אלעתאיקה נ' ועדה לתכנון ובניה באר שבע מחוז דרום

פסק דין

שני ערעורים שנידונו במאוחד, על החלטות בית משפט השלום בבאר-שבע (כב' השופט ברסלר- גונן) מיום 31.10.10, בע"א 18249-02-10 ובע"א 17538-02-10, לפיהן דחה בית משפט קמא את בקשות המערערים לבטל את החלטותיו מיום 28.6.10 (להלן: "ההחלטות המקוריות"). ההחלטות המקוריות נתנו תוקף של החלטה, להסכמת הצדדים למחוק את הבקשות שהגישו המערערים (המבקשים שם), לביטול צווי הריסה מנהליים.

ב"כ המערערים עתר לביטול הסכמת הצדדים, שניתנה לשיטתו עקב כשל בייצוג המערערים, ושינוי נסיבות. שתי טענות בפיו. ראשית, תקופה קצרה לאחר מועד מתן ההחלטות המקוריות, פורסם פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 4065/09 יוסף פנחס כהן נ' שר הפנים, אשר הורה על ביטול מינויו של הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, החתום על צווי ההריסה. הפגם במינוי והבג"צ בעניינו, כך טוען ב"כ המערערים, אמורים היו להיות נגד עיני ב"כ המערערים הקודם, עת הגיש את הבקשה לביטול הצווים. גם בדיעבד, יש בביטול המינוי כדי לשנות את המצב המשפטי, ולשמש טעם לביטול ההסכמה הדיונית. שנית, ב"כ המערערים הקודם לא העלה בבקשתו טענה מהותית, לפיה נפל פגם בנוסחו של צו ההריסה, באופן שצוין בו סעיף חוק שאינו קיים.

בית משפט קמא דחה את הבקשה לביטול פסק דין. בהחלטותיו נשוא הערעור, קבע, כי לא מצא כשל בייצוגם של המערערים בהליך המקורי, בפרט נוכח העובדה שפסק הדין בבג"ץ ניתן לאחר שגובשה הסכמת הצדדים, והבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כחודשיים לאחר מכן, ובסמוך מאוד למועד ההריסה המוסכם. פסק דין שניתן בהסכמה, יבוטל רק אם חל שינוי מהותי בנסיבות, שיש בו כדי להביא לעיוות דין קיצוני. את הטעות הנטענת יש לבחון במועד עריכת ההסדר הדיוני ולא כחוכמה שלאחר מעשה, ובכל מקרה אינה מצדיקה ביטול ההסכמה, נוכח אינטרס סופיות הדיון. לגופו של עניין, קבע בית משפט קמא, כי ביטול מינויו של מר הלר אינו מביא מניה וביה לבטלות כל מעשיו המנהליים מאז מינויו ועד ביטול המינוי. על כן, לא יכולים היו המערערים להיוושע מטענה זו, גם אילו היה פסק דינו של בג"ץ ניתן בטרם ערכו את ההסדר הדיוני.

בהודעת הערעור חזר ב"כ המערערים על טענותיו כפי שפורטו לעיל.

דין הערעורים להידחות.

התייחסתי בעבר לטענות ב"כ המערערים, עת הועלו על ידו בתיקים אחרים שנדונו בפני, באשר לבטלות צווי הריסה אשר נחתמו ע"י מר הלר עובר להחלטת בג"ץ. אני מפנה בעניין זה להחלטתי בעפ"א 43936-10-10 מיום 13.12.10. בקצרה אומר, כי דחיתי טענות אלה מכל וכל, על יסוד הלכת הבטלות היחסית (רע"פ 2413/99 גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד נה(4) 673). זאת מהטעם שהמינוי בוטל עקב פגם בהליך המינוי, ולא עקב חוסר כשירותו של המועמד עצמו, ולא הייתה מחלוקת בדבר תקינות הצווים. קבעתי כי האינטרס הציבורי יפגע קשות אם יבוטלו כל מעשיו המינהליים של מר הלר לאורך חודשים ארוכים, ואין אינטרס אחר אשר גובר עליו.

כך גם במקרה שלנו. אין טענה כנגד תקינותם של הצווים, ומכאן, שאין עילה לקבוע בטלותם. בנסיבות אלה, אין עילה לבטל את ההסכמה הדיונית.

אשר למספר הסעיף – הצווים מתייחסים לסעיף 238א(ב1)(1)(3) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, כאשר חלות שתי החלופות של סעיף קטן (ב1), הן 1 והן 3. לא ראיתי בכך כל פגם, בודאי לא כזה המצדיק ביטולה של הסכמה דיונית.

אני גם מאמצת את קביעת בית משפט קמא, לפיה חלוף מעל חדשיים מאז גילוי הפגם בהתקשרות, ועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין, חורג מגדר הזמן הסביר לביטול חוזה עקב טעות.

אשר על כן אני דוחה את הערעורים. מאחר וטענות אלה כבר הועלו על ידי ב"כ המערערים, ואף נדחו, אני מחייבת את המערערים לשאת בהוצאות המשיבה בסך 1,000 ₪ כל אחד.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"א, 23 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

צווי ההריסה יכנסו לתוקף בעוד 14 יום.