אלפרדו נ' משרד הפנים

פסק דין

עתירה להכיר בעותר כפליט, ולחילופין לקבוע כי מגיעה לו הגנה זמנית וכי יש התיר לו להישאר בארץ עד חלוף הסכנה בארצו.

כמו כן מבוקש שלא להחיל על העותר את הנוהל החדש לטיפול במבקשי מקלט לאור העובדה שבקשת העותר למקלט הוגשה בעת שהנוהל הישן עמד בתוקפו.

עיקרי העובדות וההליכים

העותר, אזרח קולומביאני בן 41, גרוש ואב לשניים החיים עם אמם בקולומביה.

בין השנים 1995-2003 שהה העותר עם אשתו בארץ וכאן נולדו ילדיו. בשנת 2003 חזרה כל המשפחה לקולומביה.

לטענת העותר, החל מחודש אוקטובר 2006 החל ארגון פשע בקולומביה הקשור ל-FARC לאיים על חיי העותר ובני משפחתו בדרישה לכספים.

בשנת 2007 משאזלו מקורות המימון שלו, נאלץ העותר להימלט מארצו וברח לישראל אליה נכנס ביום 30.10.07. העותר שהה בישראל עד ליום 30.1.08 באשרת תייר ולאחר מכן שהה בארץ שלא כדיו.

ביום 27.7.09 פנה העותר לנציבות האו"ם לפליטים בבקשה לקבל מקלט בישראל. ביום 18.8.09 נערך לעותר הליך של זיהוי ורישום ופנייתו הועברה להמשך טיפול ביחידת טיפול למבקשי מקלט. עד לבירור בקשתו קיבל העותר אשרה מסוג 2(א)5 לשהייה בישראל, אשר הוארכה מעת לעת עד ליום 8.2.11.

ביום 21.4.10 נערך לעותר ראיון ביחידת הטיפול למבקשי מקלט בהתאם לנוהל הישן של המשיב באשר לטיפול במבקשי מקלט בישראל.

ביום 2.1.11 התקבל אצל המשיב נוהל חדש לטיפול במבקשי מקלט בישראל.

ביום 8.2.11 נמסרה לעותר החלטת המשיב לדחות את בקשתו למקלט על הסף לאור העובדה שברח מארצו בשל עניינים פליליים שאינם מקנים הגנת מקלט על פי אמנת הפליטים ולפיכך עליו לעזוב את הארץ בתוך 7 ימים, שאם לא יעשה כן הוא חשוף לסכנת מעצר (נספח יג' לעתירה) .

ביום 28.3.11 הגישה המשיבה, במסגרת תגובתה לבקשה לצו ביניים, בקשה לסילוק העתירה על הסף בהיעדר עילה לאור העובדה שבקשת המשיב להכרה בו כפליט מבוססת כל כולה על סכסוך פלילי בארצו הנובע מעיסוקו שם כמלווה בריבית ולפיכך אינו נכנס בגדר העילות המנויות באמנת הפליטים כמקנות זכות הגנה.

לאור ריבוי העתירות בהקשר של החלת הנוהל החדש על מי שהגישו בקשות למקלט בעת שנהג הנוהל הישן, כפי שקרה בעניינו של העותר, מצא כב' השופט ורדי ליתן ביום 11.4.11 החלטה מפורטת ומנומקת בבקשה לצו הביניים לרבות בסוגיית הנהלים החלים על בקשות המקלט .

לאחר שסקר כב' השופט ורדי את הגדרת אמנת הפליטים משנת 1951 לעניין "פליט" אשר לגביו חל איסור גירוש/החזרה לארצו עד לשוך הסכנה ממנה נמלט, קבע, בהסתמך על הפסיקה (בג"צ 4702/94 אל טאיי נ' שר הפנים, פ"ד מט(3) 843 (1995)), כי אין גם לגרש את מי שנשקפת לו סכנת חיים בארצו בשל עניינים פלילים או כלכליים עד שתמצא מדינה אחרת שתקלוט אותו, וזאת גם אם אינו עונה על הגדרת "פליט" על פי האמנה.

לעניין הנהלים- עד ליום 2.1.11 פעלה המשיבה על פי נוהל משנת 2002 להסדרת הטיפול במבקשי מקלט בישראל (להלן:"הנוהל הישן") לפיו הפנייה בבקשת המקלט נעשתה לנציב האו"ם לפליטים ושם נעשה סינון ראשוני והוחלט האם יש להעביר את הבקשה לוועדה מייעצת אצל המשיבה ובהמשך לשר הפנים או האם יש לדחותה על הסף.

ביום 2.1.11 נכנס לתוקפו נוהל חדש לפיו החלטה בעניין בקשה למקלט תינתן על ידי היחידה לטיפול בפליטים בת"א-RSD וזאת בשל ריבוי כמות הבקשות. על הבקשה למקלט להיות מוגשת בתוך שנה מיום הכניסה לישראל. על פי הנוהל למבקש נערך ראיון רישום וזיהוי ולאחריו ראיון בסיסי ובתום הראיון מתקבלת החלטה האם להפנותו לראיון מקיף או לדחות את בקשתו על הסף. על החלטה זו ניתן לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים. רק מי שלאחר הראיון הבסיסי נערך לו ראיון מקיף ואז נדחתה בקשתו, יכול להגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטה. נוהל זה הוחל מיום פרסומו (2.1.11) גם על בקשות שהוגשו לפני מועד פרסומו.

בענייננו קבע כב' השופט ורדי כי לאור העובדה כי לטענתו מאוים העותר בארצו, יש מקום לדון בעתירה לגופה בנסיבות המקרה ולא לדחותה על הסף. לפיכך ניתן צו ביניים עד למתן פסק דין בעתירה המונע את גירושו של העותר.

בדיון שהתקיים ביום 27.6.11 ביקש ב"כ העותר להגיש שורה של פסקי דין מהם עולה, לטענתו, כי המשיב נאות במקרים דומים בהם נדחתה הבקשה על הסף, להביא את עניינו של מבקש המקלט לדיון בפני ועדת ההשגה לפליטים, כפי שמבוקש בענייננו.

למשיב ניתנה שהות לבחון את פסקי הדין ולהגיש את תגובתו.