אנדגר נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

1.לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו (כב' השופט גיא הימן) מיום 27/1/13 בתיק 08/11/0319543.

2.ביום 5/4/12 קיבל המערער הודעת תשלום קנס על סך 730 ₪ ולפיה ביום 5/4/12 בשעה 15:00 באתר בניה ברחוב בצרון 15 ת"א הוא השאיר בשטח המדרכה / הכביש פסולת בנין שכללה חמרה, חול בתפזורת, דלי פלסטיק וקרשי עץ.

המערער ביקש להישפט. הוא טען בישיבת ההקראה כי הוא לא זה שהניח את הפסולת וכי הפסולת לא קשורה אליו בשום צורה.

3.בתום הליך ההוכחות, ניתנה הכרעת הדין ולפיה הורשע המערער במיוחס לו.

בית המשפט בחן היטב את גרסאות הצדדים.

על פי עדותו של הפקח, הוא ראה פועל שנושא דלי מלא אדמה ושופך אותו לתוך המכולה. שאל את הפועל מי זה מנהל העבודה, והפועל קרא למנהל העבודה (הנאשם).

הפקח העיד, כי כאשר הגיע המערער, הוא לא טען כי אינו קשור לפסולת אלא אמר שהוא ינקה את זה בתוך 10 דקות – רבע שעה. (ראה עמ' 1 שורות 14 – 19 וכן שורות 22 – 24 לפרוטוקול).

עוד העיד הפקח, כי כאשר ביקש מהמערער להזדהות, המערער סירב. נדרשה הזמנתו של שוטר, שאפילו נוכחותו לא ציננה את הרוחות. בסוף מסר המערער ת.ז. אך התרה בשוטר, שאם ימסור את הפרטים למפקח הוא יתלונן נגדו במחלקה לחקירות שוטרים. המערער הסתלק מהמקום עוד בטרם נמסרה לו הודעת הקנס.

בית המשפט גם שמע את עדותו של הנאשם – המערער.

4.בית משפט האמין לפקח ומאידך – מצא את עדות הנאשם כעדות בעייתית (ונימק כדבעי את מסקנתו זו, מבלי שכינה אותה "בעייתית").

עוד הוסיף בהכרעת הדין:

"לבסוף, כוח מפליל מצוי גם בקרבה הפיזית שבין אתר הבנייה לבין המקום שבו הוצבה המכולה. המכולה אמנם לא הוצמדה לאתר, ואולם היא הוצבה בכביש סמוך. הנאשם לא הצביע, אף שתחום השיפוצים אינו זר לו, על אתר בניה אחר בקרבת מקום, ובו עבודות שניתן היה לקשור ולו לכאורה למכולה. הוא לא טען, לא באוזני המפקח, לא באוזני השוטר ולא בעדותו בפני, כי גורם אחר העסיק את הפועל שפגש המפקח. אילו היה גורם כזה, חזקה על הנאשם כי בטרם יבחר להתעמת עם גורמי האכיפה, היה מביא את דבר קיומו לידיעת המפקח והשוטר, ולמצער לידיעתו של בית המשפט. כל זכר לכך לא בא בדבריו.

"אין לי קשר לאירוע, וזהו", סיכם הנאשם שלא באופן שבו מוכיחים טענות בהליך שיפוטי (עמ' 6 ש' 22)."אין לי דרך להוכיח את מה שאני אומר עכשיו" – אמר (עמ' 3, ש' 26-27). אלא שדרך – יש ויש. הוכחה – לא נמצאה לנאשם. נטל ההוכחה בפלילים הוא, אמנם, על המאשימה, אך סבורני כי זו נשאה בו כל צורכו. ראיות להפריך לא הובאו, ובכך כל ענינו של דיון בבית המשפט". (עמ' 7 שורות 8 – 21 לפרוטוקול).

הושת על המערער קנס בסך 1,500 ₪.

5.למערער טענות ולפיהן לא היה בסיס ראייתי להרשעה, ובייחוד בשים לב לכך, שההרשעה מבוססת על עדות יחידה של הפקח.

ב"כ המערער טען, כי לא ברור, מדוע שלח הפקח את הפועל לקרוא למנהל העבודה ולא נטל את הפרטים של הפועל המלכלך וגם לא הביא את הפועל לעדות.

כמו כן מציין, כי השוטר שהיה במקום לא הוזמן להעיד.

בסופו של הערעור טוען ב"כ המערער: "לאור כל הטענות הללו, יטען המערער כי טעה ביהמ"ש קמא בכך שהרשיע את המערער על בסיס עדות יחידה, לא מהימנה וללא ראיות" (סעיף 13 להודעת הערעור).

6.ב"כ המשיבה נסמכת על פסק דינו של בית משפט קמא. מדגישה כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את אשמתו של המערער. בית משפט בחן את עדויות הצדדים והעדיף את גרסתו של עד התביעה ואין מקום להתערב במסקנותיו של בית משפט קמא.