אס ואח' נ' יעקובסון

פסק דין

התובעים רשמו ביום 3.12.12 את בתם, ילידת 2011, לגן של הנתבעת. בין הצדדים נעשה חוזה.

התובעים שילמו דמי רישם בסך 800 ₪ ושקים דחויים בסך 2,800 ₪ עבור 12 חודשים.

למחרת, התובעים הודיעו לנתבעת על ביטול החוזה.

התובעים טוענים כי הם הסכימו לשלם את דמי הרישום, אך לא עבור החודש הראשון. הנתבעת הפקידה את השיק בסך 2,800 ₪ עבור החודש הראשון.

התובעים תובעים מהנתבעת להחזיר להם את הסכומים שהם שילמו לה בסך 2,800 ש" ובסך 800 ₪ וכן סך של 819 ₪ בגין מכתב התראה של עורך דין וסך של 500 ₪ בגין הפסד ימי עבודה ועגמת נפש.

אין כל ממש בטענות התובעים כלפי הנתבעת. התובעים מטעמים השמורים עמם, כנראה כי הם רצו שבתם הקטנה תהיה באותו גן עם בתם הבכירה, ביטלו את החוזה באופן חד צדדי.

על פי הוראות סעיף 8 לחוזה, על התובעים להודיע בכתב חודש ימים מראש לגבי הפסקת ביקור הילדה בגן וההפסקה תיכנס לתוקפה בתום החודש הזה. התובעים לא מסרו הודעה בכתב.

לפיכך, על התובעים היה לשלם עבור החודש הראשון, גם אם בתם לא ביקרה בגן באותו חודש.

יש לציין, כי הגן הוא מבוקש מאד, בשל איכותו, וכי המקום שיועד לבתם של התובעים לא מולא בתקופת חודש דצמבר 2012.

התובעים מודים, כי הם הסכימו לשלם את דמי הרישום בסך 800 ₪. גם בחוזה נקבע שדמי ברישום והמקדמה לא יוחזרו.

יש לציין, כי הנתבעת היא עולה חדשה ואינה שולטת היטב בעברית ולכן, היא לא הבינה היטב את התובעים בשיחות ביניהם לאחר ביטול החוזה.

התובעים יכולים להלין רק על עצמם בכך שהם קודם התחייבו כלפי הנתבעת וזו הסתמכה עליהם ועל החוזה שנכרת ביניהם ולמחרת התחרטו. הנתבעת דחתה פניות אחרות שהיו לה למקום בגן שנתפס על ידי התובעים עבור בתם.

התביעה היא בגדר נסיון להוציא כספים מהנתבעת בטענות שוא וטוב לה שלא היתה מוגשת כלל.

לפיכך, אני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך של 750 ₪.

תוך 15 יום ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור.

ניתן היום, כ"ג אב תשע"ג, 30 יולי 2013, בהעדר הצדדים.