אסוס נ' אסולין ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 29.5.10.

רוני בוחניק (להלן: "בוחניק"), שנהג ברכב התובע עת קרתה התאונה, מסר כי האט נסיעתו בשל אוטובוס שיצא מתחנה לנתיב נסיעתו. הוא חש מכה מאחור, וכאשר ירד מהרכב הסתבר לו כי נתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") פגעה בו מאחור. הנתבעת טענה כי רכב אחר פגע בה מאחור, אך העד לא ראה זאת. העד ציין כי רק מפי הנתבעת ועדים נוספים שהיו נוכחים במקום נודע לו כי רכב נוסף פגע בנתבעת. הוא לא לקח פרטים של רכב נוסף, ואף אינו יכול לזהות את נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") כמי שהיה מעורב בתאונה.

גלית ביטון, שנסעה עם בוחניק ברכב, מסרה בעדותה פרטים דומים, וציינה כי לא ראתה את הנהג שפגע בנתבעת.

הנתבע, אשר לא הגיש כתב הגנה, מסר בעדותו כי במועד התאונה היה בביתו ורכבו היה בחניה מתחת לבית. הוא לא היה מעורב בתאונה, ועל רכבו לא היה כל סימן של תאונה.

הנתבעת מסרה בעדותה כי עצרה בגלל אוטובוס שיצא מתחנה. אחרי האוטובוס נסעה מונית, בוחניק היה אחרי המונית והיא הייתה אחרי בוחניק. כאשר הייתה בעצירה מוחלטת הרגישה מכה חזקה מאחור. רכב פגע בה והדף אותה לעבר רכבו של בוחניק, והיא פגעה בו. היא ניגשה לרכבה על מנת להביא עט כדי לכתוב את פרטי הרכב שפגע בה, אולם הוא נמלט ממקום האירוע. היא הצליחה לזכור את ארבע הספרות הראשונות מתוך מספר הרכב, והמשטרה, שהגיעה למקום ותחקרה עדים, הצליחה להשלים את מספר הרכב. הנתבעת ציינה כי היא מזהה את הנתבע כמי שנהג ברכב.

מריה גרקין, שנסעה יחד עם הנתבעת בעת התרחשות התאונה, מסרה בעדותה פרטים דומים לאלה שמסרה הנתבעת לגבי אופן התרחשות התאונה, וציינה כי לא ראתה את הנהג שפגע ברכבן.

מחומר הראיות עולה כי הנתבעת פגעה ברכב התובע לאחר שנהדפה לעברו על ידי רכב אחר שפגע בה. גרסת הנתבעת, שעשתה עליי רושם מהימן, נתמכת בגרסת חברתה מריה גרקין, ובתמונות הנזק לרכבה מאחור. בוחניק אישר כי הנתבעת מסרה כי רכב אחר פגע בה מיד לאחר התאונה, דבר המצביע על אמיתות הדברים.

הואיל והנתבעת נהדפה אל עבר רכב התובע, הרי שלא נהגה ברשלנות, ולכן אין היא אחראית להתנגשות רכבה ברכב התובע, ודין התביעה נגדה ונגד המבטחת שלה, נתבעת מס' 3, להידחות. מי שחב לפצות את התובע בגין נזקיו הוא הרכב שפגע בנתבעת. השאלה היא אם הובאו די ראיות לכך שהיה זה הנתבע. סבורה אני כי התשובה לשאלה זו הינה בחיוב.

עדות הנתבע הותירה בי רושם בלתי מהימן. אף העובדה שלא הגיש כתב הגנה עם קבלת כתב התביעה, באופן שגרסתו נשמעה לראשונה במהלך הדיון, אינה עומדת לזכותו. מנגד גרסת הנתבעת, אשר העידה כי היא מזהה את הנתבע והסבירה באריכות כיצד, הותירה בי רושם מהימן. הנתבעת העידה באריכות ובכנות, וניכר בה שהקפידה לדייק בדבריה אף כאשר לא עלה הדבר בקנה אחד עם האינטרס שלה (ראה עדותה בעמ' 6 שו' 20-22). סבורה אני כי די בעדותה, שאותה אני מעדיפה על פני עדות הנתבע, כדי להוכיח במידת ההוכחה הנחוצה במשפט האזרחי כי הנתבע הוא שפגע בנתבעת.

אשר על כן הנני דוחה את התביעה נגד נתבעות מס' 2 ו-3.

התביעה נגד נתבע מס' 1 מתקבלת, ואני קובעת כי עליו לפצות את התובע בגין נזקיו, דהיינו הנזק הישיר לרכב – 3,710 ₪, ושכ"ט השמאי – 619 ₪.

לפיכך הנני מורה כי נתבע מס' 1 ישלם לתובע סכום של 4,329 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלם נתבע מס' 1 לתובע הוצאות משפט בסכום של 300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלם נתבע מס' 1 לנתבעות מס' 2 ו-3 הוצאותיהן בתביעה זו בסכום של 300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום, ט"ז חשון תשע"ב, 13 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.