אלעלאוין נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה ביום 30.06.11. הנתבע דחה את התביעה מאחר ולטענתו, התובעת מנהלת משק בית משותף עם בן זוגה מר סאלם אלעלאוין. בעקבות כך הגישה התובעת את התביעה לבית הדין.

2. נקדים ונאמר כי לאחר ששמענו את התובעת, עיינו במסמכים אשר הצדדים הגישו, נחה דעתנו כי דין התביעה להתקבל. ונפרט.

3. התובעת טענה בכתב התביעה, בתצהירה ובהצהרתה בפני פקיד התביעות מיום

28.08.11 (נ/5), כי היא גרה בישוב תל שבע בבית בן שתי קומות, כאשר אימו של בעלה גרה בקומה הראשונה והיא בשנייה. הבעל מתגורר בבאר שבע, היא

מקבלת מזונות מבעלה דרך בנה, היא משלמת מים וחשמל לחמותה והבעל

מגיע פעם בשבוע לבקר את הילדים.

גרסה זו לא נסתרה על ידי הנתבע ועל כן לא ניתן לקבוע שהתובעת חיהעם

בעלה והם מקיימים משק בית משותף.

4. הנתבע הפנה להודעת התובעת מיום 09.12.10 וחקירה סביבתית שבוצעה ב- 21.12.10 מהם יתכן ועולה כי בן הזוג מתגורר עם הנתבעת. בכך אין כדי לסייע, כאשר מדובר בחקירות ומסמכים שנוצרו לפני הגשת התביעה. אין בהם כדי לשחרר את הנתבע מלבצע בדיקה עדכנית כאשר מוגשת תביעה חדשה.

5. עוד הפנה הנתבע לכך כי בעלה של התובעת הינו "מורשה נהיגה" ברכב לצורך קבלת גמלת ניידות עבור בנה של התובעת. לטענת הנתבע על מנת שאדם יחשב "מורשה נהיגה", עליו לגור בקביעות באותו בניין. גם אם דברים אלה נכונים, אין הם הופכים את בעלה של התובעת כמי שמתגורר עם התובעת דרך קבע ומקיים איתה משק בית משותף.

6. אף בהצהרת התובעת מיום 03.09.2011 (נ/2) אליה הפנה הנתבע לאמצאנו תימוכין לטענותיו.

הנתבע טען כי ב- נ/2 נרשם מפי התובעת כי בן זוגה אוכל ונשאר לישון בבית. מדובר בטופס סטנדרטי אשר בו מודפסת שאלות ובהן סעיף 10 "האם בן הזוג אוכל בבית או נשאר ללון" והתובעת סימנה תשובה "כן".

בכך אין כדי להראות שהתובעת מצהירה כי בעלה לן בבית, לכל היותר ניתן לראות שהתובעת בחרה באפשרות של "אוכל בבית" או "ישן בבית" . גם זאת בשים לב לכך שהתובעת טענה כי אינה יודעת מי מילא את הטופס.

בנסיבות אלה, קם ספק בקשר לנכונות הדברים שנרשמו בטופס וזאת בהעדר חקירה שנעשתה בשטח.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת.

8. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

ניתן היום, ג' תמוז תשע"ג, ( 11 יוני 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציג ציבור (עובדים)

מר ישראל עמי שי