ארבלי שלמה נ' קלייר סקאפי

פסק דין

התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצל"פ בירושלים שטר שנחתם על ידי הנתבעת. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר בה טענה כי מדובר בשטר בטחון שניתן להבטחת התחייבויותיה לפי הסכם שכירות שבינה לבין התובע, לפיו שכרה מהתובע בית עסק ברח' עמק רפאים 64 ירושלים. לדבריה, היא עמדה בכל תנאי ההסכם, החזירה את המושכר במועד כשמצבו תקין. לפיכך, היה על התובע להחזיר לה את השטר, אך תחת זאת בחר התובע להגיש את השטר לביצוע. כב' הרשם נמרוד פלקס קיבל את ההתנגדות והעביר את ההליך לפסים של דיון מהיר ובהתאם לכך התובע הגיש תצהיר ובו טענותיו מדוע הוא זכאי לגבות את סכום שטר החוב. הסכום שמילא התובע בשטר הוא 22,451 ₪ . התובע הסביר סכום זה בתצהירו באופן דלקמן:

א. הנתבעת החזירה את המושכר באיחור של יומיים ולאחר מכן נדרשו תיקונים נוספים אותם ביצעו בעלי מקצוע מטעם הנתבעת עד יום 8.5.09 (מועד סיום השכירות היה 3.5.09) בשל האיחור הושכר המושכר לשוכר חדש רק ביום 10.5.10 ולפיכך תובע התובע עבור 6 ימי שכירות 1,764 $ ששווים 7,160 ₪ לפי שער יציג של 4.104 ₪ על פי הוראות סעיף 16א' להסכם.

ב. תיקונים של צבע וסיד והחלפת מ"ר מרצפות ורכישתם, תיקון שקעי חשמל החלפת דימר ואסלה בשירותים 1,291 ₪.

ג. בגין הוצאת המזגנים שהיו מחוברים קבע והיה אסור לתובעת להסירם, 11,000 ₪ .

ד. בגין טלפונים וריצות 3,000 ₪ ובסה"כ, כאמור לעיל 22,451 ₪. סכום זה מילא התובע בשטר.

הצדדים העידו בפני וכן הוצגו תמונות של הפגמים הנטענים ושל בית העסק בזמן פעילותו.

הנתבעת אישרה כי , בניגוד לאמור בתצהירה, המושכר הוחזר לתובע באיחור של יום אחד (התובע כאמור טוען איחור של יומיים). לטענתה המושכר הוחזר כשהוא מתוקן ובמצב טוב כפי שקיבלה אותו.

התובע חזר על טענותיו לפיהם המושכר הוחזר לו באיחור של יומיים כשהוא לא במצב תקין דבר שהצריך הוצאות מטעמו. וכן חזר על טענותיו לגבי הרכבת המזגן והסרתו.

לאחר עיון בטענות הצדדים וכיון שמדובר בצדדים קרובים יש מקום לבחון את החיובים שביצע התובע ולפיהם מילא את שטר החוב לגופם. התובע צירף אישורים וקבלות על הוצאות בסך 1,764 ₪ וכן צירף תצלום על המרצפות שהיה צריך להחליף ובעניין זה יש לקבל את טענותיו. מתוך הצילום נראה כי אכן הוחלפו מרצפות שאינם מתאימות למושכר (ת/2) ובצדק החליף התובע את המרצפות הללו.

אין מקום לחייב את הנתבעת בסכום שביקש התובע לחייבה בגין איחור של 7 ימים שכן איחור זה לא הוכח. ההיפך מהאמור הוכח. התובע צרף את ההסכם שחתם עם השוכר החדש וממנו לא עולה כי השכירות איתו החלה באיחור של 6 ימים. מאידך, הנתבעת עצמה הודתה שהמושכר הוחזר באיחור של יום אחד לפיכך עליה לפצות התובע, לפי הוראות ההסכם בסכום של 250$ + מע"מ (סעיף 16א' להסכם ובסה"כ סך של 1,150 ₪.

אין מקום לפסוק פיצוי בגין סילוק המזגנים. המזגנים אינם נחשבים חיבור של קבע לא המתקן החיצוני ולא המתקן הפנימי שלהם ולפיכך הנתבעת הייתה זכאית להסירם כפי שעשתה. לא זו בלבד אלא שהתובע חייב את הנתבעת בגין המזגנים בסכום של 11,000 ₪ ללא כל ביסוס לסכום זה וללא מתן הסבר כלשהו לסכום שנתבע. נראה אפוא כי התובע נקט בסכום סתמי ללא כל הצדקה.

אין מקום גם לחייב בסכום של 3,000 ₪ !!! בגין הוצאות טלפון, בזבוז זמן ועגמת נפש. התובע לא הצליח להוכיח סכום זה ומכל מקום ברור שמדובר בסכום מנופח ומעבר לכל אחיזה במציאות יתכן שהיה מקום לקבוע סכום כלשהו אחר ואולם ראשית, התובע לא הצליח לא הצליח להוכיח סכום כלשהו, שנית, עצם הגשת תביעה על סכום מופרך ומוגזם מצדיקה שלא להיעתר כלל לבקשה לפיצוי בשל ראש נזק זה.

התוצאה היא כי הנזקים שהוכחו היו 1,764 ₪ בגין תיקונים ו- 1,150 ₪ בגין איחור בהחזרה ולפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 2,914 ₪. התובע יהיה רשאי להמשיך בהליכים לגביית סכום זה מן הנתבעת אם הנתבעת לא תשלמם לו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

בשל הסכום שנפסק לעומת הסכום שנתבע אין צו נוסף להוצאות.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ד סיון תש"ע, 06 יוני 2010, בהעדר הצדדים.