אסל נ' מועצה מקומית לכיש

פסק דין

1. העותר מחזיק בנכס מקרקעין במושב זוהר שבתחום המועצה האזורית לכיש (המשיבה) הכולל שני מבני מגורים, קרואן, קרקע חקלאית וחממה.

משך שנים ארוכות (החל מ- 1966 ועד עתה) נמנע העותר מתשלום דמי הארנונה שהוטלו על נכסיו.

בשל הצטברות חובות אלה, וכן חוב נוסף בגין היטל ואגרת ביוב, פתחה המשיבה בהליכים מנהליים לגבייתם ובגידרם הוטל עיקול על כספי העותר בחשבון בנק.

בעתירה זו שבפני משיג העותר כנגד הליכים מנהליים אלה.

לטענתו המשיבה לא איפשרה לו למצות את המו"מ שניהל עימה להסדרת החוב, אין במשיבה "גורם מוסמך" הממונה על הגביה ועל כן הוראותיה לענין הגביה המנהלית אינן כדין והודעות השומה ודרישת התשלום אינן ברורות דיין.

עוד טוען העותר כי "כשליש מהחובות בהודעות הדרישה הינם חובות לגביהם חל חוק ההתיישנות" – וכי בכל הקשור לאגרת והיטל הביוב המדובר בחוק עזר שהתיימר להקנות סמכות גבייה רטרואקטיבית ועל כן הוא אינו כדין.

טענה נוספת לעותר הינה כי סכום הכסף שעוקל בחשבונו (כ- 53,000 ₪) מוחזק בידו בנאמנות עבור שתי חסויות (אחותו ובתו) שהוא אפוטרופוס עליהם.

2.לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבה על נספחיהן ולאחר ששמעתי טענות הצדדים בדיון המוקדם שהתקיים בעתירה – מסקנתי הינה כי דין העתירה להידחות.

סכום החובות הכולל, נשוא הגבייה המנהלית, מסתכם ב- 153,000 ₪. כ- 16,000 ₪ מסכום זה הינם בגין אגרת והיטל ביוב ויתרת הסכום כ- 137,000 ₪ הינה בגין חובות ארנונה.

העותר אינו חולק על חובו זה למשיבה. הוא גם אינו חולק על כך כי מדובר בחובות שהצטברו במהלך 15 השנים האחרונות וכי למעט סכומים זניחים ביותר הוא נמנע בשיטתיות מתשלומם. זאת על אף נסיונות של המשיבה, שלא צלחו, לנסות ולגבותם באמצעי גביה מנהליים מספר פעמים בטרם נפתחו הליכי הגבייה האחרונים.

זאת ועוד. המדובר למעשה בחובות ארנונה חלוטים. שכן העותר לא פתח מעולם בהליכי השגה או ערר כנגד החיובים השונים לאורך השנים.

טענתו היחידה לענין סכומי חוב הארנונה הינה, כמצוטט לעיל, כי "כשליש מהם הינם חובות לגביהם חל חוק ההתיישנות".

דא עקא – "חוק ההתיישנות" אינו ענין לחסימת רשות מקומית מגביית חובות ארנונה – שכן ענינו במחסום דיוני העומד לזכותו של נתבע בהליך שיפוטי.

אכן – הפסיקה הכירה, בנסיבות מסוימות, ב"התיישנות מנהלית" החוסמת בעד רשות מקומית (או כל רשות מנהל אחרת) מפתיחה בהליכי גבייה כחלוף שנים רבות וארוכות מהתגבשות החוב.

ברם – לא זה המקרה שבפנינו.

מתגובתה המפורטת של המשיבה על שלל צרופותיה, נמצאנו למדים כי היא לא שקטה על שמריה כל אותן השנים.

במקביל לדרישות תשלום בלתי פוסקות (החל מ- 1996 ואילך) היא ניסתה שוב ושוב, וללא הצלחה, לגבות החוב בהליכים מנהליים.

כן ניסתה ב- 1996, ב- 1997 ושוב ב- 2004.

על אף התמדתה בדרישות התשלום ונסיונה החוזר ונשנה לגבייה המנהלית – לא שילם העותר את חובותיו.