אל נ' ב.ר.ב. תעשיות (אשפרה וייצור) בע"מ ואח'

פסק דין

הנתבעת 1, ב.ר.ב. תעשיות (אשפרה וייצור) בע"מ (להלן: "הנתבעת") הפעילה מכבסת קיטור באיזור התעשיה מישור אדומים.

התובע, מר דוד אל, התקבל לעבודה בנתבעת ביום 1.3.03.

לפנינו תביעת התובע לפיצוי על אי ביצוע הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים והחזר ניכויים שלא כדין.

כנגד הנתבעת ניתן ביום 16.11.10 צו פירוק. בנסיבות אלה דין התביעה נגד הנתבעת להימחק בהתאם להוראות סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, וכך אנו מורים.

יצויין בהקשר זה שמ"בקשה למתן הוראות" שהוגשה לבית משפט של פירוק, אשר צורפה לתצהיר התובע, עולה כי במסגרת הליך הפירוק מונתה מנהלת מיוחדת לבדיקת תביעות חוב של עובדי הנתבעת, ומדברי ב"כ התובע בדיון שהתקיים ביום 24.10.11 עולה כי אף התובע הגיש תביעת חוב למפרק.

נותרה איפוא לדיון תביעתו של התובע נגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") בעילה של "הרמת מסך" לפי סעיף 6(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999. עד שנברר אם עלה בידי התובע להוכיח עילת תביעה נגד הנתבע לפי סעיף 6(א) לחוק החברות, נפרט את טענות התובע ותביעותיו ואת טענות הנתבעים בכתב הגנתם.

התביעה וטענות הצדדים

לטענת התובע, עם קבלתו לעבודה סוכם בינו לבין הנתבע כי יבוצעו הפרשות לפנסיה עבורו בסך 1,200 ₪ לחודש, כאשר מתוך סכום זה 400 ₪ יהיו הפרשות העובד ו-800 ₪ הפרשות המעביד. למרות הסיכום בנושא, נוכו משכר התובע סכומים של 400 ₪ בכל חודש אך לא הועברו לקרן פנסיה כלשהי, ואף הפרשות המעביד המובטחות לא הועברו לכל קרן פנסיה.

בגין אי ביצוע ההפרשות לפנסיה נתבע פיצוי בסך 104,400 ₪ עבור 87 חודשים מתחילת עבודתו של התובע ועד להגשת התביעה (לפי 87 חודשים * 1,200 ₪), כן סך 100,000 ₪ בגין "הפסד רווחי הון מהוון".

כמו כן, התובע תבע דמי חופשה עבור 116 ימי חופשה בסך 19,784 ₪, לפי 304 ₪ ליום חופשה.

כן נתבעו דמי חגים בסך 19,859 ₪ עבור 7.2 שנים, וכן הפרשי דמי הבראה בסך 918 ₪. כמו כן, נתבע החזר ניכויים שבוצעו עבור טלפון נייד ועבור גילום זקיפות בסך 5,319 ₪ וכן החזר בסך 747 ₪ בגין אי תשלום דמי ביטוח לאומי בחודשים 1-3/09.

אשר לחבותו האישית של הנתבע, נטען כי הנתבע הקים חברה חדשה בשם נכסי מוסקוביץ בע"מ וזאת בעוד עובדי הנתבעת לא קיבלו את כספם. נטען כי הנתבע נטל את כספי עובדי הנתבעת לכיסו. כן נטען כי בהתאם לפסיקה, אי הפרשת סכומים לפנסיה במשך תקופה ארוכה מהווה התנהלות שלא בתום לב של מעביד המצדיקה הרמת מסך.

בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים, טרם מתן צו הפירוק, נטען כי מעולם לא ניתנה לתובע הבטחה כלשהי בעניין דמי פנסיה. לטענת הנתבעים, חבות הנתבעת בגין פנסיה היא אך ורק על פי ההסכם הקיבוצי הכללי או צו ההרחבה בדבר ביטוח פנסיה שתחולתם מיום 1.1.08 בלבד.

כן נטען בכתב ההגנה כי נעשה עם התובע הסדר שכר "נטו", על פיו יקבל משכורת נטו בסך 6,618 ₪, בתוספת דמי הבראה וחופשה והטבות נוספות המתחייבות על פי חוק וכי על פי משכורת זו היה על הנתבעת להפריש סך של 110 ₪ לפנסיה בלבד והיא פירטה את סכומי ההפרשות לגמל שהיא היתה חייבת להפריש עבור התובע החל מתחילת שנת 2008.

הנתבעת הכחישה קיומו של חוב בגין דמי הבראה או חופשה. לעניין דמי חגים נטען שהתובע הינו עובד חודשי והוכחשה חבות הנתבעים להחזיר את הניכויים שהחזרם נתבע.

הנתבע הכחיש קיומה של עילה להרמת מסך ובתוך כך הכחיש כל קשר בין חברת נכסי מוסקוביץ' בע"מ לפעילותה של הנתבעת.

התביעה לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה

במחלוקת בין הצדדים בשאלה אם תנאי עבודתו של התובע כללו התחייבות של הנתבעת להפריש הפרשות לפנסיה עבור התובע עוד מתחילת עבודתו, הראיות מצביעות בבירור על כך שיש להעדיף בעניין זה את גרסת התובע. התובע צירף לכתב התביעה מזכר בכתב של הנתבעת מיום 1.2.05 בו מצויין שהנתבעת לא העבירה למבטחים את חובה בגין הפרשות לפנסיה של התובע עקב "קשיים כלכליים קשים ביותר". אמנם הנתבעים הכחישו את אמיתותו של מזכר זה בכתב ההגנה, אך הכחשה זו אינה מקובלת עלינו לאור אישורו של הנתבע בעדותו כי הוא חתם על מסמך מיום 4.11.07 שאף בו אישרה הנתבעת כי "בתוך חודש מהיום נדאג להסדיר את חוב החברה מול מבטחים בגין שנים עברו".

יתר על כן, מתלושי השכר שהתובע הגיש לבית הדין עולה שההפרשות הפנסיוניות המופיעות בהן הן בשיעור 6%, בניגוד לגרסת הנתבעת בכתב ההגנה (על פיה חלים עליה השיעורים שנקבעו בצו ההרחבה להסכם הפנסיה הכללי משנת 2008).