אלמקיס חכמון נ' מולדובן

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת כי אורה על ביטול פסק הדין שניתן בתיק זה בהעדר הגנה ביום 6/5/2012, על הסך של 17,400 ₪.

מאחר שכתב התביעה נמסר למבקשת כבר ביום 22/3/2012, ופסק הדין ניתן רק ביום 6/5/2012, ברי כי לא נפל פגם בהליך.

ודוק, איני מקבל את הטענה לפיה העובדה שככל הנראה נשלח באמצעות הפקס, למזכירות בבית המשפט, מסמך ביום 3/5/2012 ובו בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות להתגונן, והבקשה לא טופלה, מהווה פגם בהליך.

שליחת מסמך בקשה לבית המשפט בפקס יש בה משום נטילת סיכון מצד השולח, שמא תהא תקלה בתקשורת, או תקלה בפקס המקבל, וכיוצא בזה, והבקשה לא תתקבל במועד (או במלואה, או באופן קריא).

זאת ועוד, לתצהיר הבקשה כלל לא נספח אישור משלוח זה מיום 3/5/2012 בפקס (הנספח רק לסיכומי המבקשת), אלא אישור משלוח אחר, מיום 8/5/2012, ולפיכך אין הוא חלק מטעמיה של הבקשה.

אם-כך, יש לבחון את הבקשה על פי שיקול דעתו של בית המשפט.

ההלכה בעניין ביטול פסק דין לפי שיקול דעתו של בית המשפט סוכמה בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה תשיעית) בעמ' 355:

"כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. לעניין שיקול הדעת יש להציב את שני המבחנים הבאים:

סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן;

סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל

התשובה לשאלה השנייה חשובה יותר.

אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול)....

אם ניתן לפצות את התובע בפסיקת הוצאות בגין הנזק והטירחה המיותרים שנגרמו לו ע"י הפיגור, וכאשר מגלה הנתבע-המבקש סיכויי הצלחה – יש להיענות לבקשה.".

(ההדגשה שלי – י.ב.).

בענייננו, התביעה היא תביעה לשכ"ט עו"ד בגין ייצוגה של המבקשת על ידי המשיבה. אין חולק כי הקשר המקצועי בין הצדדים נותק על ידי המבקשת בטרם הסתיים ההליך המשפטי שלגביו נשכרו שירותיה של המשיבה.

המשיבה הודתה בסיכומיה, בהגינותה, כי קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו, וכי דרך קביעתו של השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית, ועל בית המשפט לקובעם על בסיס הראיות המובאות בפניו.

המבקשת, בחקירתה, הודתה כי הייתה מוכנה לשלם 5,000 ₪ עבור שירותיה של המשיבה.

בנסיבות העניין, משגובה שכר הטרחה הראוי נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, נראה שיש לאפשר למבקשת לנסות ולשכנע, בהליך משפטי מלא, את בית המשפט בצדקת טענותיה בדבר גובה שכה"ט הראוי. טענות אלה, בדבר מספר השעות שהושקעו בהליך; מידת התקדמותו של ההליך; מספר הפגישות שנוהלו, וכיוצא בזה, יכולות להצמיח הגנה לכאורית, לפחות לגבי חלק מסכום התביעה, ודי בכך כדי להצדיק דיון לגופו של עניין. לטעמי אין להיכנס לעובי הקורה בעניינים אלה בשלב זה של בקשה לביטולו של פסק הדין, שלא נועדה להוות תחליף לדיון בתביעה.

ואולם, אין להתעלם מן העובדה שהתרשלותה של המבקשת בטיפול בתביעה גרמה לעיכוב משמעותי בדיון בה וכן לטרחה והוצאות לצד שכנגד, ויש לשפות את המשיבה על כך באמצעות פסיקת הוצאות.