אעסם נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.עסקינן בתובענה, במסגרתה מערערת התובעת על החלטת הנתבע לדחות את תביעתה לקבלת הבטחת הכנסה כנפרדת. הנתבע קבע, כי התובעת ממשיכה לנהל משק בית משותף במשפחה מורחבת עם בעלה ועם שמונת ילדיהם המשותפים.

טענת התובעת

2.לטענת התובעת, היא פרודה מבעלה, היא הגישה כנגדו תביעת מזונות לבית הדין השרעי, וניתן פסק דין בהתאם.

בני הזוג אינם חיים באותו בית, והתובעת היא היחידה המפרנסת את ילדיה.

החלטת הנתבע ניתנה מבלי שנעשתה כל בדיקה עובר לכך.

חוקר הנתבע לא מצא לנכון להיכנס לביתה של התובעת.

טענות הנתבע

3.לטענת הנתבע, לא חל שינוי באורחות חייה של התובעת, והיא ממשיכה לגור בתוך משפחתה כפי שגרה מאז נישואיה. התובעת לא הוכיחה כל פירוד בינה ובין בעלה. בנוסף, התובעת לא זימנה לעדות את בעלה.

פסק הדין למזונות הוצא לצורך הגשת התביעה לנתבע ולמראית עין בלבד. בפסק הדין נפסקו מזונות לילדים בגובה 100 ₪ לכל ילד, סכום אשר אינו משקף צרכים אמיתיים. כל זאת בעת שהבעל משתכר 7,000 ₪ לחודש, ויכול לשלם סכום גבוה יותר.

דו"ח סיכום החקירה של החוקר מדבר בעד עצמו.

לאור כל האמור לעיל ביקש הנתבע לדחות את התובענה.

הדין החל

4.החוק הרלוונטי לענייננו הוא חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א - 1980 (להלן:"החוק").

מטרת החוק הינה להבטיח לכל אדם בישראל הכנסה הדרושה לקיומו, ככל שאינו יכול לקיים את עצמו.

ראה:

הצעת חוק הבטחת הכנסה, ה"ח 1417, תש"מ.

סעיף 6 לחוק קובע כי "לבני זוג הזכאים לגימלה תשולם גימלה אחת בלבד ...".

סעיף 1 לחוק קובע כי "בני זוג" לצורך החוק הם "לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו".

5.בכל הנוגע לחברה הבדואית, הרי שעסקינן בחברה אשר לה תא משפחתי עליו חלים כללים יחודיים, המבדילים אותו ממשפחות ממגזרים אחרים.