אלסעד נ' דענה ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך 10,170 ש"ח, בגין נזקי רכוש אשר נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 19.12.12 נהגה אשתו של התובע במכונית שבבעלותו ומכוניתו של הנתבע מס' 2, אשר היתה נהוגה בידי הנתבע מס' 1, פגעה בה מאחור וגרמה לה לנזקים.

על פי חוות דעת שמאי שצורפה לתביעה, נגרם למכונית נזק בגובה מעל 60% משוויה, אשר הביא להכרזתה כאבדן גמור, ועל כן דורש התובע את מלוא שווי המכונית.

נתבע מס' 1 אינו כופר באחריותו לתאונה ובחובתו לפצות את התובע. עם זאת, הוא כופר בגובה הנזקים הנטענים על ידי התובע ולשיטתו הנזקים נמוכים בהרבה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע מס' 2 אינו אחראי לתאונה. כמו כן אין מחלוקת כי נהיגתו של הנתבע מס' 1 לא כוסתה בפוליסת ביטוח צד ג' ועל כן יש למחוק התביעה ככל שהיא נוגעת לנתבעת מס' 3.

שמאי הרכב אשר נתן את חוות הדעת מטעם התובע העיד בפני. לדבריו לא ניתן לתקן את מכסה תא המטען או את הפגוש ועל כן היה צורך להתקין ברכב חלקים אחרים במקומם. השמאי אף טען כי נגרמו לרכב נזקים סמויים, אשר לא נראים בתצלומים. לנוכח העובדה כי השמאי לא כלל התיחסות לנזקים אלו בחוות דעתו, לא ראיתי להתייחס לחלק זה של עדותו.

הנתבע מס' 1 העיד בפני. לדבריו, היה מוכן לקחת את המכונית לתיקון על חשבונו במוסך, אך התובע סרב לכך בגסות. על פי התרשמותי מהנתבע 1 ומהגיונה של עדותו, דבריו נאמנים עלי. אוסיף, כי גם על פי התרשמותי הישירה מהתובע והתנהלותו באולם הדיונים, תיאורו של נתבע מס' 1 את התנהגות התובע, נראה לי מדויק. הנתבע שב וטען, כי התאונה ארעה במהירות נמוכה, וכי אין זה סביר שפגיעה במהירות נמוכה תגרום לאבדן גמור של מכונית. הנתבע מס' 1 אף הציג הצעת מחיר ממוסך המתמחה בפחחות רכב, לפיה עלות התיקון המוצעת היא כ- 1,700 ש"ח.

לא מיותר לציין, כי לפי חוות דעת השמאי מטעם התובע, מדובר במכונית משנת יצור 1998, אשר גמאה קודם לתאונה למעלה מ- 230,000 ק"מ ושוויה כ- 9,000 ש"ח. מתמונות המכונית אשר הוצגו לי, נראה כי המכונית לא היתה במצב חיצוני מזהיר, גם קודם לתאונה. כן אציין, כי לא התרשמתי שהנזקים אשר נגרמו למכונית אינם בני תיקון – ולכל הפחות היה מקום לאפשר לנתבע מס' 1 לנסות ולתקנם במוסך מורשה, כפי שהציע לעשות, בטרם הוכרזה המכונית כאבדן גמור – דבר אשר הגדיל את הנזק בצורה משמעותית.

לנוכח האמור לעיל, ראיתי לקבל התביעה, אך רק בחלקה. אכן, התאונה נגרמה באשמתו של נתבע מס' 1 אשר לא כפר בחובתו לפצות את התובע על נזקיו. עם זאת, להתרשמותי התובע לא רק שלא עשה דבר על מנת להקטין נזקיו אלא מיהר לפעול בדרך אשר הגדילה את נזקיו, ככל הנראה תוך הסתמכות על כך שאין מחלוקת על כך שהנתבע מס' 1 אחראי לתאונה ומתוך סברה כי הוא מבוטח.

בנסיבות אלו, נראה לי כי יש לפסוק לתובע פיצויים בסכום מופחת, בשל אי צמצום הנזק ואי מתן אפשרות סבירה לנתבע מס' 1 לתקן הנזק בעצמו. לפיכך הנתבע מס' 1 יפצה את התובע בסכום של 3,500 ש"ח וזאת עד ליום 15.9.13. התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית.

בנסיבות הענין לא ראיתי לתת צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"ג, 12 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.