פסק דין
זוהי תביעה קטנה לתשלום פיצוי ע"ס 4,500 ₪ בגין עוגמת נפש ובזבוז זמן שנגרמו לתובע כתוצאה מתקלות חוזרות ונשנות בקו הטלפון שהתובע מנוי עליו אצל הנתבעת.
עולה מכתב התביעה כי התובע הוא הבעלים של 3 מנויי טלפון אצל הנתבעת, בגינם הוא מחוייב מדי חודש בחודשו באמצעות כרטיס האשראי שלו. בחודש 5/12 ביקש התובע להתחבר באמצעות הנתבעת לקו טלפון נוסף בכתובת מגוריו ולאחר שהחיבור בוצע החלו בקו הטלפון אין ספור תקלות.
התקלה הראשונה אירעה ביום 10.5.12, ובעקבותיה פנה התובע לנתבעת, תיאם עמה מועד לביקור טכנאי. התקלה באה על פתרונה ביום 14.5.12. בעקבות התקלה הנ"ל, שנפתרה כאמור, התגלו תקלות נוספות בימים 20.9.12, 4.10.12, 3.2.13, 9.4.13, 14.4.13, 23.4.13, 25.4.13. בכל אחת מאותן הפעמים התובע נאלץ להמתין זמן רב עד לקבלת מענה טלפוני ובסופו של יום בוצע פתרון זמני של התקלה שהתגלתה – פתרון שלא החזיק זמן רב עד לגילוי התקלה מחדש.
בעקבות התקלות החוזרות הנ"ל, יצר התובע קשר עם הנתבעת, בימים 30.4.13 ו- 2.5.13 וביקש ניתוק הקו. כמו כן, ביקש התובע כי מי מטעמה של הנתבעת יגיע לביתו לצורך איסוף הציוד.
במהלך שיחות שקיים התובע עם הנתבעת התובע קיבל לטענתו יחס מבזה ומזלזל מנציגי הנתבעת, ובקשותיו לקבלת פיצוי בגין התקופות שבהן הטלפון לא עבד, נפלו על אוזניים ערלות.
הנתבעת, בכתב הגנתה כנגד התביעה, הכחישה את טענותיו של התובע ועתרה לדחיית התביעה במלואה. נטען על ידי הנתבעת, כי תביעת התובע הינה תביעה קנטרנית וטורדנית שמטרתה אחת, עשיית עושר ולא במשפט. נטען עוד כי טענות התובע לנזקים נטענו ללא ביסוס וללא תימוכין, וכי תלונותיו של התובע על תקלות ספורות בקו הטלפון זכו לטיפול מהיר, מקצועי ויעיל מצד הנתבעת.
בנוסף, נטען על ידי הנתבעת כי על אף העובדה כי התובע קיבל מענה מספק לפניותיו, ולפנים משורת הדין הוצע לתובע פיצוי של חודש ימים בדמי מנוי אלא שהתובע בחר לדחות הצעתה הנדיבה של הנתבעת.
בדיון שנערך לפני היום בתביעה הקטנה, שמעתי את עדויותיהם של התובע ושל נציגת הנתבעת. כמו כן, הקשבתי להקלטה של אחת השיחות שקיים התובע עם נציגה מטעמה של הנתבעת ובמסגרתה גולל טענותיו ודרישותיו מן הנתבעת. לאחר שעשיתי כן, שוכנעתי כי יש לדחות את התביעה במלואה.
ככל שהוכח לפני כי בקו הטלפון התגלו אחת לכמה חודשים תקלות שמנעו בעד התובע לעשות שימוש סביר בקוו הטלפון המותקן בביתו, הרי שלא שוכנעתי כי המדובר בתקלות שהנתבעת לבדה אחראית עליהן. בנוסף, ולא פחות חשוב, שוכנעתי כי הנתבעת עשתה ככל העולה בידה כדי להביא לפתרון התקלות תוך פרק זמן סביר ובדרך סבירה ומתקבלת על הדעת.
שוכנעתי כי התנהלותה של הנתבעת לא היתה רשלנית בנסיבות העניין, וכי הטיפול שניתן על ידה לתקלות עליהן התלונן התובע היה טיפול רציני, רציף ואחראי.
בניגוד לטענת התובע לא שוכנעתי כי הנתבעת הפגינה כלפי התובע יחס מזלזל או מבזה. כמו כן, לא שוכנעתי כי התקלות שבאספקת השירות היו תוצאה של פעולה מכוונת של הנתבעת או של רשלנות חמורה מצדה.
על פניו, עולה מחומר הראיות שהובא לפני כי התנהלות הנתבעת לאחר גילוי התקלות והבאתן לידיעת הנתבעת, היתה סבירה ולא לקתה ברשלנות.
מעבר לנדרש, אציין, לא הוכחה לפני טענת התובע לנזקים. לכל היותר ניתן לקבוע כי עלה בידי התובע להצביע על אי נוחות או אכזבה, שאין בהם כדי לזכות בפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.
בעניין זה לא ניתן להתעלם מעדותה של נציגת הנתבעת לפיה התובע קיבל זיכוי בדמי המנוי, בגין אותם הימים שבמהלכם לא ניתן לו שירות על ידי הנתבעת.
בנסיבות העניין, ובהינתן העובדה כי התובע בחר לאורך התקופה של לנתק את ההתקשות עם הנתבעת, וכי לא עלה בידו להצביע על צער עמוק ופגיעה משמעותית שיכול והיו מזכים בפיצוי, הריני דוחה את התביעה.
לפנים משרות הדין, אינני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.
ניתן היום, ד' שבט תשע"ד, 05 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.