אקדע נ' דרעי

פסק דין

1.עסקינן בתאונת דרכים מיום 18.6.12 בכביש 40 בשעה 00:30 לערך.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, התובע נסע בנתיב השמאלי כאשר לפתע סטה הנתבע לנתיב נסיעתו. כתוצאה מכך סטה התובע שמאלה בכדי למנוע התאונה אך פגע בחלקו האחורי ברכבו של הנתבע.

3.על פי הנטען בכתב ההגנה, רכבו של התובע נסע מאחורי רכב הנתבע כאשר לפתע שמע הנתבע מאחוריו רעש חזק של חריקת בלמים כאשר לבסוף פגע בו רכבו של התובע מאחור.

4.ביום 25.2.13 התנהל דיון. שני הנהגים העידו ומטעמו של התובע העידה עדה מטעמו, הגב' דניאל שוקר.

5.לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בראיותיהם והתרשמתי מעדותם הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להדחות וזאת מהטעמים הבאים:

א.בהתאם לעדותו של התובע, הנתבע נסע לימינו כאשר הוא נוסע בנתיב השמאלי. לפתע חתך אותו הנתבע מבלי לאותת, נצמד אליו. התובע ניסה לבלום אך מאחר והייתה "בטונדה" מצד שמאל לא היה מסוגל לסטות שמאלה ופגע עם חלקו הימיני בחלק האחורי של רכב הנתבע.

ב.הגב' שוקר העידה שהנתבע חתך את רכבם ללא כל איתות, נצמד לרכבם ואז פגע בו רכב התובע בחלקו האחורי, כאשר הפגיעה הייתה ישר מאחור והנתבע נסע מהר מאוד.

ג.הנתבע חזר בעדותו על האמור בכתב ההגנה לפיו התובע הוא זה שפגע בו מאחור. יחד עם זאת, הנתבע הוסיף וטען שהתאונה אירעה כאשר הגיעו לעקומה והתובע נסע במהירות.

ד.לשאלת ביהמ"ש מדוע סטה הנתבע כטענת התובע למסלול השמאלי השיב התובע שהנתבע רצה ככל הנראה לעקוף כאשר כנראה היה רכב לפניו והוא עשה מין סלאלום כדי להמשיך לנסוע (ראה עמ' 2 לפרוטוקול ש' 1-2).

ה.הגב' שוקר השיבה לשאלת ביהמ"ש מדוע הנתבע ביקש לעבור שמאלה בכך שהיא אינה יודעת (ר' עמ' 3 ש' 4 לפרוטוקול).

ו.הן התובע והן הגב' שוקר העידו שהנתבע נסע במהירות. ככל שהנתבע נסע במהירות גבוהה ממהירות נסיעתם ועקף את רכבו של התובע מצד ימין, אזי לא ברור מגרסתם של התובע והגב' שוקר מדוע נאלצו לבלום את רכבם, עת רכבו של הנתבע נסע במהירות גבוהה משלהם. במצב דברים זה, לא היה אמור להיות כל מגע בין שני הרכבים ורכבו של הנתבע אך היה אמור להתרחק מרכבו של התובע בנסיעה מהירה. טענתם של התובע והגב' שוקר לכך שהנתבע "נדבק" לרכב התובע אינה מקובלת עליי, באשר לגרסתם גם אם ובמידה רכבו של הנתבע אכן חתך אותם וסטה לנתיב נסיעתם, אזי מאחר ונסע מהר מרכבו של התובע לא היה אמור להיות כל מגע בין שני הרכבים ולא הייתה צריכה להיות כל בלימת פתע מצידו של התובע.

ז.אין בעדותם של התובע והגב' שוקר כל התייחסות לכך שהנתבע סטה למסלולם ובלם בפתאומיות, דבר אשר חייב את התובע לבלום גם הוא בבלימת חריום, כטענתו.

ח.יתירה מכך, התובע טוען לנזק בצדו הימני של רכבו בעוד שהגב' שוקר העידה על מכה ישירה מאחור ברכבו של הנתבע.

ט.לפיכך, עדיפה בעיניי גרסתו של הנתבע לעצם קרות התאונה כאשר רכב התובע הגיע מאחוריו וגרם לתאונה. עדות זו מתיישבת עם הנזקים שמופיעים בשני הרכבים וכן עם עדותו של הנתבע לכך שנאלצו להאט עקב עיקול בכביש, דבר שקיבל תימוכין בעדותה של הגב' שוקר לכך שהיה עיקול קטן בכביש (ר' עמ' 3 ש' 6-7 לפרוטוקול).

6.לסיכומו של דבר, הנני דוחה את תביעתו של התובע ומחייבו בהוצאות הנתבע בסך של 400 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום. במידה והסכום לא ישולם במועד הנקוב לעיל, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

7.הנני מיידע את הצדדים בדבר זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד וזאת תוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ג, 26 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.