אלשמאלי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בית המשפט לתעבורה גזר את דינו של המערער, בין היתר ל 3 שנות פסילה, בשל עבירות חמורות, לא הביא בחשבון תקופת פסילה בה שהה המערער טרם ניתן גזר הדין.

לאחר שבית משפט קמא קם מכסאו, כאשר גזר את הדין של המערער, אמנם בהעדרו, נעשו אליו פניות ובקשה לקיזוז ימי הפסילה עד תום הליכים על ידי המערער כאשר היה מיוצג על ידי עו"ד עלא קישאווי כבר בחודש מרץ 2010 ובית משפט קמא, בצדק, קבע שאין בסמכותו לשנות את גזר הדין ודחה את הבקשה. לימים החליף המערער את בא כוחו ובנובמבר 2010 הוגשה בקשה על ידי עו"ד חודורוב, בקשה חוזרת לחישוב פסילה. בית המשפט קמא ביום 22.11.10 דחה את הבקשה בציינו שלמעשה מדובר בבקשה חוזרת עם שם חדש וזאת כבר ניתנה בהחלטה מ 10.3.10.

אין מדובר בסיטואציה של "חישוב פסילה" מהסוג הרגיל בהתאם לסעיף 42 לפקודת התעבורה או 557 לת"ת אלא בהחלטה שהינה חלק בלתי נפרד משלב גזר הדין, הבאה בחשבון או אי הבאה בחשבון, באופן מלא או חלקי של תקופת פסילה מנהלית או עד תום הליכים, הדומה מבחינה זאת לחישוב לצורך עונש מאסר תקופת מעצר.

בנסיבות אלה זכות ערעור קמה למערער ביום מתן גזר הדין. המקלים יאמרו שאולי מיום מתן ההחלטה ב 10.3.10 אך מיום זה ואין משנה מה הכותרת שיכתיר עורך הדין את הבקשה לא ניתן יותר להגיש בקשות כדי להחיות את ההליכים ולעצור באופן מלאכותי את כלל סופיות הדיון בהליכים משפטיים.

בנסיבות אלה ערעור זה כלל לא היה צריך להרשם משום שהוגש מבלי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ומטעם זה יש לדחות את הערעור או למחקו, גם לגופו של עניין אין הצדקה לשמיעת הערעור משום שמבחינה עניינית אין עסקינן בשאלה של חישוב פסילה כפי שפורט לעיל.

חסד אעשה עם המערער ורק אמחוק את הערעור בשל הטעם שלא ניתנה הארכת מועד והנני סובר שבנסיבות אין הצדקה להענות גם לבקשה מעין זו.

ניתנה והודעה היום ט"ו שבט תשע"א, 20/01/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: חניתה עזריה