אלרון נ' מנצור

פסק דין

1.התובעת הגישה תביעה ובה היא טענה, כי ביום 22.5.12 היא הלוותה לנתבעת סך של 4000 ₪ - סכום שהנתבעת הייתה זקוקה לו לתשלום החזר משכנתא, וזו הבטיחה להחזיר לה את ההלוואה תוך שבועיים.. התובעת טענה, כי סכום ההלוואה הועבר לנתבעת בשיק על סך 3900 ₪ שהופקד בחשבונה וכן 100 ₪ במזומן. התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבעת לא החזירה לה את ההלוואה ופניותיה החוזרות ונשנות אליה להשיב לה את סכום ההלוואה העלו חרס.

2.הנתבעת אינה חולקת על כך שהתובעת העבירה לה סך של 3900 ₪, אך היא מכחישה כי התובעת העבירה לה הסך של 100 ₪ במזומן. בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת, היא טענה כי התובעת העבירה לה את הסכום לא כהלוואה אלא "עבור מגורים + הוצאות שוטפות (חשמל וכו') וכלכלה מלאה, בנוסף טיפולי שיניים... + תספורת". לשם השלמת התמונה אציין כי לטענת הנתבעת היא שילמה עבור התובעת תשלומים שונים והסכום שהתובעת העבירה לה היה בגין החזר תשלומים אלה וכן בגין השתתפות התובעת בהוצאות הדיור, בעקבות כך שהתובעת התגוררה בדירה המוחזקת על ידי הנתבעת, משך כחודש ימים. הנתבעת הוסיפיה וטענה כי לאחר שהתובעת העבירה לה את הסכום האמור, היא ערכה התחשבנות, קיזזה את הסכומים המגיעים לה ואת היתרה, בסך של 800 ₪ היא הפקידה לחשבון הבנק של התובעת, וזאת היא עשתה לאחר הגשת התביעה, בחודש אוגוסט 2012. התובעת אינה חולקת על כך, כי הסכום שהועבר לה על ידי הנתבעת הנו בסך של 800 ₪.

3.לאחר ששמעתי את התובעת והנתבעת ועיינתי בכתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה, שכן אין בידי לקבל את טענותיה של הנתבעת. גרסתה של התובעת נראית סבירה יותר. לא זו בלבד שעדות התובעת מהימנה עלי יותר מאשר עדות הנתבעת, אלא שעדות התובעת נתמכת בהתנהלות שהייתה בין הצדדים, זאת לצד קשיים רבים שעלו בגרסת הנתבעת. אפרט:

4.אני מקבל את טענתה של התובעת, כי הסכום שהיא העבירה לנתבעת היה בגין הלוואה. קשה להלום את טענת הנתבעת, כי הסכום שהופקד בחשבונה היה לשם החזרת תשלומים שהיא שילמה במקום התובעת, כאשר מנגד טוענת היא כי בחודש אוגוסט 2012 ערכה התחשבנות עם התובעת ובמסגרת התחשבנות זו עלה כי מגיע לה רק סך של 3100 ₪ (וכך היא החזירה לתובעת הסך של 800 ₪). לא ברור מה ההגיון בהתנהלות שכזו ומדוע שהתובעת תעביר לנתבעת סכום עוד בטרם ערכו הצדדים התחשבנות לגבי מה שמגיע לנתבעת.

5.בכתב ההגנה פרטה הנתבעת עבור אלו רכיבים היא זקפה את הסכום שהועבר לה על ידי התובעת. מעדותה בפני עולה כי הנתבעת אינה מוסרת גירסה סדורה באשר לתשלומים אלה. כך לדוגמא טענה הנתבעת כי היא הלוותה לתובעת כספים, טענה אשר לא בא זכרה בכתב ההגנה. קושי נוסף נעוץ בכך שהנתבעת לא ידעה ליתן פרטים לגבי סכומי ההלוואה, ואף מגרסתה עולה, כי חלק מהתשלומים שהיא שילמה לטענתה עבור התובעת, היה לפני שנים- שכך לא ברור מדוע החזר תשלומים אלה היה רק עתה.

6.הנתבעת טענה כי התובעת העבירה לה את הסכום האמור, כאשר היא התגוררה אצלה משך כחודש ימים, וכי בעבר נהגה להתגורר בביתה לעיתים. התובעת טענה, כי אכן היא התארחה אצל הנתבעת מספר ימים אולם תמורת כך היא עזרה לה בעבודות הבית. גם אם אקבל את טענת הנתבעת כי התובעת התגוררה אצלה תקופה של כחודש ימים, אין בדבר כדי לשנות ממסקנתי כי הסכום שהועבר על ידי התובעת לנתבעת הינו הלוואה שהנתבעת התחייבה להחזיר לתובעת.

7.ממכלול האמור לעיל, הרי התמונה שהצטיירה בפני היא, כי התובעת העבירה לנתבעת סך של 4000 ₪ בגין הלוואה, הנתבעת קיבלה את הסכום אולם היא מתחמקת מהחזרת ההלוואה תוך שהיא טוענת טענות קיזוז לא מבוססות.

8.איני שולל את הטענה כי הנתבעת שילמה עבור התובעת תשלומים כאלה ואחרים (שסכומן לא הוכח בפני) בשל היחסים הקרובים שביניהן, אולם לא הייתה התחייבות מצד התובעת להשיב סכומים אלה, הנתבעת אף לא ציפתה כי התובעת תשיב לה סכומים אלה, ולסכומים אלה אין קשר כלל וכלל עם ההלוואה שנתנה התובעת לנתבעת.

9.סוף דבר: אני מחליט לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.12 ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן לחייבה בהוצאות בסך של 250 ₪. הסכומים שבפסק הדין ישולמו תוך 45 יום מהיום.

ניתן לערער על פסק הדין ברשות בבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ואישור מסירה.

ניתן היום, י"ד סיון תשע"ג, 23 מאי 2013, בהעדר הצדדים.