אמויאל נ' מדינת ישראל - פסקדין

פסק-דין

רקע:

1.בפנינו ערעורו של מר דוד אמויאל ("המערער") על החלטה של וועדת מומחים לפי חוק הגזזת התשנ"ד-1994 ("הוועדה"; "החוק"), אשר דחתה את טענתו של המערער שהוכח בפניה שקיבל טיפול בהקרנות.

הוועדה דנה בעניינו של המערער פעמיים. הפעם הראשונה ביום 14.05.12 אז קבעה הוועדה, שהיא שוכנעה שלא נוצרה תשתית מספקת לכך שהמערער קיבל טיפול בהקרנה ולכן דחתה את תביעתו. המערער ביקש לדון בעניינו פעם נוספת (בקשתו מיום 05.09.12) ולבקשתו זו הוסיף חוות דעת של פרופ' שמר מיום 14.12.12 ("חוות הדעת") שבה קבע פרופ' שמר "אין כל ספק שדלדול השיער והכתמים היפו והיפר פיגמנטרים בקרקפת הינם תולדה של הטיפול ההקרנתי אותו קיבל אדון אמויאל דוד בילדותו. אי לכך יש לראות בנזקי העור תולדה של ההקרנות דאז".

חוות הדעת היתה בפני הוועדה אולם הוועדה החליטה, ביום 13.01.13, שחוות הדעת איננה בגדר ראיה חדשה/נוספת ולא נוצרה תשתית ראייתית מספקת לשינוי ההחלטה הקודמת של הוועדה לפיה דין תביעתו של התובע להכיר בו כמי שקיבל טיפול בהקרנות, להידחות.

הערעור והתשובה:

2.בערעור שהגיש המערער טוען הוא שחוות הדעת היא בגדר ראיה חדשה שלא היתה בפני הוועדה עת ניתנה החלטתה הראשונה; היה על הוועדה לתת דעתה על קביעתו של פרופ' שמר בחוות דעתו; ואילו היא (הוועדה) למעשה התעלמה מחוות הדעת ללא שנתנה את נימוקיה לאי קבלת חוות הדעת.

3.המשיבה בכתב תשובה שהגישה טוענת שאין לקבוע שהוועדה התעלמה מחוות דעת פרופ' שמר כיוון שקובעת היא בהחלטתה מיום 13.01.13, בין היתר, שחוות הדעת אינה יכולה להועיל לתביעתו של התובע.

דיון והכרעה:

4.עיון בהחלטת חחות דעת המומחים, מיום 09.05.12 מלמד שהוועדה (בסעיף 5 להחלטה) קובעת שבין היתר היא עיינה בתוצאות בדיקת רופאה מומחית דרמטולוגית או מטעם הוועדה אשר קבעה ב-"19.04.12 שלא מצאה סימנים המעידים על קבלת טיפול בהקרנות כנגד מחלת הגזזת כמשמעותו בחוק.... באזור הורטקס קרטוזות סולאריות מרובות. סולר לנטיגו מרובים, שינויים סולאריים בגבות, ידיים גם כן".

עוד קובעת הוועדה באותה החלטה, בין היתר, ש"בדיקת הקרקפת של התובע מעידה על נזקי שמש ברורים".

5.אין חולק שהחלטת הוועדה מיום 13.01.13, דוחה למעשה את הממצאים הנוספים שהביא המערער בפני הוועדה. האחד, את עדותה של אחותו של המערער ושניים, חוות הדעת של פרופ' שמר.

6.אין חולק שלוועדה בלבד הסמכות לקבוע האם בעדותה של אחות המערער היתה משום ראיה נוספת המוסיפה לה מימד שכנוע ראייתי שהמערער קיבל טיפול בהקרנות דווקא ולכן לעניין זה אין פגם בהחלטת הוועדה מיום 13.01.13.

7.אשר לחוות הדעת של פרופ' שמר:

א.כפי שצוטט לעיל מחוות הדעת משתית הוא את מסקנתו שהנזקים שגילה (דלדול השיער והכתמים היפו והיפר פיגמנטרים בקרקפת) הינם לדעתו תולדה של ההקרנות שעבר המערער.

קשה לומר שבחוות דעתו פרופ' שמר נימק מדוע לדעתו הקשר הסיבתי בין אותם ממצאים לבין טיפול בהקרנות הוא חד ואחד.

ב.מנגד עומדת חוות הדעת, מיום 19.04.12, של המומחית למחלות עור ומין, ד"ר דורית שפירא שקבעה שהסברה לגבי הממצאים שמצאה במערער הם "אלופציה אנדרוגנית טיפוסית באזור הורטקס קרטוזות סולאריות מרובות, סולאר לנטיגו מרובים, שינויים סולאריים בגבות, ידיים גם כן".

כלומר, לנגד עינינו קביעה של מומחית לרפואת עור אשר לדעתה הממצאים שנמצאו במערער הינם תוצאה של קרטוזות סולאריות ואת השינויים הסולאריים (נזקי שמש) היא מוצאת לא רק באזור הראש אלא גם בגבות וגם בידיים של המערער.

ג.הוסף לכך את קביעת הוועדה עצמה אשר בדקה את המערער (ראו פרוטוקול וועדת מומחים מ-02.11.11) ואשר קובעת את ממצאיה ובין היתר קובעת שייתכן שאותם ממצאים מצביעים על נזקי שמש.

ד.הנה כי כן, מחד חוות דעתו של פרופ' שמר איננה מתייחסת לקביעות הוועדה והמומחית מטעם הוועדה התולים את הממצאים שנמצאו במערער בנזקי שמש. היה מצופה שלפחות כאשר סוטה הוא בקביעותיו מקביעות הוועדה והמומחית של הוועדה, שהיו בפניו, נמצא בחוות דעתו את הנמקתו לכך.