אסרסה נ' מדינת ישראל

החלטה

מבוא:

בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה. החלטת ההשבתה נמסרה למבקש ביום 14/10/13 בשל נהיגה בשכרות.

באשר לראיות לכאורה:

ב"כ המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, תיק המשטרה הוגש לעיוני. מעיון בו עולה כי אלו קיימות ולכן לא אתייחס עוד לנושא.

לעניין השבתה מנהלית של הרכב:

מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים.

על פי ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)

1.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

המבקש הוא בעל הרכב והוא שנהג ברכב ולפיכך ההגנה הקבועה בסעיף 57 ב (2) הנ"ל אינה חלה במקרה דנן. יתרה מכך ,בנהיגה ברכב במצב של שכרות, נטל על עצמו המבקש את הסיכון של נהיגה בלתי שקולה עם אפשרות של פגיעה באחרים וכן היה עליו לדעת, שאם ייתפס עלול הוא להיענש גם מנהלית בהשבתת רכבו וזאת בהתאם לחוק, המבקש גילה זלזול בסיכונים אלה, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.

אציין כי בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי המחוקק היה מודע לפגיעה הכלכלית ולפגיעה באורח החיים של בעל הרכב, פגיעות הנלוות לסנקציה של איסור השימוש ולמרות זאת הוטלה מגבלה זו כדי להילחם במתרחש בכבישים. כך או כך, הפגיעה במבקש בהקשר זה, מוגבלת ל- 30 יום, הינה מידתית וסבירה ביחס לחומרת העבירה ונסיבותיו.

האזנתי לטענת ב"כ המבקש ולפיה הקצין המשבית לא פסל את רישיון נהיגתו ולפיכך אין היגיון בהשבתת רכבו. עיינתי בנימוקי הקצין ומצאתי את ההנמקה הבאה: "החלטתי לפסול את הרכב ולהשאיר לו את רישיון הנהיגה משום שהוא מלגזן במפעל ולכן הסנקציה תחול על הרכב".

ולעניין אי פסילתו מלנהוג נימק הקצין: "מדובר בעבירה שהינה על סף האכיפה, הנהג עובד כמלגזן במפעל לכן אם יפסל יאבד את מקור פרנסתו. נהג קשה יום ועובד ומפרנס את כל משפחתו".

הינה כי כן, הנמקת קצין המשטרה אשר באה לקראת המבקש על מנת שלא לגדוע את מטה לחמו ופרנסת משפחתו ומתירה בידו את רישיון הנהיגה על מנת שיעבוד ויפרנס משפחתו. מנגד ברור לא פחות כי הקצין החליט להשבית את הרכב לאור חומרת העבירה. חשוב לזכור כי הבסיס לשתי ההשבתות אינו זהה, פסילת הרישיון אכן נועדה למנוע מסוכנות, ובעניין זה אכן ניתן לחלוק על החלטת הקצין להשיב הרישיון, אולם השבתת הרכב, להבדיל, נועדה כאמור ליטול כלי העבירה מידי בעליו וכך עשה הקצין.

סיכום:

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול ההשבתה , או קיצור תקופתה.