אסייב נ' מדינת ישראל

1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטנ' אבו טהה) במ"ת 5700-05-17 מיום 24.5.2017, בגדרה נקבע כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר; ועל החלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.7.2017 (השופטת ג' לוין), שבה נקבע כי העורר ישהה במעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2. ביום 4.5.2017 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו 2 עבירות של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 ועבירת אינוס. עובדות כתב האישום הצריכות לענייננו הן כדלקמן: ביום 2.2.2015 שהה העורר בחדר מדרגות יחד עם הקטינה ר', ואגב כך נגע באיבר מינה. עקב מעשה זה מיוחסת לעורר עבירה של מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 (להלן:האישום הראשון). בשנת 2017, סמוך לחג הפורים, עקב העורר אחר א' ואחותה, שתיהן קטינות, אשר יצאו מחנות שבה שהה. העורר פנה לא' בשאלה לגבי המדבקות שאחזו בידיהן, ולאחר מכן התכופף ונגע באיבר מינה של א' מעל לבגדיה. בגין המעשה הזה הואשם העורר בביצוע מעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 (להלן: האישום השני). ביום 17.4.2017, ניגש העורר לב', אשר שהתה ברחוב יחד עם אחיה, ורכבה על אופניים; העורר התכופף לעבר ב', הרים את חצאיתה, והחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה, חרף התנגדותה למעשיו. בגין מעשה זה הואשם העורר בעבירת אינוס (להלן: האישום השלישי). העורר נעצר בעבר בשל המעשים המיוחסים לו באישום הראשון, אך על-פי המלצת שירות המבחן הוא לא הועמד לדין. זאת, תוך התניית אי-העמדתו לדין בהשתתפותו בטיפול יעודי לעברייני מין, ובביצוע עבודות התנדבות בקהילה. בעקבות מעצרו של העורר בגין שני האישומים הנוספים, חיווה שירות המבחן את דעתו על המסוכנות הנשקפת ממנו, ולא בא בהמלצה טיפולית עבורו.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בשתי החלטות שניתנו בעניינה קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר (החלטה מיום 24.5.2017, השופטנ' אבו טהה); וכי נשקפת ממנו מסוכנות המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים (החלטה מיום 2.7.2017, השופטת ג' לוין). בערר שלפנַי טוען העורר כי נטל אחריות והודה בביצוע המעשים המיוחסים לו באישום הראשון, והוא ממקד את טענותיו באישומים השני והשלישי. העורר איננו מכחיש את עצם קרות האירועים, אך מכחיש את זיהויו כמבצע המעשים.

עיקרי חומר הראיות

4. אסקור להלן בתמצית את עיקרי הראיות שבידי המדינה. אשר לאישום השני, א' העידה לפני חוקרת ילדים על האירוע המתואר בכתב האישום, כמו גם על חזותו ולבושו של האדם שביצע בה את המעשים הנ"ל. חוקרת הילדים התרשמה כי א' דיווחה את אשר חוותה, וכי ניכר נסיונה לדייק בפרטים. נוסף על כך, נערך מסדר זיהוי, שבמהלכו הצביעה א' על תמונתו של העורר מבין שמונה תמונות, ואמרה:"נראה לי שזה הוא, אני לא יודעת, הוא דומה לו, דומה לו קצת". עוד טענה א' כי היא מזהה את העורר "לפי הפנים".

5. אשר לאישום השלישי, העידה ב' לפני חוקרת הילדים על האירוע המתואר בכתב האישום, וכך גם אחיה של ב', אשר נכח במקום בשעה שהמעשים בוצעו לכאורה. השניים תיארו גם את מראהו החיצוני של האדם שביצע בב' את המעשים המיוחסים לעורר, ואת לבושו, ושניהם תיארוהו כבעל זקן קצוץ. חוקרת הילדים התרשמה כי ב' דיווחה את אשר חוותה, כי אחיה דיווח על האירועים שאליהם נחשף; וכי תיאורי השניים מעוגנים בנסיבות העניין כהווייתן. נוסף על כך, מדברי אחיה ואביה של ב', עולה כי לאחר קרות האירוע המתואר בכתב האישום, זיהה האח את העורר, והסב את תשומת לבו של אביו לכך. או אז ניגש האב אל העורר ושאלוֹ האם פנה לבתו. משהשיב העורר בשלילה, הניח לו האב, ובהודעתו טען כי עשה זאת משום שהעורר לא ענה על התיאור שמסרו לו ילדיו קודם לכן. העורר אישר שאביה של ב' אכן פנה אליו. במסדר זיהוי שנערך, אמרה ב' בתחילה שתמונתו של האדם אשר ביצע בה את המעשים המיוחסים לעורר היא תמונה מספר 4, אך לאחר שנאמר לה להצביע על תמונתו של האיש, היא הצביעה על תמונת העורר, פעם ופעמיים, ואישרה כי זו תמונה מספר 5. לאחר מכן אמרה ב' כי זיהתה את העורר לפי"הפנים שלו". כמו כן, ניתן ללמוד על המעשים המתוארים באישום השלישי מתצלומים ומסרטונים אשר הופקו ממצלמות המוצבות בקרבם מקום.

עיקרי החלטות בית המשפט המחוזי

6. בית המשפט המחוזי קבע כי די בחומר הראיות דלעיל כדי לעמוד ברף הראייתי הנדרש לשם מעצר עד תום ההליכים. עוד נקבע כי אין בטענות העורר, אשר תידונּה במסגרת ההליך העיקרי, כדי לפגום בפוטנציאל ההוכחתי שבחומר הראיות.

7. נוסף על כך, קבע בית המשפט המחוזי כי העבירות המיוחסות לעורר – עבירות מין בקטינות – מקימות מיניה וביה עילת מעצר של מסוכנות. זאת, ביתר שאת כאשר העבירות בוצעו לכאורה בעת שהעורר משתתף בטיפול לעברייני מין, חרף ההליכים המשפטיים באישום הראשון, בתעוזה, וכאשר חומרת העבירות עולה ממעשה אחד למשנהו. בית המשפט המחוזי עמד גם על מאפייני אישיותו של העורר כפי שאלו עולים מתסקיר המעצר – העורר חווה דחפים מיניים מוגברים ומתקשה להכיר בבעייתיות שבהתנהגותו, לשתף פעולה בהליך הטיפולי, ולהביע אמפתיה כלפי הקורבנות. עוד תיאר בית המשפט המחוזי את קביעת תסקיר המעצר אודות"רמת סיכון בינונית גבוהה להישנות התנהגות עוברת חוק", ואת התרשמות שירות המבחן כי העורר איננו בשל להליך טיפולי אינטנסיבי, וכי מבלעדי מעורבות טיפולית לא תפחת מסוכנותו. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי, כי אין אפשרות ליתן אמון בעורר, כנדרש לשם שחרורו לחלופת מעצר. זאת ועוד, על אף התרשמותו החיובית של שירות המבחן מהמפקחים שהוצעו, הסתפק בית המשפט המחוזי בשאלת יכולתם לרסן את התנהגותו המינית הפוגענית של העורר, ולמנוע את הסיכון הטמון בו כלפי קטינות נוספות. אשר על כן, הורה בית המשפט המחוזי על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים.

עיקרי טענות הצדדים