ארבעים ושניים חודשי מאסר בפועל בגין עבירות אלימות וסמים

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה (לפי סעיף 329(1)+(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן "החוק") (מספר עבירות)), החזקת סכין למטרה לא כשירה (לפי סעיף 186 לחוק) והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (לפי סעיף 7(א)(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) , תשל"ג- 1973. על פי עובדות כתב האישום דקר הנאשם את המתלונן בזמן נסיעה במונית. לאחר מכן, רדף המתלונן אחרי הנאשם ואז שב הנאשם ודקר את המתלונן וגרם לו חתכים. במועד אחר, בעת חיפוש על גופו של הנאשם בתחנת משטרה, נמצאה בתחתוניו שקית המכילה 53 שקיות של סם מסוכן מסוג הירואין במשקל של 17 גרם.

2.         שרות המבחן ערך שני תסקירים בעניינו של הנאשם, אך לא בא בכל המלצה טיפולית בעניינו, הן במסגרת שירות המבחן והן במסגרות טיפוליות בתחום הסמים.

3.         לנאשם הרשעה משנת 1999 בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הרשעה משנת 2002 בעבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר ומשנת 2005 בעבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי.

4.         המאשימה ביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם, כאשר היא מדגישה את האלימות הגבוהה בה נקט הנאשם, כאשר דקר את המתלונן פעמים רבות וגרם לו חבלות קשות. לטענתה, על בית המשפט ליתן ידו למגור תופעת האלימות והסכינאות. בנוסף הדגישה המאשימה את חומרת עבירת הסמים בה הורשע הנאשם.

5.         הסניגור טען כי לנאשם בעיה של שימוש באלכוהול ובסמים, ועל רקע זה הוא ביצע את העבירות. בנסיבות אלה ביקש הסניגור להקל עם הנאשם ולשלבו במסגרות גמילה, על מנת לאפשר לו לפתוח דף חדש.

6.         הנאשם הביע צער על מעשיו.

7.         רבות נכתב על הנזקים הנגרמים לחברה עקב תת תרבות הסכין ועקב השימוש בסמים והפצתם ואין לי אלא לחזור על הדברים שנאמרו לאחרונה בע"פ 9133/04 דוד גורדון נ' מדינת ישראל (לא פורסם):

                        "הסכינים למיניהם תפשו כיום את מקום החרבות, ובצד האקדחים משמשות אף הן מכשיר ליישובם של חילוקי דעות. תופעה ממאירה זו מטילה על בתי-המשפט חובה למיגורה המוחלט, ודרכם של בתי-המשפט להעלות תרומה ראויה היא - בין השאר - על דרך הטלתם של עונשים חמורים. כך בעבירות ממאירות אחרות כסחר בסמים, כסחר בנשים, כמעשי אונס ומעשי סדום ועוד, וכך הוא בתת תרבות הסכין המביאה לא אחת לקיפוח חייהם של צעירים וגם של מי שאינם צעירים"

8.         מעובדות כתב האישום, כמו גם מתסקיר שירות המבחן , עולה כי הנאשם אדם אלים ומסוכן ואין זאת כי רק עונש מרתיע עשוי ללמדו לקח ואולי יאפשר לו לפתוח דף חדש לאחר ריצוי עונשו. גם עולה כי הנאשם אינו מעוניין לפעול לשיקומו העצמי , בנסיבות בהן אפילו שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בין כתלי הכלא.

9.         בנסיבות אלה, כאשר אני לוקחת בחשבון גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שפורטו בתסקירים ואת החרטה שהביע, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         42 חודשי מאסר לריצוי בפועל, כאשר מתקופת המאסר ינוכו ימי מעצרו של הנאשם מיום 5.1.06.

ב.         24 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי בתקופה של 3 שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור הנאשם עבירת אלימות מסוג פשע או עבירה על פקודת הסמים המסוכנים בה הורשע בתיק זה ויורשע עליה.

לאור תקופת המאסר, איני רואה מקום לחייב את הנאשם בפיצוי למתלונן, כאשר, כמובן, אין בכך כדי לפגוע בזכותו של המתלונן להגיש נגד הנאשם תובענה אזרחית.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום כ' בכסלו, תשס"ז (11 בדצמבר 2006) במעמד הצדדים.

קלדנית - עדי שטרית