אלמעאבדה נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על חומרת העונש בגזר דין של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופטת גרבי), בתת"ע 6980-01-12 מיום 12.5.13, לפיו הורשע המערער בעבירת נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, בניגוד לסעיף 10(א) לתקנות התעבורה, ונגזרו עליו שמונה חודשי פסילת רישיון נהיגה, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי קנס והתחייבות.

בשלב הטיעונים לעונש, הציג המערער בפני בית משפט קמא רישיון נהיגה בתוקף.

אין לחובת המערער עבר תעבורתי או פלילי.

לטענת ב"כ המערער, לא היה מקום להשית על המערער עונש פסילה בפועל, לאחר שהסיר את המחדל והוציא רישיון נהיגה, בפרט נוכח המצב אליו נקלע ביום האירוע, כאשר בנו התינוק חש ברע ופרכס. המערער מתגורר באזור שאינו מוסדר מבחינת תחבורה ציבורית, ולכן נאלץ להביא את בנו בפני רופא, תוך ביצוע עבירה של נהיגה ללא רישיון. לטענת ב"כ המערער מדובר בטעות אומללה, אשר הגיעה כדי הגנת הצורך.

ב"כ המערער טען, כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי למצבו הרפואי של בנו של המערער, ולעובדה שהמערער נאלץ לשמש כנהג אמבולנס בפועל, ולא נתן משקל להודייתו בהזדמנות הראשונה, החיסכון בזמן השיפוטי, הסרת מחדלו, המלמדת על הפנמת חומרת העבירה, ועברו התעבורתי התקין. לטענתו, יש אינטרס ציבורי לכך שנהגים שנוהגים בכביש יאחזו ברישיון נהיגה תקף. על כן עותר הוא שלא להחזיר את המערער למעגל הקודם, לאחר שעלה על דרך המלך, ולהסתפק בעונשים מותנים.

ב"כ המדינה מתנגד לקבלת הערעור, וטוען כי לא נפלה טעות בגזר הדין, ויש להחמיר בעבירות מסוג זה.

לאחר הדיון, אפשרתי לב"כ המערער להמציא מסמכים באשר למצבו הרפואי של הבן ביום האירוע, והומצאו לי מסמכים רלוונטיים.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי במסמכים שהציג ב"כ המערער, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

איני מקבלת את טענת הסנגור כי הסרת המחדל, במקרה של נהיגה על ידי בלתי מורשה, אמורה להביא להקלה בעונש על דרך של הימנעות מפסילה בפועל. הוצאת הרישיון בדיעבד אינה מאיינת את הסיכון לשלום הציבור שגרם הנאשם בנהיגתו הבלתי מורשית. היא גם משגרת מסר מוטעה לציבור, לפיו אין צורך לטרוח ולהוציא רישיון נהיגה, אלא ניתן לעשות זאת בעת ההליך המשפטי, במידה וייתפס.

עיינתי במסמכים הרפואיים שהוצגו בפני, ועולה מהם כי במועד האירוע, אכן ביקר הפעוט במרפאה, אולם ביקורו היה לצורך קבלת מרשם רפואי, ללא כל מצוקה או תלונה, להבדיל מביקורים אחרים, בהם נרשמו התלונות במפורט. בנסיבות אלה, איני יכולה לראות בהסעת הפעוט לרופא, צורך, כטענת הסנגור, ואין בכך כדי להביא להקלה בעונש. תקופת הפסילה עצמה אינה חורגת מן הסביר.

אשר על כן, אני דוחה את הערעור.

ניתן והודע היום, ט"ז אלול תשע"ג, 22 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.