אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אלצאנע (אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

אלצאנע (אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

תאריך פרסום : 30/03/2011 | גרסת הדפסה
עת"א
בית משפט לעניינים מנהליים באר שבע
23436-02-11
30/03/2011
בפני השופט:
אבידע – אב"ד

- נגד -
התובע:
אבראהים אלצאנע
הנתבע:
1. משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר
2. מדינת ישראל

פסק-דין

נוכחים: העותר וב"כ עו"ד

ב"כ המשיבים עו"ד

פסק דין

השופטת ר. אבידע:

עתירת העותר מופנית כנגד החלטת וועדת השחרורים מיום 7.2.11 אשר דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם. העותר שפוט ל- 6 שנות מאסר לאחר שהורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה של שוד בחבורה, בהתאם לסעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. נסיבות ביצוע העבירה היו חמורות והן תוארו הן בגזר הדין בבית משפט זה, שבו העותר הועמד לדין, והן בפסק הדין שניתן בבית משפט העליון, אשר בו התקבל ערעור המדינה ועונשו של המערער הוחמר מארבע שנות מאסר שהוטלו עליו בבית המשפט המחוזי לשש שנות מאסר. מועד תום ריצוי שני שליש ממאסרו בניכוי מנהלי היה 16.2.10, מועד שחרורו המלא מהכלא 18.5.12, מועד שחרורו המנהלי לאחר ריצוי עונש המאסר במלואו 17.2.12.

בהחלטתה נשוא העתירה ציינה הוועדה כי "השיקול העיקרי הוא שיקול הסכנה לציבור, ובאיזה מידה החרטה של האסיר וההודאה שלו הינם כנים". הוועדה נימקה את דחיית בקשת העותר בציינה כי לאחר ששקלה "...את כל העובדות אשר הובאו בפניה", הגיעה "לכלל מסקנה כי הסכנה לציבור מצידו של אסיר זה רבה מאוד, נוכח עברו הפלילי, השחרור הקודם שלו, המידעים אשר הוצגו בפני הוועדה על התנהגותו בכלא, והאמור בגזרי הדין הן של בית משפט המחוזי והן של בית משפט העליון לעניין חומרת העבירה". מטעמים אלה, דחתה הוועדה, כאמור, את בקשת העותר לשחרור מוקדם – ומכאן העתירה בענייננו.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 9.3.11 הוצגו בפנינו דוחות המידע שנמסר לנו כי אף הוצגו בפני הוועדה. המדובר בשני דוחות משנת 2007, שני דוחות משנת 2009, ודו"ח נוסף משנת 2010. מבלי להיכנס לתוכנם של הדוחות, ולאחר שעיינו בהם עיין היטב, ואף ביקשנו הסברים מב"כ המשיבה, הודיע ב"כ המשיבה, כי הוא מאשר שמדובר בדוחות ישנים, וכי בסופו של יום המשיבה מתנגדת לשחרורו של העותר בשל חומרת העבירה בגינה נותן הוא את הדין. יצויין, כי המידע מאוקטובר 2010 מדבר בזכותו של העותר, אשר יחד עם אחר מנעו קטטה בין אסירים, בטרם היו נפגעים. אשר לדוחות המידע מהשנים 2007, 2009, לא מצאתי כי יש בתוכנם כדי להצדיק דחיית בקשת העותר לשחרור מוקדם.

אשר לשאלה האם החרטה שהביע העותר והודאתו היתה כנה, הרי שלעניין זה ייאמר, כי העותר הודה במיוחס לו בכתב האישום, ולא נמצאו ברישומי השב"ס שהועמדו לעיוננו כי חזר בו מההודעה. לא נעלמה מעיניי תרשומת מיום 16.11.09, של עו"ס הכלא, שבה נאמר "איברהים מצהיר כי בכוונתו לפתוח דף חדש ולערוך שינוי באופן בו מנהל את חייו. כמו כן הביע חרטה על מעשיו אך היא נתפסת מהתרשמותי כפורמאלית ונובעת בעיקר ממחירי המאסר ופחות מתבונה לחומרת מעשיו, ובעיקר הפגיעה בנער ששהה באותה עת בביתו". בדוחות עו"ס אחרים לא מצאתי כי נרשם שהעותר מתנער מאחריותו לביצוע העבירות.

כידוע, אחד מהשיקולים שעל הוועדה ליתן דעתה אליהם, בין יתר השיקולים, הינו תפקודו של האסיר בכלא. בעניין זה נאמר, באותו דו"ח עו"ס, כי העותר מתפקד באופן תקין בכלא, מוסר בדיקות שתן נקיות, משמש כאסיר עבודה מחודש אוגוסט 2007, עבר למסגרת שיקום קבוצתי ביום 25.5.09, וכחודש לאחר הגעתו לבית השיקום שובץ במפעל "עלית" מחוץ לכותלי בית הסוהר, והוכיח יכולות תפקודיות טובות. עוד יאמר לעניין זה, כי נקבעה לעותר קטגוריה של ב2, מזה כשנה לדבריו, ונטען כי יצא במהלך מאסרו ל- 35 חופשות.

ביום 28.11.10 נרשם בדו"ח העו"ס כי העותר נפגש עם נציג רש"א, וכי הוועדה לגיבוש תוכנית לקראת שחרורו המוקדם החליטה כי הוא מתאים לתוכנית בפיקוח רש"א. תוכנית רש"א אכן הוכנה לעותר ונשלחה לוועדת השחרורים ביום 22.11.10. עוד נציין, כי ביום 3.2.11 בתרשומת של העו"ס נאמר כי, כאמור, הוכנה לעותר תוכנית רש"א, והערכת העו"ס היא כי "התוכנית הולמת את צרכיו הטיפוליים". באותו עניין אף צויין ע"י העו"ס כי העותר ממשיך להיות בקשר עימו ולתפקד כאסיר עבודה, וכי הביע מוטיבציה לגבש תוכנית לאורך כל תקופת הרישיון. התוכנית שגובשה לעותר ע"י רש"א היא למשך שנה.

כאמור החלטת הוועדה לדחות את בקשת העותר לשחרור הינה מהטעם של מסוכנות, כאשר הוועדה הסתמכה על האמור אודות העותר בפסקי הדין של בית משפט זה ובית המשפט העליון, עברו הפלילי ושחרורו המוקדם בעבר. נוסיף, כי ב"כ המשיב כאשר נשאל לסיבת התנגדות המשיבה לשחרורו של העותר, ענה כי ההתנגדות היא בשל חומרת העבירה שבגינה נשפט.

מעיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של העותר עולה כי נרשמו לחובתו עבירות שביצע במהלך השנים 93, 94, 95, 96, 97, 98, 01, בגינן נדון לעונשים של תשלום קנס ומאסר על תנאי. בשנת 2002 נדון המערער לשמונה חודשי מאסר לאחר שהורשע בביצוע שתי התפרצויות במהלך שנת 96. מעונש מאסר זה שוחרר העותר בשנת 2003 שחרור מוקדם על פי החלטת הוועדה מיום 5.2.03. המאסר הנוסף שהוטל על העותר הוא המאסר בענייננו, כאשר את העבירה ביצע במהלך שנת 2004, ודינו נגזר בבית המשפט המחוזי במהלך שנת 2006. אכן, עברו הפלילי של העותר אינו קל. יחד עם זאת, כאמור, פרט למאסר הנוכחי, בעבר נדון לתקופת מאסר אחת של 8 חודשים.

אשר לחומרת העבירה, כאמור לעיל, המערער הורשע בביצוע עבירת שוד בחבורה, כאשר הנסיבות של ביצוע אותה עבירה, כפי שפורטו בפסקי דין של שתי הערכאות, היו חמורות מאוד. המערער ושלושה אחרים נכנסו לבית מגורים באופקים התנפלו על נער כבן 16 שישן בחדרו, כפתו את ידיו מאחורי גבו, הצמידו לראשו כרית, חנקו אותו, גררוהו לקומה השנייה של הבית, ותוך שימוש באלימות קשה אילצוהו להצביע בפניהם על מקום הכספת שבבית ולמסור להם את הקוד לפתיחתה. מתוך הכספת נגנבו שיקים של בעל הבית בסכום כולל של 61,000 ₪, פנקס שיקים ורישיון לאקדח. בעת שהעותר ושותפיו לכתב האישום, גנבו את תכולת הכספת, אחד מהחבורה הפיל את המתלונן על הרצפה ודרך על צווארו באמצעות רגלו. כתוצאה ממעשי האלימות נגרמו למתלונן חבלות בפנים, שפשופים בצוואר ובחזה, והוא נזקק לטיפול רפואי בבית חולים. אעיר לעניין זה, כפי שאף צויין בפסקי הדין שניתנו בעניינו של העותר, כי הוסכם כי העותר יהיה רשאי לטעון כי הוא לא נכח בעיקרם של מעשי האלימות שהתרחשו בקומה השנייה של הבית.

לאחר שב"כ המשיבה הודיע בדיון האחרון כי המשיבה מתנגדת לשחרור העותר "בשל חומרת העבירה" המציאו ב"כ הצדדים פסיקה באשר לשאלה האם די בחומרת העבירה כדי לדחות הבקשה לשחרור מוקדם. כל אחד מב"כ הצדדים הגיש פסיקה מטעמו התומכת לטענתו בגרסתו. כאשר לגרסת ב"כ העותר חומרת העבירה, כשלעצמה, אינה מספקת כדי לדחות בקשה לשחרור מוקדם, בעוד ב"כ המשיבה סיכם את הפסיקה שהגיש כי "די בעברו הפלילי של המשיב (צ.ל העותר – ר.א.) וחומרת העבירה נשוא המאסר, כדי להוות שיקול מספיק לוועדת השחרורים לדחות את בקשתו לשחרור מוקדם". ב"כ העותר הפנה לפסיקה של בתי משפט מחוזיים, בהם, בין היתר, פסק דין בתיק עע"א 1646/05 (בית משפט לעניינים מנהליים בנצרת) שם ציין בית המשפט כי חומרת העבירה, כשהיא לבדה, אין בכוחה לשלול את הזכות לשחרור מוקדם וכי אף למורשעים ברצח ניתנת הזכות לשחרור על תנאי. לאור העדר עבר פלילי והתנהגותו הנאותה בכלא, ביטל בית המשפט את החלטת הועדה.

ב"כ המשיבה הגיש מטעמו את פסקי הדין עע"א 2045/07 רפי אוחנה נ' ועדת שחרורים שבבי"ס איילון ואח' ורע"ב 6936/07 שהוגשה בעניינו של רפי אוחנה, שם נלקח בחשבון, כחלק משיקולי ועדת השחרורים שלא לשחרר את המערער, בשל חומרת העבירות בהן מואשם המערער בכתב אישום העומד ותלוי כנגדו בתיק אחר, עמו כן נלקח בחשבון עברו הפלילי של המערער, עובדת היותו מרצה עונש מאסר שלישי והיותו משוחרר בעבר על תנאי, דבר אשר לא מנע ממנו מלשוב ולעבור עבירות נוספות. לפיכך נקבע כי קיימת מסוכנות בשחרורו המוקדם של המערער וערעורו נדחה.

לענייננו – האם די בחומרת העבירה כדי להצדיק הימנעות משחרור מוקדם נקבע בבג"ץ 1920/00 חברת הכנסת זהבה גלאון ואח' נ' ועדת השחרורים, בית הסוהר מעשיהו, שב"ס (מיום 11.5.00, פורסם בנבו), בפני הרכב כבוד הנשיא ברק, וכבוד השופטים אור, חשין, זמיר, דורנר, ביניש ואנגלרד, בפסק דין שנכתב על ידי כבוד השופט אור אליו הצטרפו יתר חברי המותב פרט לכבוד השופט אנגלרד, כי "אכן, אופייה של העבירה, כשלעצמה, אין די בו בדרך כלל, כדי להסיק שאין האסיר ראוי לשחרור מוקדם. אולם ישנם סוגי עבירות, אשר אופיין החמור והמיוחד ודרך ונסיבות ביצוען, עשויים להצביע, כשלעצמם, על מסוכנותו של האסיר ועל החשש מפגיעה בביטחונו של הציבור כפועל יוצא משחרורו המוקדם (ראו בג"ץ 281/61 שם טוב נ' ועדת השחרורים שליד שירות בתי-הסוהר [5], בעמ' 2063). עבירות המבוצעות על רקע לאומני-אידאולוגי עשויות, בנסיבות מסוימות, להיכנס לגדר זה." (פסקה 11 לפסק הדין). באותו מקרה התקבלה העתירה ושחרורו של המשיב בוטל שכן נמצא כי בנסיבות הרצח, אמרותיו של המשיב לאחר הרצח, דו"ח השב"כ, הדו"ח הסוציאלי בעניינו של המשיב והפרעה נפשית ממנה סובל, מצביעים כולם על מסוכנות המשיב.

אף ברע"ב 4878/06 מדינת ישראל נ' עודה סמיר (מיום 19.6.06, פורסם בנבו) קבע בית המשפט העליון, הרכב כבוד השופטים גרוניס, ג'ובראן וחיות, בפסק דין של כבוד השופט ג'ובראן, אליו הצטרפה כבוד השופטת חיות, כי השיקול היחידי שעמד לחובתו של המשיב בסוגיית מסוכנותו, היו המעשים החמורים שבגינם הורשע, היינו ביצוע עבירות ביטחוניות בעלות רקע אידיאולוגי מהן נלמדה מסוכנותו של האסיר בהווה (סעיף 16 לפסק הדין). כבוד השופט ג'ובראן קבע כי משלא דובר באסיר ביטחוני רגיל ומשעסקינן בנסיבות מיוחדות לפיהן פעל המשיב בשל לחצים של אביו, ומבלי להפחית מחומרת העבירות בהן הורשע, "הרי שיש לזכור,כי דינו של המשיב כבר נגזר בגינן וכי כעת השאלה אותה יש לשאול, היא שאלת מסוכנותו" ..." לנוכח כך, לא ניתן לראות בנסיבות בהן ביצע המשיב את העבירות כנסיבות המלמדות על מסוכנותו של המשיב, מבלי שתתלוונה אליהן ראיות חיצוניות, המעידות על האפשרות, כי יחזור על מעשיו. כפי שראינו לעיל, ראיות אלו אינן קיימות. נסיבותיו האישיות של המשיב מצביעות על כך, שהסיכון שמא יחזור על מעשיו קטן ביותר." (סעיפים 17-18 לפסק הדין).

ובחזרה לענייננו, כאמור ב"כ המשיבה בטיעוניו טען כי המשיבה מתנגדת לשחרור בשל חומרת העבירה בגינה נותן המשיב את הדין. בהשלמת הטיעונים בכתב הוסיף ב"כ המשיבה וציין לצד חומרת העבירה אף את עברו הפלילי של העותר כשתי הנסיבות המצדיקות את דחיית הבקשה לשחרור מוקדם.

כפי שצוטט לעיל, בדחותה את בקשת השחרור המוקדם, הסתמכה הוועדה, בין היתר, על דוחות מידע שהוצגו בפניה, ודעתי היא, כפי שצויין לעיל, כי אין בדוחות המידע שהוצגו בפנינו כדי להצדיק דחיית בקשת העותר. אדרבא, דו"ח מאוקטובר 2010 דיבר בזכותו של העותר. העותר משמש כאסיר עבודה, ונאמר כי נמצא בקטגוריה של ב2.

אכן מדובר, בענייננו, במעורבות בביצוע עבירה חמורה, ואולם, סבורתני, כי לנוכח כלל נסיבות העותר, עובדה זו, כשלעצמה, אינה אמורה להיות לו לרועץ. אכן, יש לעותר רישומים פליליים קודמים, ואולם, בעבר נדון לעונש מאסר אחד שהיה של שמונה חודשים, היינו שמידת המסוכנות של העותר אינה כפי שצויינה ע"י הוועדה. אציין, מעבר לנדרש, כי מועד תום ריצוי שני שליש ממאסרו של העותר בניכוי מינהלי היה יום 6.2.10, מלפני יותר משנה, ומועד שחרורו המלא מהכלא, בניכוי מינהלי הוא יום 17.2.12, בעוד פחות משנה. לפיכך, לו דעתי תישמע, הדיון יוחזר לוועדה על מנת שתשוב ותדון בעניינו של העותר תוך חודשיים, ותבדוק האם יש בתוכנית רש"א כדי להפחית ממסוכנות העותר, וזאת לנוכח הדברים האמורים לעיל וחומר אחר, במידה ויצטבר אודות המשיב, עד לדיון בוועדה. מאחר ומדובר בועדה המורכבת בין היתר מאנשי טיפול, יש חשיבות לבחינה של התוכנית על ידה, בין היתר משום הפרספקטיבה המקצועית המיוחדת של גוף זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ