אם בע"מ נ' ברינה

פסק דין

1.בפני 2 תביעות שטריות, שהדיון בהן אוחד, כל אחת ע"ס 15,000 ₪ (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט). התיקים נפתחו בהגשתם לביצוע בהוצאה לפועל של 2 שיקים בסכום האמור (תיקי הוצאה לפועל מס' 1717678111 ו-1718115112), והנתבע הגיש התנגדויות ובקשות להארכת מועד.

2.לדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדויות לא התייצב הנתבע, וההתנגדויות נדחו אגב חיובו בהוצאות. הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק-הדין, ולאחר תגובות שהוגשו, נקבעה הבקשה לדיון. דיון זה התנהל ברובו באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, החומר שבתיק, והדברים שנאמרו שלא לפרוטוקול במהלך הדיון. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

3.גלומה בהסכמת הצדדים גם הסכמה לביטול פסק-הדין קיים, והחלפתו בפסק-דין זה. אני מבטל, איפוא, את פסק-הדין מיום 7.6.2012.

4."פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

5.בתכלית הקיצור, אלה העובדות: התובעת היא חברה הנותנת שירותי מחשוב, ואילו הנתבע הוא בעלים של חברה שעסקה בתחום הריצוף והשיש. החברה היתה לקוחתה של התובעת, עפ"י הסכם שכלל תשלום דמי שירות קבועים, וכן תשלומים נוספים. במשך תקופה, לא שולמו החיובים החודשיים, עד שלבסוף נתן הנתבע 2 שיקים אישיים שלו לכיסוי מרבית יתרת החוב שהצטבר, אלא ששיקים אלה, לאחר שהופקדו, חוללו בהעדר כיסוי.

6.בקליפת אגוז, אלה הטענות: הנתבע טוען כי התובעת הוליכתו שולל, וחייבה את החברה שבבעלותו בחיובים מיותרים, ובנוסף, פרץ מנהל התובעת למחשב החברה וגרם לנזקים כבדים. התובעת מכחישה את שתי הטענות, וטוענת שהחיובים היו כמוסכם, וכי לא היו לתובע טענות בזמן אמת.

7.מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו, לרבות עוצמת הסיכוי והסיכון הראייתי הניצבים בפני כל אחד מהצדדים.

8.לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין השיקים והכרוך בהם, לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 28,800 ₪. בקביעת סכום זה לקחתי בחשבון גם את חלוף הזמן וגם את ההוצאות שהוציאה התובעת בהליך, לרבות בהוצאה לפועל.

9.מאחר שהנתבע הפקיד ערבון בקופת בית המשפט, לביטול הליכים, אני מורה על חילוט חלקי של הערבון, והעברת הסך של 28,800 ₪ לתובעת. יתרת הערבון תוחזר לנתבע. תיקי ההוצאה לפועל ייסגרו, וההליכים שננקטו בהם יבוטלו.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים.