ארונוביץ נ' עיריית קרית ביאליק

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין עגמת נפש.

ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, על בסיס החומר הקיים בתיק, ולאחר שסיכמו טענותיהם בעל פה.

1.הנתבעת הגישה כנגד התובע כתבי אישום לבימ"ש לעניינים מקומיים בגין דוחות חניה שניתנו לו אשר לא שולמו על ידו.

2.בין הצדדים נערך הסכם טיעון לפיו הודה התובע בארבעת המקרים נשוא הדוחות.

3.ביום 17.12.07 ניתן פסק דין בביהמ"ש לעניינים מקומיים לפיו קיבל ביהמ"ש את הסדר הטיעון, ברם בשל טעות לא צורף לפסק הדין אחד הדוחות מתוך הארבעה.

4.התובע שילם את הקנס שנגזר עליו בהתאם לגזר הדין אך לאחר מס' ימים נשלחו לו התראות לשלם את הדו"ח הנוסף שלא צורף לפסק הדין.

5.התובע פנה לנתבעת וקיבל ממנה אישור כי הדו"ח הנוסף נכלל בתוצאת פסק הדין (ראה מכתבו של ב"כ הנתבע מיום 15.1.08).

בשל התעקשות נוספת של התובע אף הוציא לו ב"כ הנתבעת מכתב נוסף מיום 20.1.08 ובו נרשם "הריני מתכבד להודיעך כי למען הסרת כל ספק ביטלתי את הדו"ח הנ"ל".

בהמשך הוצאו מכתבים נוספים (ביום 7.1.08 וביום 13.2.08) הן על ידי מזכיר ראש העיריה והן על ידי ב"כ העיריה, המודיעים לתובע כי כל הדוחות שהוגשו נגדו מבוטלים וכי אין לנתבעת כל תביעות כספיות נגדו בגין דוחות אלה.

6.על אף האמור לעיל המשיכה הנתבעת ביום 11/2/09 לשלוח התראות בגין אי תשלום הדו"ח הנוסף. ההתראות נשלחו לבית חתנו המיועד של התובע אשר הרכב היה רשום על שמו.

7.לתובע היה ברור, נוכח האמור בסעיף 5 לעיל, כי מדובר בטעות ועל כן הודיע לבתו ולחתנו המיועד כי העניין סודר וכי אין להם מה לדאוג.

8.למרות זאת הגיעו ביום 11.3.09 גובים מטעם הנתבעת לבית חתנו המיועד של התובע במטרה לעקל מטלטלין.

בסופו של דבר הסכימו הגובים להסתפק במתן התראה, וערכו דו"ח עיקול מטלטלין מבלי שהוציאו מהבית את המטלטלין זאת לאחר שהובטח להם כי ישולם סכום של 600 ₪ (240 ₪ בגין קנס ו-360 ₪ בגין הוצאות גביה).

9.התובע שילם את הסכום שנדרש (600 ₪) וסבר כי בכך תסתיים הפרשה, ואולם ביום 3.5.09 הופיעו הגובים (בשנית) בביתם של ביתו וחתנו המיועד. כיוון שבבית לא נכח איש, הודבק דו"ח הפעולה על דלת ביתם.

10.התובע טוען כי פנה (שוב) טלפונית לנציגת הנתבעת, וזו הבטיחה לו כי העניין יסודר והגבייה תבוטל.

למרות זאת, קיבל התובע ביום 11.3.10 התראה נוספת "לפני ביצוע פעולה בכח בהתאם לפקודת המיסים גביה", וביום 30/11/11 קיבל "התראה אחרונה לפני נקיטת הליכים".

לאחר קבלת המכתב האחרון הוגשה התביעה דנן.

11.התובע עותר כי הנתבעת תשיב לו סך של 600 ש"ח (סכום ששולם לגובה) וכן תפצה אותו בסך של 40,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שחווה כתוצאה מהפרשה.

ב"כ התובע הדגיש בסיכומיו כי האירועים גרמו לבעיות קשות במערכת היחסים בין התובע לחתנו המיועד, אשר האשים את התובע באי הסדרת הדו"ח כפי שהבטיח.