ארוסי נ' שלבי

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים בתמצית:

בפני תביעה כספית בסך כולל של 13,000 ₪.

לטענת התובעת, עינב ארוסי (להלן- "התובעת") היא שכרה את שירותי חמודי שלבי (להלן- "הנתבע") בעבור הספקה והתקנה של "ספי שיש". הנתבע סיפק את ספי השיש ואולם הוא לא התקין אותם כראוי, שכן הוא הניח את ספי השיש ולא ביצע כל הדבקה שלהם לבית. כן טוענת התובעת כי נאלצה לשכור שירותיו של איש מקצוע אחר על מנת שישלים את העבודה שהיה צריך לבצע הנתבע. משכך דורשת התובעת מבית המשפט כי יקבל תביעתה ויחייב את הנתבע בסכום כולל של 13,000 ₪.

לטענת הנתבע, הוא סיפק לתובעת את כל ספי השיש כפי המוסכם בין הצדדים ואף ביצע עבודתו כפי הנדרש הימנו. הראיה לכך היא חתימתה של התובעת, בגמר העבודות, על מסמך ובו אישרה כי הנתבע ביצע עבודתו במלואה. עוד טוען הנתבע כי התובעת לא טרחה לציין מי בדיוק בעל המקצוע הנוסף אשר את שירותיו נאלצה לשכור ואף פעלה בחוסר תום לב עת היא תובעת את מלוא הסכום לביצוע העבודות בין הצדדים ומעבר לכך והרי היא כבר הודתה כי קיבלה את ספי השיש ואולם מלינה רק בעבור ביצוע התקנתם. עוד טוען הנתבע כי יכול ובעלי מקצוע נוספים אשר עבדו במקום גרמו לנזק, מתקין החלונות, הטייח או הצבע וכיו'.

ביום 29.1.2014 התקיים בפני דיון. הצדדים נכחו והעידו בעצמם.

דיון:

הנתבעת העידה כי אכן גובה מלוא סכום העסקה בין הצדדים הייתה פחות מהסכום הנתבע (11,000 ₪) אך לטענתה: "אני תובעת 13,000 ₪ כי לא ידעתי מה לרשום" (פרוטוקול הדיון עמ' 1 ש' 18). לשאלת בית המשפט כיצד התובעת מוכיחה טענותיה השיבה: "יש לי תמונות סטילס ותמונות וידאו ושיחות...לפי התמונות מספיק להבין שהשיש לא מודבק כמו שצריך" (פרוטוקול הדיון עמ' 1 ש' 12 - 19). בהקשר זה אציין כי כתב התביעה אינו כולל כל תמונה או כל מסמך אחר פרט לכתב התביעה וכן שני נספחים אשר האחד הוא זיכרון דברים בין הצדדים והשני הוא אישור הצדדים על ביצוע העבודה וקבלת התמורה (ולכך אתייחס בהמשך פסק הדין). באותו אופן התובעת אף לא נקבה מיהו בעל המקצוע אשר בא ל'תקן' עבודתו של הנתבע ואף לא נקבה בסכום אותו נאלצה לשלם כדבריה, כן לא הוצגה לבית המשפט כל חשבונית או אסמכתא אחרת רלבנטית שתתמוך בטענתה זו. בהתייחס לתמונות שהוצגו מטעמה בדיון הרי שלא ניתן להתרשם מהן בכדי לחזק טענות התובעת.

עיון בנספחי כתב התביעה מלמד כדלקמן: נספח מס' 1- זיכרון דברים, בכתב יד, בין הצדדים מיום 30.8.2012, על פי זיכרון דברים זה הצדדים התקשרו בעסקה להספקת והתקנת ספי שיש לחלונות ולגג ביתה של התובעת בסכום כולל של 11,000 ₪ (כולל מע"מ). אין בזיכרון דברים זה כל פירוט אשר ניתן ללמוד הימנו מה שווי ספי השיש ומהו שווי התקנתם. נספח מס' 2- מסמך בכתב יד אשר נכתב בו כדלקמן: "אני עינב מאשרת קבלת שיש והתקנה של ספי חלונות וגג בתאריך 13.10.12. אני חמודי שלבי מאשר כי קיבלתי את כל הסכום המגיע לי בעבור שיש והתקנתו". ללמדך בסיום הספקת ספי השיש והתקנתו חתמה התובעת כי קיבלה את כל חלקה בעסקה בין הצדדים ובאופן דומה חתם הנתבע. למעשה, מסמך זה מהווה (בצירוף זיכרון הדברים) המסמכים היחידים אשר הוגשו לתיק בית המשפט- מהם דווקא עולה תמונה הסותרת את טענותיה של התובעת ומחזקת את טענות הנתבע ולרבות כפי שעלו בעדותו בדיון.

במצב דברים זה לפיו התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה ויותר מכך, הוכחה בפניי גרסתו של הנתבע, הרי שאין אלא להורות על דחיית התביעה.

לסיכום:

התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסכום כולל של 750 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ד, 30 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.