אל מוגרבי(עציר) נ' מ. י. / יאחב"ל

החלטה (בעניינו של העורר 1)

ערר שהוגש על החלטת בימ"ש קמא (כב' השופט בן דור) אשר הורה על הארכת מעצרו של העורר 1 עד ליום 17/10/10.

העורר נעצר ביום 12/10/10 בגין חשד לביצוע עבירות של החזקת נשק, החזקת חלק של נשק וגניבה, כאשר החשד הינו, כי העורר 1 קשור לאמצעי לחימה אשר נמצאו במתחם גן הארועים "גני מרוויאס" .

העורר נחקר והכחיש כל קשר לאמל"ח, או לרכוש אחר וטען, כי נתבקש על ידי העורר 2 להחליפו לשבועיים לעבודת שמירה במקום.

ב"כ העורר טען, כי כל זיקתו של העורר למתחם בו נמצא האמל"ח הינה שהותו בקרוואן המיועד למגורי השומרים וכי אין כל חשד סביר אשר יכול לבסס את מעצרו של העורר. עוד טען, כי לאור העובדה שהחקירה הגלויה מתנהלת למעלה משבוע ימים, יש צורך בחשד ברמה גבוהה מזו שהיתה נדרשת למעצר בתחילה, וכי יש מקום לשחררו לחלופת מעצר.

מתברר, כי לאחר הדיון שהתקיים בבימ"ש קמא, התקבלו תוצאות בדיקת ט.א. אשר היו על ניילון שעטף את האמל"ח שהוטמן במקום, ולפיהן טביעות האצבע שייכות בחלקן לעורר 1.

העורר 1 נחקר בנושא זה, ובחקירתו טען כי לא נגע בניילון הנצמד ובחקירה נוספת משהוטחו בפניו הממצאים הפורנזיים, החליט לשמור על זכות השתיקה.

ב"כ המשיבה הציג בפני שני דו"חות סודיים מהם עולה, כי קיימות בדיקות נוספות אשר תוצאותיהן אמורות להתקבל בימים הקרובים ומנגד, קיימות לפחות 3 פעולות חקירה (3,9 ו- 10), אשר מחייבות המשך החזקתו של העורר 1 במעצר.

עוד נטען על ידי ב"כ המשיבה, כי ככל הנראה תוגש הצהרת תובע ביום א' הקרוב.

יש לזכור כי מדובר בעבירות חמורות ביותר, וכי האינטרס הציבורי מחייב לאפשר למשיבה להשלים פעולות החקירה הנדרשות כשהעורר עצור.

בנסיבות אלה, הנני דוחה את הערר בעניינו של עורר 1.

ניתנה והודעה היום ו' חשון תשע"א, 14/10/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל ברנט, שופטת

החלטה (בעניינו של עורר 2)

העורר נעצר ביום 4/10/10 בגין חשד לביצוע עבירות של החזקת נשק, חלק של נשק וכן בחשד כי הוא קשור לאמצעי לחימה אשר נמצאו מוטמנים בסמוך למתחם גני מרוויאס, ובקרבת מקום לקראוון בו הוא מתגורר בתוקף תפקידו כשומר במקום.

ביום 12/10/10, הוארך מעצרו של העורר בשלישית על ידי כב' השופט בן דור, עד ליום 17/10/10.

לטענת העורר, אין כל חשד סביר המשמש הצדקה להמשך מעצרו וזיקתו היחידה למקום הינה מגוריו ועבודתו במקום מזה כ- 8 שנים.

משכך ומשלטעמו של העורר, פעולות החקירה אינן מחייבות את הישארותו במעצר, עותר הוא להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

במהלך הדיון, שהתקיים בבימ"ש קמא, בטרם נתקבלה תשובת מז"פ בדבר מעתקי ט.א. שנמצאו על עטיפות האמל"ח, טען סניגורו כי אם יאושר כי קיימים ממצאים לחובת מרשו, יהיה נכון הוא להמשך מעצרו של העורר ב- 10 ימים נוספים. מתברר, כי אכן ט.א. שנמצאו תואמות את ט.א. של העורר.

העורר בחר לשמור לאורך כל חקירתו על זכות השתיקה ואף לאחר שהוטחו בפניו תוצאות השוואת ט.א., חזר ואמר "מה שיש לי להגיד אגיד בביהמ"ש". כך גם משנשאל – האם נגע בניילון עצמו, בחר להשיב כי יאמר את שיש לו בביהמ"ש.

ב"כ המשיבה הפנה לפעולות חקירה שצריכות להתבצע לצורך השלמת החקירה ואשר אינן יכולות להתבצע כשהעורר משוחרר, ואכן הפעולות המצוינות כפעולות 3,9 ו- 10, אינן יכולות להתבצע כאשר העורר משוחרר.