פסק דין
זוהי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שארעה ביום 8.7.09.
התובע מסר בעדותו, כי במועד התאונה נסע ברכבו בשיירת מכוניות, והאט את מהירות נסיעתו עד כדי עצירה מוחלטת כמעט. הנתבע פגע ברכבו מאחור. לאחר הפגיעה נסע הנתבע לאחור, עד שפגע במשאית מאחוריו. מיד לאחר הפגיעה במשאית נסע הנתבע שוב קדימה, ופגע בשנית ברכבו מאחור.
סלים ג'ריס, קרוב משפחה של התובע שהיה עד לתאונה, מסר בעדותו פרטים דומים לאלה שמסר התובע ביחס לאופן התרחשות התאונה.
הנתבע מסר בעדותו, כי פגע ברכב התובע מאחור פגיעה קלה. הוא עצר וירד מרכבו, הלך אל רכב התובע וביקש ממנו את פרטיו, אולם התובע סרב למסור לו פרטים. הוא נסע לאחור, ואז הבחין שמגיעה משאית, עצר והחל לנסוע שוב קדימה. המשאית פגעה ברכבו מאחור בצד ימין בגלגליה האחוריים, והדפה אותו אל רכב התובע, והוא פגע ברכב התובע פעם שניה מאחור. נהג המשאית ברח מן המקום בלי להשאיר פרטים.
התובע טען, כי יש להעדיף את גרסתו על פני גרסת הנתבע. לחילופין טען, כי אף אם תתקבל גרסת הנתבע, הרי שהיתה זו חובתו של הנתבע לספק את פרטיה של המשאית, ומשלא עשה כן, הוא אחראי למלוא נזקיו.
הנתבע טען, כי הוא אחראי רק לפגיעה הראשונה ברכב התובע, בה נגרם נזק קל בלבד, ואילו לפגיעה השניה הוא אינו אחראי, שכן נהדף על ידי משאית אל עבר רכב התובע. על כן יש לחייבו לשאת רק בכמחצית מנזקיו של התובע.
סבורה אני, כי מן הדין לחייב את הנתבע לשאת במלוא הנזקים שנגרמו לתובע בשתי הפגיעות, וזאת אף אילו הייתי מעדיפה את גרסתו בנוגע לאופן התרחשות התאונה על פני גרסת התובע. הנתבע טוען, כי הפגיעה השניה התרחשה הואיל ונהדף אל רכב התובע על ידי משאית שפגעה בו. ואולם הנתבע לא סיפק את פרטיה של אותה משאית. הנתבע טען, אומנם, כי נהג המשאית נמלט מן המקום, דא עקא כי לא שוכנעתי, כי משאית בגודל שתאר הנתבע הספיקה, חרף גודלה ותנאי עומס התנועה ששררו במקום, עליהם העידו שני הצדדים, להימלט מן המקום מבלי שיהיה סיפק בידי הנתבע לרשום את מספרה. על כן, אם אכן נהדף הנתבע על ידי המשאית אל רכב התובע, הרי שבכך שלא רשם את מספרה של המשאית, גרם לתובע נזק ראייתי, שכן מנע ממנו אפשרות לתבוע את נזקיו מנהג המשאית. מכאן חובתו של הנתבע לפצות את התובע גם עבור נזקיו כתוצאה מן הפגיעה השניה.
התובע הגיש חוות דעת שמאי וחשבונית תיקון ביחס לנזק שנגרם לרכבו עקב שתי הפגיעות בו. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית, ואף לא ביקש לחקור בחקירה נגדית את השמאי. אין די בעדותה של אשת התובע, אשר מסרה בתצהירה כי ראתה את רכב התובע בסמוך לאחר התאונה ולא הבחינה בפגיעה משמעותית, כדי להפריך את חוות דעת השמאי מטעם התובע. העדה אינה מומחית בתחום הערכת הנזקים, היא לא בדקה את הרכב, וכידוע לא תמיד ניתן לעמוד על היקף נזק שנגרם לרכב במבט עליו מבחוץ.
לפיכך אני קובעת, כי על הנתבע לפצות את התובע בגין הנזקים המוכחים שנגרמו לו, דהיינו הנזק הישיר לרכב, ירידת הערך ושכר טרחת השמאי.
אשר על כן הנני מורה, כי הנתבע ישלם לתובע סכום של 25,963 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 2,000 ₪, אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וישיב לו את שכר העד מטעמו, וכן את החלק היחסי מתוך האגרה ששילם בהתאם לסכום שנפסק.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, כ"ז שבט תשע"א, 01 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.