אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ארליך נ' עותמי

ארליך נ' עותמי

תאריך פרסום : 24/07/2013 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות באר שבע
21725-06-12
20/07/2013
בפני השופט:
גאולה לוין

- נגד -
התובע:
אופיר ארליך
הנתבע:
איתן עותמי
פסק-דין

פסק דין

לפניי תביעה כספית שהוגשה בבית משפט לתביעות קטנות, על סך 4,386 ₪, בגין פגיעה נטענת ברכבו של התובע.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 1.7.2011 הוא התארח בבקתת נופש במושב עין תמר. רכבו (מ.ר. 7404815) חנה בסמוך לבקתת הנופש. בשעה 7:30 בבוקר בת זוגו ראתה את רכבו של הנתבע (מ.ר. 7676720; להלן – "הטנדר") מגיע בנסיעה אחורית ורגעים ספורים לאחר מכן התובע ובת זוגו הבחינו בנהג הטנדר מתבונן ארוכות ברכבו של התובע וסב סביבו. לטענת התובע, ההתנהגות נראתה לו מוזרה, הוא יצא מהבקתה לבדוק את רכבו ואז גילה את הפגיעה. נהג הטנדר הכחיש את הפגיעה, חרף העובדה שעל הפגוש שלו היה צבע ירוק, כצבע מכוניתו של התובע וחרף העובדה שהטנדר היה הרכב היחיד שעבר באיזור בשעת בוקר זו. לטענת התובע, הוא התקשר לבעל הטנדר וזה ביקש לשלוח למקום אדם מטעמו, עליו הוא סומך, אשר יבדוק את התכנות הפגיעה. למקום הגיע אדם בשם יואל אבן, אשר מצא כי יש התאמה מלאה הן מבחינת הצבע והן מבחינת הגובה. חרף זאת, בעל הטנדר הכחיש את הפגיעה וסרב לפצות את התובע בגין נזקי הפגיעה. לטענת התובע, תיקון הרכב, כולל עלות השמאי, עלה 3,386 ₪ ולכך הוא מבקש להוסיף הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

לכתב התביעה צורף מכתב של מר יואל אבן המתאר את "בדיקת ההתכנות" שערך במקום האירוע. על פי המכתב, הוא הביא את הטנדר לקרבת הרכב הפגוע בנסיעה אחורית, בדק גובה הפגיעה מול גובה פגוש הטנדר וכן את שאריות הצבע ונמצאה התאמה בשני הפרמטרים הללו.

לכתב התביעה צורפה גם חשבונית מ"מוסך החרמון" בדבר תשלום בסך 2,886 ₪ עבור מגן אחורי, פחחות, צבע וחשמל. כן צורפה קבלה על תשלום עבור שמאות רכב בסך 500 ₪.

הנתבע, בכתב ההגנה, טען כי תישאל את הנהג שלו שנהג בטנדר וזה הכחיש בתוקף כי נגע או פגע ברכבו של התובע. נטען כי הטנדר היה שם לצורך ריסוס שוחת ביקורת שהייתה ליד רכבו של התובע. לצרוך עבודתו הגיע נהג הטנדר למקום כשחזית הטנדר הייתה באיזור הפגוש הנפגע ולצורך בדיקתו של יואל אדן הורה לו מר אדן לסובב את רכבו ולבוא במצב אחורי, מצב שהרכב לא היה בו בזמן ההגעה לעבודה, שהרי מקובל לנסוע קדימה ולא אחורה.

התובע, בעדותו לפניי ביום 29.1.2013, הבהיר כי הוא לא ראה הטנדר פוגע ברכבו אך לאחר שיצא החוצה ראה את המכה ברכבו וראה את הצבע הירוק על גבי הטנדר. בת זוגו, גב' לי שיפר, העידה כי ראתה את הטנדר נוסע בנסיעה אחורנית, ולאחר כמה דקות ראתה את הנהג ואדם נוסף מסתובבים סביב רכבו של התובע. היא ציינה כי לא ראתה את הטנדר פוגע ברכב, אך כשהשניים יצאו החוצה ראו שהרכב נפגע. לדבריה, נהג הטנדר אמר לה שהצבע הרוק על הטנדר הוא כתוצאה מכך שנתקל בפח זבל שבוע קודם לכן, אך הצבע הירוק אינו צבע של פחי זבל.

הנתבע חזר וטען בדיון לפניי כי הנהג העובד אצלו שלל פגיעה ברכבו של התובע. הוא הסביר כי הפגיעה ברכב התובע היא בצד הימני אחורי. כדי שתהיה פגיעה כזו היה על הטנדר להגיע למקום בנסיעה אחורית בעליה תלולה, דבר שאינו אפשרי. הנתבע לא הכחיש כי שלח למקום את יואל אבן במועד האירוע, אך הבהיר כי אין פירוש הדבר שכל מה שיואל אדן אומר הוא נכון.

נהג הטנדר, מר סלים אלמעבדה, העיד גם הוא בדיון לפני. לדבריו, הוא עלה את העלייה בנסיעה קדימה, עמד משמאל לרכבו של התובע ולאחר מכן המשיך בנסיעה. את הצבע הירוק שהיה על גבי הטנדר הוא הסביר בכך ששבוע קודם לכך פגע בחביות.

בדיון ביום 26.6.2013 העיד לפניי מר יואל אדן. מר אדן מסר כי כשהגיע למקום, הרכב הפגוע עמד עם הפנים לצימר, הפגיעה הייתה בחלק האחורי שמאלי. בטנדר הייתה פגיעה בחלק הימני אחורי. בפוזיציה בה היו הרכבים, אין סיכוי שהייתה פגיעה. האפשרות לפגיעה היא אם הטנדר הגיע לכיוון רכבו של התובע בנסיעה אחורית. לדבריו, ביקש מנהג הטנדר לעשות סיבוב (מדובר בכביש מעגלי) ולהגיע לכיוון של הרכב הפגוע בנסיעה אחורית. כשהוא עשה כן והחלק הימני אחורי של הטנדר עמד מול החלק האחורי שמאלי של הרכב הפוגע, מבחינת הגובה ומיקום הפגיעה ושאיריות הצבע של שני כלי הרכב, הייתה התאמה מלאה. הוא הדגיש כי קיימת היתכנות של הפגיעה אך אין לו מושג מה קרה שם בפועל.

באותו דיון חזר וטען הנתבע כי אין זה סביר שנהג הטנדר הגיע לכיוון רכבו של התובע בנסיעה אחורית, משום שמדובר בעליה תלויה. הוא הוסיף וטען כי את הפגיעה בטנדר (שהותירה שאריות צבע ירוק) הוא עשה אותה בעצמו כחודש חודשיים לפני כן.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדותם של התובע ובת זוגו הנתבע, נהג הטנדר ומר יואל אבן, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה.

מתוך החומר שהובא לפניי שוכנעתי כי התובע עמד בנטל ההוכחה, וכי האפשרות שרכבו של התובע נפגע מרכב הטנדר של הנתבע מסתברת יותר מהאפשרות שלא ארעה פגיעה כאמור.

ראשית, עדויותיהם של התובע ובת זוגו כי עובר לאירוע הנטען לא היו פגיעות ברכב התובע וכי הפגיעה התגלתה להם לראשונה ביום 1.7.2011 בשעה 7:30 הותירו רושם מהימן. ניתן היה להתרשם מדבריהם כי הם נזהרים מלהעיד על דברים שמחוץ לידיעתם. כך, שניהם העידו כי לא ראו את אירוע הפגיעה עצמו. גרסתם באשר לעצם היווצרותה של פגיעה ברכב בבוקר האירוע – פגיעה שלא הייתה קודם לכן - מקובלת עלי.

שנית, קיימת התאמה בין הפגיעה ברכב הפוגע לבין הטנדר מבחינת הגבהים ומבחינת שאריות הצבע שנותרו על הטנדר. קשה לראות בדברים מקריות גרידא. יש לזכור כי על הטנדר היו שאריות של צבע ירוק זית, התואם באופן מלא את צבע רכבו של התובע. הנתבע ונהגו לא מסרו הסבר עקבי באשר למקור הצבע. כך, לדברי גב' שיפר הנהג אמר לה במעמד האירוע כי פגע בפח זבל שבוע קודם לכן. בדיון הראשון לפני אמר הנהג כי שבוע קודם לכן פגע בחביות. בדיון השני טען הנתבע כי הוא עצמו גרם לכך חודש-חודשיים קודם לכן. ריבוי ההסברים והגרסאות מעורר תהייה ומוביל למסקנה כי האפשרות ששאריות הצבע מקורן בפגיעה ברכב של התובע מסתברת יותר מהאפשרויות האחרות.

שלישית, אין בידי לקבל את טענת הנתבע כי פגיעה ברכב של התובע חייבה נסיעה של הטנדר בנסיעה אחורית בעלייה תלולה. לטעמי, לא ניתן לשלול את האפשרות שהטנדר הגיע מצידו האחר של הכביש המעגלי (מצד ימין של הצימר) ולא מהצד בו ישנה עלייה תלולה (מצד שמאל לצימר). אם נסע מכיוון זה, מיקום הפגיעה תואם את הפגיעה ברכב של התובע. אמנם, כשמר יואל אבן הגיע למקום עמד הטנדר בכיוון הפוך, אך לא ניתן לשלול את האפשרות שבין מועד הפגיעה לבין מועד הגעתו של מר אבן שינה הטנדר את מיקומו.

אשר על כן, אני קובעת כי האחריות לפגיעה ברכב של התובע מוטלת על הנתבע.

באשר לנזק, התובע צירף חוות דעת שמאי וקבלות לגבי הנזק שנגרם לו. הנתבע לא הכחיש את הדברים. לאור נסיבות התרחשות הפגיעה וכן עיון בתמונות שצרף התובע לכתב התביעה, מצאתי כי הנזקים על פי חוות דעת השמאי, לאור מיקומם, משתלבים עם גרסת התובע. בנוסף, הציג כאמור התובע חשבונית המעידה על עלות התיקון שביצע בפועל לרכב, וכן חשבונית בגין שכ"ט שמאי. על יסוד האמור מצאתי, כי מדובר בנזק שנגרם לתובע, שעל הנתבע לשפותו בשל כך.

אי לכך, אני מקבלת את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע הסך של 3,386 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (12.6.2012) ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבע בתשלום אגרה והוצאות משפט לתובע בסך של 650 ₪.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ