אנעיים נ' אנעים ואח'

החלטה

(בשאלת האחריות)

לפני תביעה לפיצויים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, (להלן: "חוק הפלת"ד"), בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 06.06.06.

התובעת, ילידת 1953, נפגעה עת ביקשה להיכנס לרכב, כאשר עוד בטרם סיימה את הכניסה, החל נהג הרכב, בעלה של התובעת, לנסוע בלי לשים לב כי התובעת טרם התיישבה ברכב. כתוצאה מכך, נפלה התובעת, ונגרם לה שבר ברגל שמאל.

הרכב היה מבוטח, אותה עת, בביטוח חובה ע"י הנתבעת. הנתבעת כפרה בעצם התרחשות התאונה ונסיבותיה.

הדיון פוצל כך שתחילה נדונה שאלת החבות כאשר המחלוקת בעניין זה הינה בנסיבות אירוע התאונה.

דיון

מטעם התובעת העידה התובעת עצמה, בעלה סלים אנעים, בנה יוסף אנעים וכן אחמד חסן פלאח. מטעם הנתבעת העיד עוזי הדר, ראש מדור תאונות דרכים במרחב העמקים.

התובעת תיארה בעדותה את אשר התרחש, כאשר ציינה כי ביום התאונה, בסיום ביקור חולה (סבי כלתה) בכפר רמת הייב, בסביבות השעה 17:00, התחילה בכניסה לרכב, הכניסה את רגלה השמאלית לרכב ובטרם התיישבה, החל בעלה בנסיעה וכתוצאה מכך התעקמה רגלה ונפלה על הרצפה (עמ' 15 ש' 13-15).

תיאור נסיבות התאונה נתמך בעדות בעלה של התובעת (עמ' 3 ש' 24-26, עמ' 5 ש' 23-25), בעדות בנה (עמ' 11 ש' 31-33) וכן בעדותו של אחמד פלאח (עמ' 9 ש' 31-33, עמ' 10 ש' 1-5). גם בפנייתה למיון נמסרה גרסה לפיה נפגעה מנפילה מרכב "לדבריה נפלה מאוטו ונחבלה בשוק שמאל" (נ/2).

יש לציין, כי בכל חומר הראיות שהוצג בפניי, אין סתירות בין עדויות עדי התביעה בעניינים מהותיים והעדים הנ"ל הותירו רושם חיובי בעדויותיהם. כמו כן, התובעת הציגה כל ראיה או עדות רלוונטית, לא הסתפקה בעדותה ועדות בעלה, אלא אף זימנה את בנה ואת אבי כלתה, אחמד פלאח, כדי לתמוך בגרסתה.

הסתירות שהתגלו בעדויות באשר לתנוחת התובעת לאחר האירוע, היינו אם רגלה היתה עדיין בתוך הרכב או מחוץ לרכב, הן סתירות המלמדות דווקא על אי תיאום עדויות. בנסיבות שתוארו על ידי העדים, אשר העידו אודות אירוע שהתרחש שלוש שנים לפני מתן העדות, כאשר הסיטואציה המתוארת היא, ללא ספק, סיטואציה מלחיצה, אישה נגררת עם רכב, נופלת, מתעלפת ומצבה הבריאותי מדאיג מבחינת הסובבים אותה, אין זה אלא סביר שהעדים לא יתרכזו בתנוחת התובעת ומיקום הסובבים אותה. מדובר באירוע מפתיע, פתאומי, בלתי צפוי. העדים קולטים את האירוע באופן שונה ואין הדבר מלמד על עדות שקר.

טענת הנתבעת אודות קיומה של גרסה סותרת שנמסרה במשטרה, גם היא אינה פוגעת ברושם החיובי ובמהימנות של העדים, שכן ההודעה (נ/1) שנמסרה על ידי בעלה של התובעת, בה מתואר כי האירוע קרה תוך כדי ירידתה מהרכב, לא נרשמה בכתב ידו של העד, והלה הסביר כי לא אמר שהתאונה קרתה במהלך הירידה (עמ' 6 ש' 18-20 , עמ' 7 ש' 11-15).

מקובל עליי הסברו של העד, במיוחד לאור העובדה שגרסה זו שכביכול נמסרה במשטרה, אף היא מקימה חבות על פי חוק הפלת"ד. לכן, לו היה מדובר באירוע שקרה בנסיבות אחרות, שאין להן כל קשר לרכב, ואינן מקימות חבות מכוח חוק הפלת"ד, אין כל סיבה לשינוי הגרסה מירידה מרכב לעליה לרכב.

הוא הדין באשר להודעת התובעת (נ/11), אשר בה אף נכללו פרטים נוספים ביחס לביקור, המתיישבים עם העדויות שנמסרו בפניי. כך למשל צוין, כי התובעת נסעה עם בעלה לביקור משפחתי ואף צוין כי מדובר בביקור חולה ושוב ייאמר, כי אלו הן הנסיבות וככל שמדובר בנפילה מרכב, עדיין לא היתה כל סיבה לשנות את הגרסה לנפילה תוך כדי כניסה לרכב.

בנוסף, הנתבעת טענה לסתירות בגרסאות התובעת ועדיה לעניין ביקורם בבית הכלה טרם ביקור הסב החולה. גם לעניין זה נחה דעתי שאין המדובר בסתירות מהותיות שיש בהן כדי להצביע על אמרות שקר. שני הבתים, של הכלה והסב החולה הם בשכנות וביניהם קיימת חצר משותפת. הביקור, שנטען כי התקיים בבית הכלה תחילה, היה קצר והעובדה שבעלה של התובעת שלל בעדותו קיום ביקור זה, בעוד מנגד ציינה התובעת כי היא כן ביקרה בבית הכלה (עמ' 18 ש' 25-31), עדות שנתמכה על ידי בנה (עמ' 12 ש' 16-25) ועל ידי מר אחמד פלאח (עמ' 9 ש' 6-11), אם כי כל עד נקב במשך ביקור שונה, אין בה כדי להצביע על עדות שקר, כאשר טבעי כי פרטים לא מהותיים כאלו או אחרים יישמטו מזיכרונם של בני אדם, עת מתן עדותם, שניתנה כאמור כעבור תקופה לא קצרה מיום אירוע התאונה.

סוף דבר

התובעת הותירה רושם חיובי בעדותה, עדותה התיישבה עם דברי העדים מטעמה, אשר תיארו את השתלשלות העניינים ומסרו פרטים זהים על אשר אירע לפני התאונה, תיארו את נסיבות התאונה ואת אופן פינוי התובעת לבי"ח העמק לקבלת טיפול רפואי. גרסתה של התובעת לא נסתרה אלא בעניינים שוליים שלגביהם ניתנו הסברים המניחים את הדעת, ואין בהם כדי לפגוע במהימנותה. על כן הנני מקבלת את גרסתה וקובעת, כי היא נפגעה במהלך כניסתה לרכב, פגיעה המהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד והנתבעת חבה בפיצוי התובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה.

הנני מורה על הזמנת הצדדים לקדם משפט ליום 24.5.11 שעה 8:30 להמשך בירור שאלת הנזק.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"א, 15 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.