ארד נ' גרדה

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך 11,143 ₪ פלוס הוצאות, אותם עותר התובע לחייב את הנתבעת בגין נזק שלטענתו גרמה לרכבו. טוען התובע, כי הוא החנה את רכבו במקום התאונה הנטענת על ידו סביב השעה 23:00, וכשהגיע למחרת מצא את רכב הנתבעת צמוד לרכבו לפניו, כשבין שני הרכבים המפגש הפיזי בין הרכב הנתבע מאחור לרכב התובע מלפנים. להוכחת טענותיו הגיש התובע את ת/1, היא תמונת מפגש הרכבים הנטען על ידו, אשר לפיה בין שני הרכבים מפגש במרכזם בערך ברוחב של 15 ס"מ.

טוען התובע, כי כתוצאה ממפגש זה, הוא אירוע התאונה הנטענת על ידו, נגרם לו הנזק בסכום התביעה כמצוין בחוות דעת השמאי.

לטענת הנתבעת אשר נהגה ברכב, אין כל ממש בטענות התובע, שכן כדרכה בכל בוקר הגיעה למקום עבודתה בשעה 06:40, החנתה את רכבה בסמוך למקום עבודתה שם ממוקמת מראה שבה היא נעזרת כדי להחנות ולא הרגישה כל פגיעה בין שני הרכבים. אין גם מחלוקת שלרכבה של הנתבע שלא נגרם כל נזק, וכך גם העיד התובע.

טוענת הנתבעת, כי כיוון שלא הרגישה בכל פגיעה בינה לבין הרכב שמאחוריה, יש להניח, לגרסתה, כי התאונה או הפגיעה ברכב התובע ארעה במועד אחר ולא בעת שחנתה את רכבה.

חוות דעת השמאי שהגיש התובע מפרטת שורה ארוכה של נזקים בחלקו הקדמי של הרכב החל מסורג תחתון, שני פנסים צדדיים ושתי הכנפיים הקדמיות. נזק שאמור להיגרם כתוצאה מתאונה יותר משמעותית מנגיעה קלה שבה לרכב הפוגע אין כל פגיעה. יתרה מכך, גם על פי התמונה שהגיש התובע, נקודת הממשק בין שתי המכוניות כה צרה ולטענתו מדובר בנגיעה קלה שלא גרמה נזק לרכב שלפניו, מה שלא מסביר לחלוטין את היקף הפגיעה ברכבו לכל רוחבו הקדמי של הרכב, כולל הכנפיים הצדדיות והפנסים.

כאן אציין, שחוות דעת השמאי בוצעה כחודש וחצי לאחר האירוע, מה שמנתק כל קשר סיבתי בין המפגש בין הרכבים, אם היה כזה, לבין הנזק הנטען.

לאור האמור לעיל, אין מנוס מהמסקנה שהתובע לא הוכיח שהנזק הנטען שנגרם לרכבו, נגרם על ידי הנתבעת.

אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 300 ₪.

רשות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום כ"ב תמוז תשע"א, 24/07/2011 במעמד הנוכחים.

אושרי פרוסט-פרנקל, שופטת

הוקלד על ידי: דבורה גרוס התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: