אלעמור נ' לביטוח ואח'

פסק דין

בפני תביעה קטנה שהגיש התובע, בגין נזקים שנגרמו, לטענתו, לרכבו, ולתאונת דרכים שאירעה ביום 30.11.12 בכביש 6, בסמוך למחלף "קסם".

על פי הנטען בכתב התביעה, כאשר ניסה הנתבע מס' 2 לעקוף את רכבו של התובע מימין, פגע בצדו הימני של רכב התובע. התובע מבקש לפצותו בסך של 5,148 ₪ בגין הנזקים המתוארים בדו"ח השמאי מטעמו, מר אריק דהן; בסך של 700 ₪ שכ"ט השמאי; בסך של 2,195 ₪ בגין ירידת ערך רכבו; ובסך נוסף של 1,500 ₪ בגין הוצאות המשפט, טלפון, טרטור ועגמת נפש, כלשונו של כתב התביעה.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי התאונה התרחשה באון שונה מן המתואר בכתב התביעה.

על פי כתב ההגנה, כאשר נסע הנתבע מס' 2 בנתיב הימני בכביש 6, רכבו של התובע שהיה מעט לפניו, החל לסטות לעבר נתיב נסיעתו של הנתבע מס' 2, כאשר אינו מבחין ברכבו של הנתבע מס' 2.

על פי הנטען בכתב ההגנה, הנתבע מס' 2 ניסה להתחמק מרכבו של התובע, אך מאחר והייתה גדר מצד ימין, לא נותרה לו ברירה אלא לחזור שמאלה ושני הרכבים התנגשו זה בזה.

ביום 4.8.13, התייצבו הצדדים לדיון ההוכחות בפני.

התובע נחקר בעדות ראשית ונגדית וטען, כי כאשר נסע ברכבו בכביש 6, במסלול האמצעי בכביש בין שלושה נתיבים, שמע מכה מאחור ולאחר מכן עצר את רכבו בצד הדרך.

בחקירתו טען התובע, כי לא קיבל לידיו את תביעת השיבוב שנטען כי הגישה הנתבעת מס' 1 כנגד מבטחתו.

התובע הודה בחקירתו, כי עקף את רכבו של הנתבע מס' 2, אך לטענתו העקיפה התרחשה מספר קילומטרים לפני שאירעה התאונה וכי בזמן התאונה לא היה במהלך ביצוע עקיפה.

עוד הודה התובע בחקירתו, כי לא ראה את רכבו של הנתבע מס' 2, בסמוך לפני ההתנגשות, והבחין בו רק לאחר המכה.

הנתבע מס' 2 העיד, כי נסע עם משפחתו בנתיב הימני בכביש 6, במהירות של 90 קמ"ש, וכי בשלב מסוים, ככל הנראה, החליט התובע לעוקפו, אך בשל העובדה שלא ראה אותו, סטה לעבר נתיב נסיעתו של הנתבע מס' 2.

הנתבע מס' 2 הצביע, כראיה לטענותיו, על העובדה שרכבו נפגע גם בחלקו האחורי וזאת בשל העובדה, לטענתו, כי ניסה להתחמק מההתנגשות ופגע בגדר שנמצאה בשולי הכביש.

לאחר חקירתו של הנתבע מס' 2, העידה אשתו, הגב' מרים באשי, אשר טענה כי במהלך נסיעתם בנתיב הימני, הבחינה ברכב התובע המתקרב אליהם במהירות ולכן צעקה לעבר הנתבע מס' 2, אשר בלם את הרכב עד אשר נעצר בשפת הכביש.

הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

התובע בסיכומיו ביקש להסתמך על שוני, שמצא, לדידו, בין גרסאות הנתבע מס' 2 ואשתו, ולטענתו עולה מגרסתה, כי הנתבע מס' 2 לא הביט לעבר הכביש.

לעומתו, טענה נציגת הנתבעת 1 בסיכומיה, כי אין כל סתירה בין גרסאות הנתבע מס' 2 ואשתו וכי גרסתו של התובע אינה סבירה, בהתחשב במוקדי הנזק שנגרם לרכבים.

הנתבע מס' 2 בסיכומיו טען, כי על מנת לפגוע ברכבו של התובע בחלקו האחורי-ימני, היה עליו לבצע עקיפה כאשר הוא רואה מולו את כל רכבו של התובע, והדבר אינו סביר.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בחקירת העדים בפני ובסיכומי טענות הצדדים, וכן במוצגים אשר הוגשו במהלך החקירה, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסתו של הנתבע מס' 2 באשר לאופן קרות התאונה, על פני גרסתו של התובע.