ארנוולד(המנוח) ואח' נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

התביעה הוגשה בגין תביעת תלויים ויורשים. התובע 1 הוא עזבון המנוחה אשר נפטרה בתאונת דרכים ביום 29.9.2002.

התובע 2 הוא אלמן של המנוחה ותביעתו הינה מכוח היותו יורש מחצית העיזבון וכתלוי במנוחה.

התובעים 3- 6 הם ילדי המנוחה ותובעים כיורשי מחצית העיזבון וכתלויים.

2.אין למעשה מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות ולמועדים הנוגעים לעניין: תאונת הדרכים אירעה ביום 29.9.2002.

ביום 17.9.2009 הוגשה התביעה הראשונה בת"א 9728/09 (להלן: "התביעה הראשונה").

במסגרת התביעה הראשונה הורה בית המשפט ביום 15.6.2010 על מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש.

בפסק הדין שניתן נקבע כי המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.

התביעה דנן הוגשה ביום 13.12.2011, בעוד שהתביעה התיישנה לכאורה ביום 15.6.2011.

3.לטענת הנתבעת, התביעה התיישנה במועד הגשתה ובמקרה דנן לא חלים סייגים המנויים בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן- "חוק ההתיישנות") שיש בהם כדי להאריך את מועד ההתיישנות. הנתבעת טוענת כי התביעה הראשונה הוגשה 11 ימים עובר למועד תום ההתיישנות ולחלופין נטען לשיהוי בהגשת התביעה.

הנתבעת גרסה כי לאחר החלטת המחיקה התובעים המשיכו במחדלם ופנו לשיטתם למזכירות בית המשפט רק בחודש דצמבר 2011 לברור תביעתם. משחלפה למעלה משנה וחצי לאחר החלטת המחיקה אין תחולה לסעיף 16 לחוק ההתיישנות.

4.מנגד טוענים התובעים כי הנתבעת ביקשה להאריך את הגשת כתב ההגנה בתביעה הראשונה בטענה שהיא זקוקה לזמן נוסף לשם איסוף מסמכים. ב"כ התובעים טענה כי פנתה למזכירות בית המשפט מעת לעת כדי לבדוק שהתביעה הראשונה קיימת וכי לא התקבלה כל התרעה על מחיקה מחמת חוסר מעש ולא הודעה על מחיקת התיק. לשיטת התובעים, לו הייתה מתקבלת התרעה על מחיקה מחמת חוסר מעש היו פועלים מיד להגשת תביעה מחודשת בתוך שנה ממועד המחיקה.

כן נטען כי נודע לב"כ התובעים על מחיקת התביעה הראשונה רק בחודש דצמבר 2011, עת פנה התובע 2 למזכירות בית המשפט כדי לברר אודות התביעה. מיד לאחר היוודע החלטת המחיקה פעלו התובעים להגשת התביעה .

5.הלכה ידועה היא, כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לסילוק תובענה על הסף במשורה, מן הטעם שיש ליתן לתובע את יומו בבית המשפט וכי כמדיניות שיפוטית נוטה בית המשפט שלא לחסום את זכות הגישה לערכאות.

עם זאת, יש להתחשב גם בבעל הדין שכנגד שלו ציפייה לגיטימית שדרישה תלויה ועומדת נגדו לקיום זכותו של אחר לא תעמוד כחרב המתהפכת לעדי–עד (ראו: ארז קמיניץ "דיני ההתיישנות בקודקס האזרחי - שיקולים בקביעת ההסדרים החדשים ובפרשנותם" משפט ועסקים ד (תשס"ו) 339).

תקנה 156(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"התקנות") קובעת את אופן המצאת ההודעה לפני מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש (ראו למשל: ת"א (י"ם) 11433/06 נעמי במברון נ' חיים שלומוב ואח' (החלטה מיום 30.11.08, פורסמה במאגרים)). מעיון בתיק התביעה הראשונה, עולה כי לא קיים תיעוד אשר להמצאת פסק הדין למחיקת התובענה מיום 15.6.2010 . ולטענת התובעים שלא נסתרה הם גם לא קיבלו את ההודעה שקדמה לפסק הדין.

יתר על כן, כלל לא ברור כי ההודעה בדבר חוסר המעש ניתנה כדין, שכן רק בשנת 2012 התאפשר למזכיר ראשי של בית משפט לשלוח הודעות חוסר מעש ( ראו: תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 5),התשע"ב-2012)ק"ת 7159, 1648) ואילו בענייננו נשלחה הודעה על ידי מזכירות בית המשפט שכלל לא הוסמכה באותו מועד להמציא ההודעה.

כן יצויין כי לשון ההודעה אינו תואם לאמור בתקנה 156 לתקנות, ויש לדקדק בעניין זה, מאחר שמדובר בסעד דרסטי שננקט.

לא זו אף זו, התובע 2 כלל לא נחקר על תצהירו לעניין ידיעתו וידיעת ב"כ על המחיקה. בתצהיר מצויים הסברים מניחים את הדעת למחדל הלכאורי שבניהול התביעה הראשונה (ראו והשוו: ע"א 2237/01 טיראן עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים פ"ד נו(1), 865)