פסק דין
פסק הדין הראשון:
ביום 10/8/11 נתתי פס"ד בתובענה שבין הצדדים, תובענה כספית ע"ס 1,157,501 ₪, שהתובעת הגישה נגד הנתבעים בגין אספקת תערובת לתרנגולות- מטילות, וכן בגין הפרת הסכם בין הצדדים מיום 17/7/2005.
אציין כי התובענה נגד הנתבעים מס' 1 ו- 2 (א.ח. שיווק ביצים בע"מ ואבי חזן) (להלן: "החייבים" או "חזן") נתקבלה נגדם בהעדר הגשת כתב הגנה ובהעדר התייצבות מטעמם עוד לפני כן.
התובענה נגד שלושת הנתבעים הנוספים, נתבע מס' 3 – יוני רנייה, הנתבעת מס' 4 – יוני גידול ושיווק פרגיות בע"מ (שייקראו להלן ביחד:"יוני") וכן נגד הנתבעת מס' 5 – גליקסמן שיווק ביצים (1994) בע"מ, (שתקרא להלן: "גליקסמן") נדחתה עפ"י אותו פס"ד תוך כדי חיוב התובעת לשלם לשלושת הנתבעים הנ"ל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 50,000 ₪.
פסק הדין הנ"ל ייקרא להלן: "פסה"ד הראשון".
תמצית נימוקי דחיית התובענה כנ"ל היא כי ערבותו של הנתבע מס' 3 לחובות החייבים, עפ"י ההסכם הנזכר, פקעה לאחר הסרת השעבודים שהיו רשומים לטובת יוני וכי הנתבעת מס' 4 לא הפרה את ההסכם ככל שהיא לקחה על עצמה באותו הסכם.
כן קבעתי בפס"ד הראשון כי אומנם גליקסמן הפרה את ההסכם, עת הגדילה את חוב החייבים מכ- 1,500,000 ₪ לכ- 5,000,000 ₪, בניגוד להתחייבותה בהסכם שלא להגדיל את החוב, אך אותה הגדלה לא גרמה כל נזק לתובעת הואיל וכל חוב החייבים כלפי התובעת הינו כ- 1,100,000 ₪, הינו נמוך מאשר החוב ההתחלתי אשר כבר היה קיים עובר לחתימת ההסכם.
הערעור ופסה"ד שניתן ע"י ערכאת הערעור:
התובעת לא השלימה עם פסה"ד הראשון, הדוחה את תובענתה נגד הנתבעים 3 – 5 והגישה ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה.
ערכאת הערעור הנכבדה דנה בערעור התובעת, החליטה לקבלו, עפ"י פסק דין מיום 22/8/12 תוך קביעה (מפי כב' השופטת בר זיו) כדלקמן:
"19.הצדדים הרבו לטעון באשר להסכם מיום 8/2/07, כאשר המערערת טוענת כי יש בו משום הפרת הסכם כלפיה על ידי יוני וגליקסמן כאחת. בחינת פסה"ד מעלה כי ביהמ"ש קמא כלל לא נדרש לנושא זה.
20.אכן, ביהמ"ש קבע בפסק הדין כי פירעון חובות חזן ליוני ולגליקסמן, קודם לפירעון למערערת, אך ככל שמדובר בהפרת ההסכם על ידי יוני וגליקסמן יש לבחון את השלכות ההפרה.
20.ביהמ"ש קמא לא נדרש לשאלת הזכות של יוני לקבל כספים מגליקסמן במסגרת אותו הסכם מיום 8/2/07, כאשר בסיכומיו טען יוני כי הסכום שולם לו כמתווך בעוד שגליקסמן טוענת כי הסכום שולם לו מכוח המחאת זכות.
21.יוני וגליקסמן טענו בהרחבה כי המערערת לא רשמה לטובתה שיעבוד וגם בהשלכות טענה זו היה מקום לדון, שהרי יוני וגליקסמן אינם צדדים "זרים" למערכת היחסים בין חזן למערערת. שאלת תום הלב של הצדדים המעורבים היתה חייבת להיבחן, כמו גם טענת המשיבים לתום לבה של המערערת שלא גילתה את עובדת ההליכים המקבילים שהיא מנהלת נגד חזן.
22.מכל האמור אני סבורה כי יש להחזיר את התיק לביהמ"ש קמא על מנת שידון בכל טענות הצדדים שלא נידונו על ידו כאמור לעיל ובמידת הצורך יוציא תחת ידו פסק דין חדש בהתאם להכרעותיו במחלוקות שטרם נדונו."
אב ערכאת הערעור, כב' השופטת ש. שטמר, הסכימה לחוות דעתה של כב' השופטת בר זיו, אך התייחסה לסוגייה נוספת שהתובעת העמידה בפני ערכאת הערעור והיא כי ביהמ"ש השלום טעה בהחלטתו מיום 22/6/09 עת דחה עתירת התובעת להביא חוות דעת שמאית לגבי שווי הרכוש אשר נטלה גליקסמן לעצמה, במסגרת מימוש הנכסים של הנתבעת ועבורו שילמה ליוני כמיליון ₪ ,בעוד שערכו הנכון הוא כשלושה מיליון ₪ וקבעה כי:
"בית המשפט קמא קבע כי הבקשה איננה בקשה להביא ראיות לסתור, שכן היא הוגשה בפתח ישיבת ההוכחות, אלא בקשה להביא חוות דעת מומחה. במועד הגשת הבקשה איחרה המערערת המועד הקבוע בתקנות להגשת עדות מומחה. היה זה במסגרת שיקול הדעת הנתון לערכאה הדיונית לסרב לבקשה, כאשר מחלוקת זו היתה ידועה למערערת מאז תחילת ההליכים וכאשר העתרות לבקשה היתה מחייבת לאפשר גם למשיבים להביא חוות דעת מטעמם. זאת ועוד: בדקתי בכתב התביעה המתוקן של המערערת ולא מצאתי שם טיעון כי גליקסמן ויוני ביצעו מעשה מרמה בכך שנטלו את רכושו של חזן שלא במחיר האמיתי. יצויין כי לא הונחה כל תשתית ראייתית להבהיר מדוע יסכים יוני לקבל רק מיליון ₪, אם הרכוש המשועבד לו היה שווה יותר. בנסיבות אלו, הוכחת שווי הרכוש איננה רלוונטי".
חבר נוסף של מותב הערעור, כב' השופט ע. זרנקין, הסכים לחוות דעתה של כב' השופטת בר זיו וכן להערתה של כב' השופטת שטמר.
בעקבות פסק הדין של ערכאת הערעור הוריתי על הגשת השלמת טיעונים בכתב בנקודות המחלוקת שנותרו להכרעה וכן דחיתי בקשת גליקסמן לקיים דיון נוסף על מנת לאפשר לה להביא ראיות לעניין "שווי בטוחה העומדת לרשות התובעת בדמות משכון הרשום לטובתה על מכסת ביצים השייכת לאליהו חזן ז"ל, שאת עובדת קיומו הסתירה התובעת מעיני ביהמ"ש הנכבד, וזאת בהמשך להסתרת ההליכים המקבילים שנקטה כנגד משקו של הנתבע מס' 2".