אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אס. ג'י. אס. חברה לבנין בע"מ נ' עירית רמת השרון ואח'

אס. ג'י. אס. חברה לבנין בע"מ נ' עירית רמת השרון ואח'

תאריך פרסום : 21/02/2013 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
33497-05-11
12/02/2013
בפני השופט:
יהודית שיצר

- נגד -
התובע:
1. אס. ג'י. אס. חברה לבנין בע"מ
2. גיתם – מערכות תדמית בע"מ

הנתבע:
1. עירית רמת השרון
2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רמת השרון
3. מינהל מקרקעי ישראל (פורמלי)

פסק-דין

פסק דין

עתירה להורות למשיבות 2-1 (להלן: "המשיבות") ליתן לעותרות אישור העדר חובות, לרבות היטל השבחה, המופנה לרשם המקרקעין, לפי תקנה 9(4) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) התש"ל–1969, בגין המקרקעין הידועים כגוש 56605 חלקה 196 וגוש 6603 חלקה 29 ברמת השרון (להלן: "המקרקעין").

עיקרי העובדות:

ביום 16.05.1985 נחתם הסכם חכירה בין משיבה 3 - מינהל מקרקעי ישראל (להלן:"המינהל") לבין שמואל וינקלר ואיסר וינקלר (להלן:"וינקלר"). בהתאם להסכם זה נרשמו זכויות החכירה במקרקעין לטובת וינקלר וכן ניתנו לאחרונים זכויות לעיבוד חקלאי של המקרקעין.

ביום 13.2.2003 פורסמה למתן תוקף תוכנית מתאר מקומית מס' רש/616/א/3, ששינתה את ייעוד המקרקעין משטח למטרה חקלאית לשטח למטרת תעשיות עתירות ידע ומסחר, וגרמה להשבחת המקרקעין (להלן: "התוכנית המשביחה" או "התוכנית").

ביום 10.03.03, במסגרת הליך כינוס נכסים כנגד וינקלר בהוצאה לפועל, רכשו העותרות 2-1 (להלן: "העותרות") מהכונס שבא בנעלי וינקלר את זכויות החכירה במקרקעין. מאחר שוינקלר, שהיו החוכרים של המקרקעין בעת אישור התוכנית, לא היו רשאים להשתמש במקרקעין לפי ייעודם החדש, חוזה החכירה שהיה להם עם המינהל התבטל, והם נדרשו להשיב את המקרקעין במלואם לידי המינהל, בהתאם לתנאים הקבועים בהסכם החכירה שבוטל. בעקבות זאת קמה לוינקלר הזכות לקבלת פיצוי בשל הביטול מאת המינהל, בהתאם להחלטות 727, 737 ו– 972 של מועצת מקרקעי ישראל.

ביום 27.12.2006 נחתם בין המינהל לבין וינקלר באמצעות כונס הנכסים, בהתאם להחלטת מינהל 727, הסכם לפיצוי לפיו העותרות שבאות בנעלי וינקלר, יפוצו במקומו באמצעות הקצאת קרקע ע"י המינהל בתור פיצוי על ביטול חכירת המקרקעין (להלן: "הסכם הפיצוי"). הקרקע שיועדה לפיצוי אמורה להימסר לעותרות רק לאחר שתאושר תוכנית מפורטת. בהסכם הפיצוי התחייבו וינקלר, והעותרות אשר נכנסו בנעליהם, לפעול למחיקת חכירת המקרקעין הרשומים על שם וינקלר. לצורך ביצוע פעולה זו נדרש אישור כי אין חובות על המקרקעין. בהתאם להוראות הסכם הפיצוי היה על העותרות לפעול למחיקת החכירה הרשומה לטובת וינקלר בלשכת רישום המקרקעין עד ליום 11.01.2007 לכל המאוחר, כדי לקבל את זכויות הפיצוי במקרקעין.

המשיבות סירבו להעניק את האישור בדבר העדר חובות. לפיכך הגישו העותרות את העתירה דנן ביום 18.5.2011, בה עתרו לקבלת צו כנגד המשיבות שיורה להן ליתן לעותרות אישור העדר חובות לצורך רישום העברת הזכויות במקרקעין בלשכת רישום המקרקעין ע"ש העותרות.

עיקרי טענות הצדדים

טענתם העיקרית של העותרות הייתה כי יש ליתן להם אישור העדר חובות המופנה לרשם המקרקעין, מאחר שלפי סע' 21 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה" או "החוק") הן פטורות מתשלום היטל ההשבחה, אשר חל על המינהל ולא עליהם, בהתאם להסכם בדבר התשלומים מאת מינהל מקרקעי ישראל לרשויות המקומיות משנת 1973 (להלן: "הסדר 1973" או "ההסדר של המינהל עם הרשויות"). הן הצביעו על פניות מרובות למשיבה 1 בעניין, אשר לא נענו.

המשיבות לעומת זאת טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל שיהוי, העדר עילה והעדר יריבות. עוד טענו כי מדובר בחוב היטל השבחה חלוט שלא ניתן תקוף אותו עוד, מאחר שהעותרות נמנעו מלהגיש עליו ערר מבעוד מועד לבימ"ש השלום. עוד טענו כי בהסכם המכר שבין הכונס לעותרות התחייבו העותרות לשאת בתשלום כל המיסים שחלים על המקרקעין לרבות בתשלום היטל ההשבחה. באשר לסע' 21 לתוספת השלישית לחוק טענו המשיבות כי עפ"י הפסיקה אין להחילו בעניינינו מאחר שהנהנה העיקרי מההשבחה אינו המינהל, אלא העותרות.

המינהל הסכים בטיעוניו עם עמדת העותרות באשר לפטור מהיטל השבחה בלבד, וטען כי לאור סע' 21 לתוספת השלישית לחוק אין לדרוש מהעותרות לשלם היטל השבחה בגין ההשבחה שבוצעה במקרקעין, אלא יש להחיל את ההסדר משנת 1973 בין המינהל לרשויות המקומיות. לפי הסדר זה, על המינהל לשלם לרשויות 10% מהתקבולים שיקבל המינהל כתוצאה משיווק המקרקעין שקיבל המינהל, לצדדים שלישיים. המינהל ציין כי אכן בכוונתו להעביר למשיבות 10% מהתקבולים שיקבל משיווק 2/3 מהמקרקעין שהושבו לו, כאשר את ה– 1/3 הנותר בכוונתו להעביר לעותרות בתור הפיצוי, אך רק לאחר שתאושר תוכנית מפורטת.

דיון

הטענות לסילוק על הסף

אינני מוצאת ממש בטענות המשיבות 1-2 להעדר עילה והעדר יריבות. העותרות באו בנעלי וינקלר והכונס, ולמעשה כל זכויותיהם של וינקלר והכונס כלפי המשיבות והמינהל הומחו אליהם. כמו כן, כל המשיבות - העירייה, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה והמינהל, הן רשויות מינהליות לפי חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים – וככאלה כללי המשפט המינהלי חלים עליהן. בכלל חובות אלה נמנים חובותיהן המוגברות להגינות, שקיפות, תום לב, מידתיות וסבירות. לפיכך, כשם שהמשיבות חייבות לפעול לפי הדין וליתן לוינקלר ולכונס אישור על העדר חובות (בהנחה שיוכח שאין חובות), כך הן חייבות, במישור העקרוני, ליתן אישור זה לעותרות שבאו בנעלי וינקלר.

אשר לטענת השיהוי כנגד העותרות, לפיה דרישות התשלום בגין היטל השבחה נמסרו עוד באוגוסט 2007 והעתירה דנן הוגשה ע"י העותרות רק במאי 2011, ייאמר:

בפן העובדתי - המשיבות לא הוכיחו למי מסרו את דרישות התשלום, וכי בוצעה מסירה כחוק, בהינתן מינוי כונס נכסים על הנכס הנדון, אשר טיפל בזמנו בכל ענייני וינקלר בקשר לנכס.

בהיבט המשפטי - לפי הפסיקה לצורך קבלת טענת השיהוי אין די בחלוף הזמן לבדו. כך נקבע ב– עע"מ 6881/07 ‏שמשון ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (לא פורסם) סע' 23 לפסה"ד:

"כידוע לשיהוי שלושה יסודות: השיהוי הסובייקטיבי, השיהוי האובייקטיבי וחומרת הפגיעה בשלטון החוק. בבחינת השיהוי הסובייקטיבי יבחן אופן התנהגות העותרים והשאלה האם התנהגותם זו מלמדת כי ויתרו על זכויותיהם; בבחינת השיהוי האובייקטיבי יבחן האם הייתה פגיעה באינטרסים ראויים להגנה של הרשות המנהלית או של צדדים שלישים בעקבות האיחור בהגשת העתירה וכן יבחן האם אלו שינו את מצבם לרעה כתוצאה מאיחור זה; מנגד - תבחן השאלה האם הימנעותו של בית המשפט להידרש לעתירה מחמת השיהוי בהגשתה תביא לפגיעה קשה וחמורה בחוק או בשלטון החוק [ראו: עע"ם 7142/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נ' החברה להגנת הטבע פ"ד נו(3)673, 679-678 (2002); עע"ם 8723/03 עיריית הרצליה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חוף השרון, פ"ד נח(6)728, 735-733 (2004); עע"ם 4768/05 מרי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז הדרום ([פורסם בנבו], 29.3.2006), פסקה 8 לפסק הדין (להלן: עניין מרי); עע"ם 8412/07 חברת מלון ומלון סוויטות אפ.אס.אר בירושלים בע"מ נ' הורן ([פורסם בנבו], 4.3.2009), פסקה 26 לפסק הדין]".

בעניינינו, המשיבות לא הוכיחו כי התקיימו כל יסודות השיהוי שנקבעו בפסיקה. השיהוי נבע מניסיון העותרות לפתור את הבעיה בהתכתבות. העותרות לא ישנו על זכויותיהן, ולא וויתרו עליהן, אלא ניסו למצות את זכויותיהן באמצעות פניות בכתב למשיבות ולמינהל (ראו: נספחים 10, 11, 13, 17-15, 19, 24-22 לעתירה המתוקנת). המכתב האחרון ששלחו העותרות למשיבות היה מיום 16 לפברואר 2011 (נספח 24 לעתירה המתוקנת), כאשר העתירה הוגשה ביום 18.5.2011. בהתחשב בפרק הזמן שלוקח למשיבות לענות למכתב, משך זמן של הגשת העתירה תוך פחות מ- 3 חודשים, בנסיבות דנן, אינו כה קיצוני. לכך יש לצרף את הנתון שהעותרות סמכו על מכתב המינהל מיום 7.2.2008 (נספח 12 לעתירה המתוקנת) המודיע להן כי הן פטורות מהיטל השבחה לאור ההסדר של המינהל עם הרשויות. לפיכך לא נתקיים בעניינינו יסוד השיהוי הסובייקטיבי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ