ארליך נ' אנגל ואח'

פסק דין

בפני בקשה לבטל את הכרעת הדין שניתנה על-ידי ועדת האתיקה של מועצת ההנדסה והאדריכלות מיום 13.6.13. לאחר הגשת העתירה, ביום 21.10.13 הגיש העותר בקשה בהולה למתן צו מניעה במעמד צד אחד האוסר על המשיבים לקיים דיון בעניין שמיעת טיעונים לעונש הקבוע ליום 23.10.13 (דיון שהתברר מתגובת המשיבים שנדחה זה מכבר לבקשת העותר ליום 30.10.13, בהחלטת הועדה מיום 20.10.13).

המשיבים הגישו תגובה לבקשה הבהולה למתן צו זמני במסגרתה ביקשו לדחות את העתירה על הסף. לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות בשל העדר סמכות עניינית שכן לטענתם מדברי ההסבר לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים עולה שהסמכות לדון בהסדרת עיסוק לפי חוק המהנדסים והאדריכלים היא כנגד החלטות מנהליות בלבד, כאשר החלטות בנושאי משמעת ימשיכו להידון בבתי המשפט הכלליים, שכן הם פליליים באופיים.

כן טוענים המשיבים שמדובר בעתירה מוקדמת משטרם ניתן גזר הדין וכי ההחלטות אותן מבקש העותר לתקוף (ההחלטה להגיש את הקובלנה ודחיית הבקשה לפסול את יו"ר הועדה) ניתנו בין החודשים מרץ עד אוגוסט 2012 ולכן העתירה מוגשת בשיהוי.

מנגד, טוען העותר כי אין המדובר בערעור על הכרעת הדין אלא בעתירה כנגד החלטת הרשות. לטענת העותר, יש לבטל את הכרעת הדין בשל מספר פגמים פרוצדורליים שנפלו במסגרת ההליך. לטענתו, לא היה מקום להגיש את הקובלנה כפי שהוגשה, יו"ר הועדה היה מצוי בניגוד עניינים והכרעת הדין ניתנה כחצי שנה לאחר שמיעת הסיכומים על-אף שעל-פי התקנות היה צריך ליתן את הכרעת הדין תוך 60 יום.

למעשה, העותר מצביע על הפגמים הללו ולא תוקף את הכרעת הדין עצמה משום שהוא מבין, כפי שציין בעתירה שלא ניתן להגיש את העתירה אלא רק לאחר מתן גזר הדין בהתאם לסעיף 20א(א) לחוק המהנדסים והאדריכלים, ולכן הוא מבקש לתקוף את הכרעת הדין מכוח סעיף 21(4) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לענינים מנהליים.

לטענת העותר, סעיף 21(4) לתוספת הראשונה מפנה לכל החלטה של רשות על-פי חוק המהנדסים והאדריכלים ואינו מבחין בין החלטות בנושא משמעת ואחרות, ולכן העתירה המופנית כנגד החלטת ועדת האתיקה מכוח חוק המהנדסים והאדריכלים היא בסמכותו של בית המשפט לענינים מנהליים.

יצויין כי בד בבד להגשת העתירה דנן, הגיש העותר גם עתירה לבג"ץ לביטול הסייג בסעיף הנ"ל שבחוק המהנדסים והאדריכלים, שלא מאפשר לערער על עונש של התראה או נזיפה בלבד.

דיון:

בנסיבות העניין ולאור בגץ 3233/12 פלוני נ' היועץ המשפט לממשלה (28.4.13) הרי שבית המשפט לעניינים מנהליים נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה דנן, שכן החלטות של רשויות בענייני משמעת אינן מסוג ההחלטות שבתי המשפט המנהליים הוסמכו להפעיל עליהן ביקורת, משסעיף 21 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים מתייחס ל"הסדרת עיסוק" כאשר בהצעת החוק הובהר כי: "הסדרת עיסוקים- חלק ניכר מן הענינים אשר מוצע להעביר לשיפוטו של בית משפט לענינים מנהליים במסגרת הצעת חוק זו הם בתחום הסדרת עיסוקים. לפי המוצע, סמכות הביקורת השיפוטית על החלטות בנושאי רישוי עיסוקים והסדרתם לפי שורה של חוקים המפורטים בחוק המוצע... תהיה נתונה לבית משפט לענינים מינהליים, שכן המדובר בהחלטות מינהליות מובהקות עם זאת החלטות בעניני משמעת לפי חוקים אלה יוסיפו להידון בבתי המשפט הכלליים שכן אופיים של הליכים אלה הוא מעין פלילי..."

בענייננו, משמדובר בעתירה כנגד החלטת ועדת האתיקה של מועצת ההנדסה והאדריכלות, הרי שעניין לנו בהחלטה בענייני משמעת שאינה בסמכות בית משפט זה, כפי שנקבע בבג"ץ פלוני שעסק אומנם בועדת משמעת לפי פקודת הרופאים, אך הדברים יפים גם לענייננו בשינויים המחוייבים:

"על פי התוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, עם ההחלטות שנדונות לפני בית המשפט המנהלי נמנית החלטה בעניין הסדרת עיסוק שנתקבלה "לפי...פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976" (סעיף 21(10) לתוספת הראשונה). סעיף זה נועד להסמיך את בית המשפט לעניינים מנהליים להפעיל ביקורת על החלטות של רשויות בענייני רישוי עיסוק והסדרתו. לצד זאת, עם חקיקת חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 נעשתה אבחנה ברורה בין החלטות אלו ובין החלטות של רשויות בענייני משמעת. לגבי האחרונות נקבע שימשיכו להידון בבתי המשפט הכלליים בשל אופיין השיפוטי מעין-פלילי שאינו עולה בקנה אחד עם הליכי הביקורת המנהלית (הצעת חוק בתי משפט לעניינים מינהליים (תיקון מס' 8), התשס"ד-2004, ה"ח הממשלה 77). אשר לוועדת הרופאים המוקמת מכוח סעיף 44 לפקודה, כבר נקבע כי היא נושאת אופי שיפוטי, ולא מנהלי...

מכאן שאופן ההשגה בבית המשפט לעניינים מנהליים אינו מתאים לבחינת החלטות הוועדה."

די באמור לעיל כדי לסלק את העתירה על הסף , אך יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך אוסיף כי אף אם העתירה הייתה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים (ולא כך), הרי שבכל מקרה עסקינן בעתירה מוקדמת משטרם ניתן גזר הדין בעניינו של העותר.

ההליך המשמעתי דומה באופיו להליך הפלילי, וכשם שכעיקרון לא ניתן לערער על החלטות ביניים בהליך פלילי, כך אין להגיש ערעורים על החלטות ביניים בהליך המשמעתי, וזאת מתוך מטרה להגן על האינטרס הציבורי שהמשפט המשמעתי כמו המשפט הפלילי יתברר במהירות וביעילות, כפי שנקבע גם בבג"ץ פלוני סעיף 4 לפסק הדין.בהתאם לכך, במידה ותהיה לעותר אפשרות לערער על פסק הדין בעניינו בהתחשב בהוראת סעיף 20א(א) לחוק המהנדסים והאדריכלים, המסייג למעשה הגשת ערעור אם העונש הנגזר הינו התראה או נזיפה (כשטרם נגזר דינו של המערער ויש להמתין לגזר הדין כשאין מקום לעכב את המשך ההליכים כפי שמבקש העותר), אלא אם כן יצליח העותר בבג"צ שהגיש לביטול הסייג הנ"ל, ואז ,אחרי גזר הדין,אם יעמוד העותר כאמור בהוראות החוק, יוכל העותר להביא טענותיו הנ"ל לעניין הפגמים שנפלו לטענתו בהליך המשמעתי ,פגמים שלעשה אף נתקפו על ידו בפני ועדת האתיקה שדחתה את טענותיו,וזאת במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי.

לאור האמור, אני מוחק את העתירה על הסף.

הדיון הקבוע ליום 18.12.13בפני כבוד השופטת סוקולוב מבוטל בזאת.

ניתן היום, כ"ה חשון תשע"ד, 29 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

ד"ר קובי ורדי, שופט