם לפסיקה, אכן, במקרים חריגים, ימנו הימים מיום שבו נודע למערער על פסק הדין, להבדיל מיום שהומצא לו פסק הדין כדין, באחת מדרכי ההמצאה המנויות בתקנות.

ראה לעניין זה רע"א 4577/09 רפאל חסון ואח' י.ש יגדל (החלטה מיום 04.08.09, טרם פורסם):

"ככלל, המועד הקובע לצורך מניין הימים הוא מועד "ההמצאה" של פסק הדין. יחד עם זאת, מכוח עיקרון תום הלב הדיוני, ניתן לעיתים לקבוע כי מועד "הידיעה" על פסק הדין הוא המועד הקובע ובעל הדין המנסה להסתמך על כך שפסק הדין לא הומצא לו באופן פורמאלי יהיה מושתק מלטעון כן. ככל שיש בהירות רבה יותר באשר לעצם הידיעה במישור המהותי, כך יינתן לה משקל אף אם לא מולאה הפורמאליות עד תום (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 714 (מהדורה עשירית, 2009)). אכן, נפסק כי כאשר הוכח שבעל דין ידע על החלטה של בית משפט, הוא לא יוכל להסתתר מאחורי טענת העדר המצאה... המבקשים נאחזים בטענות פורמליסטיות לפגמים מינוריים שלכאורה נפלו באופן משלוח הפקסימיליה, אולם למעשה לא ניתן לחלוק על כך שביום .... בשעות אחה"צ שלח ב"כ המשיבה לב"כ המבקשים את פסק הדין, וכבר במועד זה ידע האחרון על קיומו". (סעיף 9 לפסה"ד).

אלא שבעניינינו, לא שלח ב"כ המבקשת את פסה"ד לב"כ המשיבה, וע"כ אין ממצא ברור באשר לרמת הידיעה של המשיב את ממצאי פסק הדין.

גם אם ידע המשיב על קיומו של פסק הדין, ועל התוצאה שבו, אין בכך די כדי להגיש ערעור. על מנת להגיש ערעור חובה על המערער לדעת את נימוקי פסק הדין לפרטיהם. ועל כן, בעניינינו לא חל החריג לפיו די בידיעה אודות פסה"ד, להבדיל מהמצאתו כדין.

אם לא די בכך, מתברר כי בחלק מהתקופה הרלוונטית הושבת בית משפט השלום בראשל"צ (על פסק דינו מוגש הערעור שבעניינינו), ועל כן, אין למנות ימים אלה במניין הימים לצורך הגשת הערעור.

בהגשת הבקשה להחזרת הערבות הבנקאית שהגיש המשיב לבימ"ש קמא ביום 9.11.09 אין לטעמי כדי לשנות תוצאה זו. לצורך הגשת בקשה זו די בידיעה על תוצאת פסק הדין, בעוד, שכאמור, לצורך הגשת הערעור יש לעיין גם בנימוקי פסק הדין.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪ מע"מ על פי תוצאות הערעור.

ניתן היום, י' שבט תש"ע, 25 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.